שו"ת תעלומות לב חלק ב ע

סימן ד' וזאת הסכמתי על דבריו

אנכי הרואה דברי פי חכם מקור מים חיים הרב מר דיינא רב כהנא נר"ו אשר העלה להתיר האשה הזאת בלא גט מכח הספקות שיש בקידושין אלו ככל הכתוב בדב"ק ואותי שאל לחוות דעי גם אני. ואבא היום להשיב מפני הכבוד לפי העת והזמן הנחוץ כי להאריך אין לי פנאי

ואען ואומר כי יפה כיוין מע' הרב הפוסק נר"ו בהתר האשה הזאת כי מלבד גריעות לשון הקידושין שאמר אלו קידושין שלך או אלו קידושיך. אין הלשון הזה מועיל לקדש בו את האשה כי הוא שם דבר ואין האשה מתקדשת בלשון כזה. לפי דעתם של רבני פרוב'ינצה וצרפת הו"ד במהריב"ל ח"א סי' ח"י. וכבר האריכו בזה מהרימ"ט ז"ל בסי' לק"ח ובח"ב סי' ל"ח. ומהרח"ש א"הע סי' י"ג וסי' י"ט ועיין למהריט"ץ ז"ל בסי' נ"ד ובס' אדרת אליהו סי' יו"ד. וגם ס' הרב דוראן ז"ל דבעינן לשון המוכיח שמקדשה להבא כמ"ש מהרי בי רב ז"ל הו"ד בב"י ז"ך והיא מוצאת בתשב"ץ ח"א סימן כ"ג. ועיין למהרש"ך בח"ג סי' ח' ומהרח"ש בסימן ל"א ול"ט ובס' אביר יעקב סי' כ"ד האריך בזה. ובלשון האדו קידושימך נחלקו גאוני עולם בס' נבחר מכסף מסי' כ"ז ואילך ורבו המתירים. וכבר האריך בזה רב רחומא"י הרב המופלא נר"ו בספרו הנד"מ שערי רחמים א"הע סי' כ"ג. והגם שבספ"הק תעלומות לב ח"א א"הע סי' כ"ח העליתי להחמיר בלשון זה היינו התם משום שכבר היה מחזר אחריה לקדשה. ושניהם המקדש והמתקדשת נתכוונו לשם קידושין. ובכגון דא ודאי ראוי להחמיר וכמ"ש הרב אביר יעקב ז"ל שם בסי' כ"ד. משא"כ בנ"ד שלא היה קירוב דעת ביניהם קודם לכן

עוד זאת שקולה ומכרעת דבנ"ד הוו קידושין בע"א. שהקידושין היו בפני כל א' מהעדים בפני עצמו. ובכה"ג אפילו מאה כחד חשיב כי בודאי לא סמכא דעתיהו. וכמ"ש מרן ז"ל בפירוש בש"ע סי' מ"ב. ובמקדש בע"א דעת מרן ז"ל שם שאין חוששין לקידושיה. והגם שכתב הגאון מהריט"א ז"ל בס' שמחת יו"ט סי' ע"ה דבאיסור ערוה אנו מחמירים אפי' נגד מרן ז"ל אם הוא מקל. ונראה לו דהיינו דוקא אם המחמירים הם רבים. מה שאין כן בדין זה שרובא דרובא דרבוותא קיימי כוותיה שלא לחוש לקידושי ע"א. וכמו שאסף איש טהור הרב הגדול שארנו ז"ל בס"ה כרך של רומי סי' כ"ד והבאתי דבריו בהגהותי לס' ישרי לב א"הע אות ק'. ועיין להרב ערך השלחן בסימן מ"ב אות ב' שהביא להקת המחמירים בקידושי ע"א וכתב דמי יקל ראש נגדם ונסתייע מדברי הרב שמחת יו"ט הנז'. מ"מ הביא שם משם מרן החבי"ב ז"ל בתשובה שבס' עדות ביעקב סי' י"ז ובס' בעי חיי סי' י"ג וסי' ט"ו דאין להקל בע"א אם לא יש ריעותא אחרת עי"ש ובנ"ד הא איכא כמה ריעותות ובפרט הריעותא של גריעות הלשון. וכמו שביאר הרב הפוסק ה"י ובהצטרף כל הספקות שיש בנ"ד. הרי איכא יותר מתלתא ספקי דמתירינן לכ"ע וכמו שהארכתי לעיל בפסק הקידושין (עיין סימן א') באורך וברוחב לך נא ראה על כן אשים בזה קנצי למילין

ובפרט בנ"ד אשר ראוי לנעול דלת בפני המקדש הזה אשר מאס את אשת נעוריו. וילך שובב אחרי שרירות לבו הרע ואשת נעורים כי תמאס ושפחה כי תירש גבירתה. וצא ולמד מ"ש הגאון מז"ה ז"ל בס"ה נדיב לב ח"ב א"הע סי' ב' באותו נדון מעוב"י שאלוניקי יע"א דלכ"ע רע ומר נדון כזה וראוי לאזור חיל שלא לתת יד לפושעים ולחטאים. מה גם אי לא אהנו מעשיו ומדי"ת אין קידושיו קידושין. אין ראוי לבקש חומרות באופן כזה. וכן עלתה הסכמתנו במותב תלתא להתירה בלא גט לבל תעשנה ידיו תושיה ונוסרו כל האנשים שכמותו ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה. וצור ישראל יצילנו משגיאות אכי"ר. ועיין בתשובת מהרש"ך ז"ל בח"א סימן ג' שכתב ואמינא ולא מסתפינא דאין ראוי לצרף כל הדעות הגורמות חומרא להחמיר בנושא גרוע כזה ע"כ דון מינא ואוקי באתרין: סימן ה'

שאלתני ידידי במקדש בפני שגם שהם קרובים זה לזה בקורבה דאישות וקורבה דאם אם היא צריכה גט

והנני משיב בקצרה כי להאריך אין לי פנאי. מהדעת זאת כתב הרמב"ם ז"ל דקורבה דאישות וקורבה דאם פסולים רק מדרבנן. והוא ז"ל פסק בפ"ד מהל' אישות דהמקדש בפסולי עדות דרבנן או ס' פסולי תורה צריכה גט. והגם שרבים חלקו עליו וס"ל דקורבה דאישות וקורבה דאם נמי הוו דאורייתא. י והרשב"ץ ז"ל בתשובה והו"ד בב"י א"הע סי' מ"ב האריך להוכיח שגם הרמב"ם ז"ל מודה לענין קידושין דהוו דאורייתא. אך כבר עמד על דבריו הרב תומת ישרים בסימן פ"ג ועיין בזה לרבני האחרונים הבאתי דבריהם בתשובה אחרת (עי"ל סי' א')

ואעפ"י דבמקדש בפ"ע דרבנן גופיה רבו הסוברים דאינה מקודשת. שכן נראה מדברי הרב המגיד ז"ל שם וכ"כ העיטור בשם י"א וכ"כ הרי"ף בתשובה וכמ"ש מרן ז"ל בתשובה סימן יו"ד. והרב נוב"י ז"ל במה"ת סי' ע"ו שכתב שלא מצא חבר להרי"ף ז"ל בסברה זו. לא צדק בזה כי רבים הם אשר אתו וכמו שהארכתי בתשובה אחרת (עי"ל סי' א'). ולכאורה הוה מצינן למעבד ס"ס ס' אי הוו דאורייתא או דרבנן ואת"ל דרבנן ס' הלכה כמ"ד דהמקדש בפ"ע דרבנן אינה מקודשת. והו"ל מתהפך שפיר. י ואפי' אם הוא נגד מרן ז"ל כבר איפסקא הלכתא דעבדינן ס"ס נגד מרן וכמו שהארכתי בקונט' הכללים אות ס'. אלא דבהאי ס"ס גופיה גילה דעתו מרן ז"ל בפ"י שם ע"ד המ"כ דאם נשאת לא תצא. ואם לא נשאת עדין צריכה גט כיעו"ש וכיון שפירש דעתו בהאי דינא גופיה. מי זה יערב אל לבו לחלוק עליו

ומה שכתבת שהם קרובים גם מצד האם. נראה שכונתך לרמוז מ"ש הנוב"י בסימן ע"ו