שו"ת תעלומות לב חלק ב עו

ואחרי ככלות פסק דיני זה נתוועדנו יחד עם הרבנים דייני מתא הע"י וקרינו ושנינו כל האמור בענין הנכתב והנחתם בפנקס ב"ד הצדק ך ההסכמה הזאת וז"ל

אנחנו אלה פה הבאים עדח"מ רבני ודייני עיר עז לנו טראבלס המערב יע"א הסכמנו יחד הסכמה גמורה. ככל תקף וחוזק ההסכמות דנהיגי בישראל לבלתי תת רשות לשום אדם לגרש אשתו הא' שלא ברצונה. אלא א"כ שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה זש"ק י ואם אינה רוצה לתת לו רשות לישא א"א עליה. או אם יארע בה איזה חולי כנכפית ונסמית ב"מ וכיוצא שאז כתורה יעשה. י אבל בלא"ה אין להב"ד להזקק לתת גט אך שאם יראו הב"ד שהבעל איננו שומע בקולם. ואחר שיודיעוהו חומר האיסור וידחו אותו מזמן לזמן ובכל זאת הוא עומד במרדו. והב"ד יבינו בחכמתם שא"א לשניהם לדור עוד במקום אחד כי אז כדי שלא להניח האשה עגונה אלמנות חיות והאיש ג"כ שרוי בלא אשה. יזדקקו הב"ד לתת גט בתנאי שמלבד סכי כתובתה נדוניא ותוספת שישלם במעות מדודים בעין. עוד זאת יתן לה פיוס שתות נוסף על כתובתה. ד"מ אם כתובתה מאה ועשרים בין הכל יתן לה מאה וארבעים וכן על זה הדרך לפי ערך כתובתה. ולמען תהיה לעדה ולמזכרת לדור אחרון כתבנו וחתמנו פה העירה טראבלס המערב יע"א ושו"ב וקיים

הצעיר אליהו חזן ס"ט ודא גושפנקא דשדר לי מלכא יר"ה הצעיר חיים הכהן ס"ט חותם הק"ק יכב"ץ הצעיר יוסף רובין ס"ט ע"ה חי מימון ס"ט הצעיר פ'רג' אללה דאבוש ס"ט סימן ב'

מעשה שהיה באיש נשוי אשה ושהה עמה יותר מעשרה שנים ולא ילדה לו זש"ק. ובשטר כתובתה כתוב שלא ישא א"א עליה אלא א"כ שהתה י"ש ולא ילדה זש"ק. ועתה טוען כי אע"ג שיכול למקם בסיפוק שתי נשים. אבל איהו לא ניח"ל בשתי נשים הצרות זו לזו. וגם כי כל זמן דאגידא ביה קמיתא לא יהבו ליה אחריתי לפי כבודו ולכן רוצה לגרש אשתו הראשונה ולישא אחרת ראויה לבנים לקיים מצות פ"ור. ואשתו הראשונה איננה רוצה להתגרש בשום אופן. וע"כ יחדיו למשפט יקרבו לדעת איך הדין נוטה ושכמ"ה

תשובה הנני בא להשיב כהלכה בקיצור האפשרי כי אין הפנאי מסכים להאריך. והנה מפאת השבועה הכתובה בשטר כתובתה שלא ישא אשה אחרת. אין כאן בית מחוש כי השבועה היתה לזמן עשרה שנים. וכבר עברו העשרה שנים ואת היותרת ולא ילדה ולד ש"ק. וא"כ ודאי כי שבועה אין כאן. ואף למ"ש הרב גו"ר א"הע כלל ד' סימן כ"ב שמנהג ב"ד שבמצרים להודיע להאשה שבעלה רוצה לישא אשה אחרת וליטול ממנה רשות ונתן טעם למנהג כי שמא מתוך פיוס שפייסה האשה את בעלה או שמא מתוך קטטה ומריבה וכו' נתפייס ומחל לאשתו התנאי וכו' ותהיה השבועה שנשבע שלא ישא אשה אחרת לעולם עומדת עי"ש ועיין להרב קול אליהו ז"ל בח"א סי' י"ד וכח"ב א"הע סימן י"א והיה לי אריכות דברים בענין זה ונאבד ממני ועיין מ"ש בקיצור בהגהותי לס"ה ישרי לב א"הע אות ש' ס"ג ועיין בס' הגיד מרדכי יו"ד סי' ט' ועיין להגאון שארנו ז"ל בס' לב חיים ח"ב סימן ט' ד"ו ע"ד. מ"מ הדבר ברור שמה שהאריך הרב גו"ר ז"ל שם רשות האשה היינו ודאי אם היא טוענת טענה זאת שמחל לה התנאי או אם היא אומרת שלא עברו עשרה שנים כגון שהיה חולה או במדה"י או שהיתה חולה וכיוצא כמ"ש הרב ז"ל שם. אבל אם לא טענה האשה טענות אלו. או אף אם טענה כן ובירר הבעל שלא כן הדבר. הדבר פשוט שאינו צריך רשותה וממילא נתבטלה השבועה. ועיין להרב הון יוסף ז"ל בסי' א' ד"ב ע"ג שכתב כן בפירוש

והנה בנ"ד הרי זו משנה שאינה צריכה כי אין האיש רוצא לישא אשה אחרת. אלא הוא חפץ לגרש את זאת ואח"ך ישא אחרת ובא בטענה כי אינו יכול לסבול שתי נשים הצרות זו לזו. או דכל כמה דאגידא ביה קמייתא לא יהבו ליה אחריתי. ולכאורה היה נר"ל כי יש כח בטענה זאת לחיבה לקבל גטה. כי לא תהיה כח האשה יפה מכח האיש שהרי אם הוא אינו רוצה לגרש ורוצה לישא אחרת. והיא אומרת פטרני בגט ולך קח לך אשה אחרת. כתבתי בתשובה אחרת (לעיל סי' א') שהדין עמה ואין מתירין לו לישא אחרת עד שיגרש הראשונה. ודכוותא נמי לגבי האיש הטוען לא ניח"ל בשתי צרות נימא הכי שטענתו טענה. אך נראה שטענה זאת אינה מספקת לגבי האיש. כי שאני אשה שאמרו רז"ל אין האשה מתקנאת וכו' והיא אדעתא דמנהגא נשאת. אבל האיש המושל ושורר בביתו אין טענתו זאת טענה. ואולם טענתו הב' דכל כמה דאגידא ביה לא יהבו ליה אחריתי אשה הגונה לפי כבוד ומצבו היא טענה מספקת לחיבה לקבל גטה. כי ע"י סירובה נמצא הוא בטל מפ"ור וכמו שנבאר

כי אחרי שביארנו כי שבועה אין כאן. פש גבן הרגמ"ה שהחרים שלא לישא שתי נשים ושלא לגרשה בע"כ. ולענין החרם שלא ישא אשה אחרת על אשתו כבר כתב מרן בש"ע א"הע סי' א' שלא פשטה בכל הארצות ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי. ובמקומותנו בגבולות המזרח והמערב וספרד לא פשטה תקנתו כמ"ש הרדב"ז ח"א סימן קע"ז והר"מ אלאשקאר סימן צ"א ודעמיהו ה"ד הכנ"הג בא"הע סי' א' הגהב"י כ"ג. ועיין מה שציין הרב י"א בח"א סימן א' הגהב"י אות מ"ב ובח"ב הגהב"י כ"ג וכ"ד. ועיין למז"ה הגאון ז"ל בס' חק"ל יו"ד ח"ג סי' פ"ז ואין צורך להאריך בזה כי בנ"ד הבעל איננו חפץ לישא אחרת אלא לגרש את זאת. ואפי' במקום שקבלו עליהם חרם רגמ"ה יש סוברים שבמקום מצוה היכא דשהתה עשר שנים ולא ילדה