שו"ת תעלומות לב חלק ב עא

דבאיכא תרתי קורבה באישות וקורבה דאם ליכא מאן דפליג דהוי דרבנן ע"פי עם שכבר כתב כן אחד מרבני צפת ת"ו בתשובת בת הרב"א ז"ל בסי' י"ט וכתב הרב כנ"הג בסי' מ"ב שנראה שבעל ס' זאת הוא הרב מהר"מ אלשיך ז"ל. כבר עמד ע"ד הרב המחבר ז"ל שם והוכיח במשור מתשו' הרשב"ץ ז"ל דאין נפקותא בזה מחד דרבנן לתרי דרבנן עי"ש והיא בתשו' התשב"ץ ח"א סימן קנ"א. אלא שלא ביארת כיצד היא הקורבה הזאת אם הם בעלי שניות דאע"ג דקי"ל דבב' בב' לא אמרינן תרי בעל כאשתו כמבואר בח"מ סי' ל"ג ועי"ש בב"י. ואף שבגיטין וקידושין נקיטינן להחמיר עי"ש בח"מ סימן ל"ג ובא"הע סי' קס"ט ובכנ"הג שם מ"מ רבו הסוברים אפי' בבעלי אחיות דאף שפסולים להעיד זה לזה. מ"מ כשרים הם להעיד לעלמא. עיין למהר"מ אלאשקאר סי' ס"ח אהלי יעקב סי' פ"א ועיין בתשו' הרשב"ש סי' רכ"ח ובתשובת הרב"א ז"ל בסי' י"ט ובתשו' הריב"ש שהביא שם והיא בסימן י"ד ואין הפנאי מסכים להאריך. וכבר ראיתי עתה בס' שער אשר הנד"מ בסי' מ"ח לא"הע שהרב ז"ל כתב שכל המחלוקת הזה הוא בבעלי אחיות אבל בבעלי שניות ליכא מאן דפליג דכשרי' להעיד לעלמ' ועי' למהרש"ך ז"ל בח"א סי' ג' וסי' מ"ז ובס' שמחת יו"ט סי' ע"א. ועכ"פ איני מחליט בדבר עד שתודיעני סדר קורבתם באר היטב וקב"ע בג' מהקידושין לראות אולי יש ריעותא אחרת ואז נגלה לך דעתי ודי בזה כעת: סימן ו' לעוב"י קורפ'ו יע"א

אשא עיני אל ההרים הרמים ראשי עם קדש שרי הפרתמים אשר אור נוגה להם בעובי קורפ'ו יע"א הזאת נעמי קריה נאמנה נעימה במעשיה כפתוריה ופרחיה. ואנשיה בקרבה אהבי התורה ולומדיה כל מחמדיה. אתה ה' תשמרם וכבוד והדר תעטרם. שמועה שמעתי ותרגז בטני. כי הנה נמצא במח"ק איש ישראל זה שמו יעקב בן שבתי מורדו. אשר הלך חשכים לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו. וילך שובב בדרכי לבו הרע. ויקח לו לאשה את רחל הממזרת הודאית מאב ואם. אביה בשם ישראל (יכונה ואולם כידור שמו. וכך היו צריכים לקרותו כי היכי דלהוי ליה הכרא טפי) קוניליאנו הממזר הגמור. ואמה שמחה (נהפכה לתוגה) בת שבתי יהודה הממזרת הודאית אשר נשאו זה את זה כדת של תורה. שהממזר הודאי נושא את הממזרת הודאית. (כמ"ש בפרק עשרה יוחסין ופסקו הרמב"ם בפט"ו מהל' א"ב והטוש"ע א"הע סי' ד') בר"ח סיון שנת התק"ץ ברשות הרב הגדול המורה לצדקה כמהר"ר ש"ט אמאריליו זלה"ה וביאר הדבר בשטר הכתובה ששניהם ממזרים גמורים. והם הולידו את הבת רחל הנזכרת. אשר היא ממזרת ודאית מאב ואם. ונשמר יעקב הנזכר שלא כרצון ה' ולא כרצון יראיו. ופגם את זרעו והוליד בן פריץ וקראוהו בשם ישראל (כשם זקנו הממזר הראשון וביררו ראשי ומנהלי הקהלה ביום ט' טבת שנת התרכ"ב שהוא י"ב דיג'ימברי אלף תתס"א למספרם. בפנקס הק"ק כי הנער ישראל הזה הוא ממזר גמור ואסור לבא בקהל. ועוד לא שב מחטאתו ולא פירש ממנה והוליד בנות אחרות להרבות ממזרים בישראל. על זאת תאבל הארץ ואומלל כל יושבי בה

ועוד ידו נטויה להוסיף על חטאתו פשע וגם רשע להוסיף טומאה על טומאתו. והוא שואל ודורש להשיא אחת מבנותיו הממזרות לבן ישראל כשר. אוי לאזנים שכך שומעות ואוי לדור שבך עלה בימיו. כמה כרכורים כרכרו אבותינו ורבותינו הקדושים אשר בארץ זצוק"ל וכמה סיגים סיגו וכמה גדרי' גדרו לבל יבא זר בתוכנו. כמה מעלות טובות עשו ביוחסין לבל יטמא זרע קדש. והנה העז איש רשע לפגום בעצמו ולפגום את זרעו. ולא די לו כל הרעה הזאת כי עוד יבקש להרבות עוד ממזרים רעים ומרים. הנהיה כדבר הרע הזה או הנשמע כמוהו למן היום הוסדה הארץ ועד עתה. והמכשלה הזאת תחת יד השרים והסגנים אשר לא עמדו בפרץ לגדור הפרצה ולהפריש את יעקב הנז' מאשתו הממזרת. ולכופו בכל האפשר לבל ירבה ממזרים בישראל. צא ולמד אפי' על לאו של פ"ד דקי"ל טובא מהלאו החמור הזה כמובן. ואפי' ע"י חולי שרבו המתירים כס' הרמב"ם ז"ל. לך נא ראה בתשובת תומת ישרים בסי' כ"ב וקכ"ה ורי"ג כמה צווחות צווחו. וכבר הארכתי בענין זה בקונט' מבקרת קדמוניות. בספרי תעלומות לב ח"ב (העומד כעת על משב'ח הדפוס) כ"ש וק"ו באיסור ממזר שעושה פירות אשכלות מרורות דם ואש ותמרות. אשר ראוי לכל ראשי העדה לקום לעזרת ה' בגבורים לבער הרע מקרבם. ואולם ידעתי כי אחסור דרי ומה יעשו גדולי ישראל הישרים בלבותם למקומותם בארצותם ואין דורם דומה יפה. ורבו העוברים ביד רמה ואין לאל ידם להושיע. כי החירות המדיני גרם הריסת כל הדתות ואיש הישר בעיניו יעשה. עד יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו

אך בכל אלה חלילה לכם להתרשל בדבר ולתתו להשיא בתו לישראל. והנה עמכם רב המקום המורה לצדקה. ידעתי כי איש חיל הוא ועומד כגבור לגדור הפרצה. וגם ממשלת הארץ יר"ה אשר שופטיה ישרים למשפט ישורו. וחפצים הם בישוב העולם ובקיום הדתות איש בשם אלהיו. בודאי הגמור כי לא יתנו לפושע הזה הרע מעללים החפץ בהשחתת עולם. לטמא זרע קדש לעבור על לאו המפורש בתורה

והאף אמנם כי הדבר הזה מוטל רק על הרב המורה צדק בעדתו. להרים מכשול מדרך עמו צאן מרעיתו. קרא כדכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. והחיוב מוטל עליו ועל ראשי קהלתו. לאפרושי מאיסורא פן יחרה אף ה' וקנאתו. ולא לנו להכנס בתחום שאינו שלנו ואין לזרים אתו. אכן בדבר איסור גדול כזה שהוא לאו מפורש בתורה. ויש ג"כ חשש תערובת ממזרים בקהל ישראל. החיוב מוטל על כל רבני ישראל די כל אתר ואתר. לחלץ חושים ולצאת לישע המשפחות המיוחסות בישראל שלא יבא בם זר וטמא. והבט