שו"ת תעלומות לב חלק ב סט

סימן ג' קבלת עדות מעי"ת הודיאן וע"א מועתק לל"הק מלשון ערבי אות באות ת"בת וז"ל בפ"ע

בפ"ע ח"מ במותב תלתא כחדא הוינא איך שבא לפנינו הרב שושן בכ"ר לוציף חג'אג' ה"י והעיד הרב שושן הנז' ואמר בפני הוציא הרב ציון בכ"ר סעיד בעדאש ה"י ואמר לחליבא בת יוסף עמומא. קחי אלו הצמידים קידושין שלך ונטלתן חליבא. ושושן אמר אני לבדי לפני לבדי. ואח"ך בא ציון בכ"ר שמואל חסאן ואמר קראני הרב ציון בכ"ר סעיד הנז' והביא חליבא הנז' לפני ונתנה הצמידים ביד ציון בעדאש הנזכר ואח"ך קם ציון בעדאש הנז' ונתן הצמידים לחליבא הנז' ואמר לה קחי אלו קידושיך לפני ציון חסאן הנז' וכל זה היה לפנינו אנחנו עדים ח"מ מקדמת דנא והכתיבה והחתימה הזאת היתה חדש סיון שליש ראשון שנת התרמ"ד והכל אמו"ץ וקיים: וזאת תשובת הרב כמהר"ח הכהן נר"ו מר דיינא בעובי טראבלס המערב יע"א

ידענא בנפשאי דכחיש חילאי ומה מני יהלוך הלכה וה"ן מורין ודמי עלי כאריה ארבא ובפרט באיסור ערוה החמורה מפני חומר שבה. אך אין מסרבין לגדול מרן מלכא רב תנא דבי אליהו נר"ו כי הוא אמר ויהי לעיין בדין זה ולכתוב בספר. ובכן באתי בקצירת האומר בשתי שורות כמה שנוגע לדינא בלבד וזה החלי בעזר משדי צורי וגואלי

דורשין תחילות הנה בקבלת עדות הלז בלשון הקידושין לא אמר המקדש תיבת לי וכבר ידוע שרבו המקילין על האוסרין ומרן ז"ל מכללם דכל היכא דאמר הא"מ ולא אמר לי שאינה מקודשת כמ"ש בסימן כ"ו ס"ד והגם שהסכמת הפוסקים להחמיר ולהצריכה גט מטעם הערוה החמורה. וכמו שהאריך בזה הגאון החק"ל בא"הע סי' ך' וה' שפה הים סי' י"א ושאר הפוסקים. מ"מ ה"ד היכא דאמר לשון הקידושין שתקנו חז"ל הא"מ כמבואר במהריב"ל שאלה ח"י באחד שאמר זה אני נותן בעד הקידושין דאע"ג שאמר הריני נותן כמשמע שהוא עומד ומקדש אין כאן בית מיחוש וכו' עי"ש. וכ"ש בנ"ד שלא אמר ובזה יצאנו אף לדעת הריב"ש דמחמיר בהריני עיין יד אהרן סימן כ"ז הגהב"י ל"ו וכיוצא בזה כתב הרב מכסף נבחר סי' כ"ו וכ"ז ולהרשב"ש סי' תקפ"ג ובס' חיים ושלום סי' כ"ב והרב עה"ש סימן כ"ז אות ז' והרב ויקרא אברהם א"הע סימן בנדונו שם שאמר האדה קידושימך עי"ש שמדברי כולם נלמוד דאין כאן בית מיחוש כיון שלא אמר לי ועם גריעות הלשון. והגם דעדין יש לפקפק בזה וכמ"ש בפסק אחר. והן עתה נד"מ ס' שערי רחמים להרב המובהק מהרי"ף נר"ו וראיתי לו בסי' כ"ג שכתב דלבו מהסס להתיר מכח זה ע"ש. מ"מ אחד הרואה בנ"ד דגרע טובא כלפי העד הראשון ההוא אמר שאמ"ל בלשון זה כודי האד הדבלג קדושין מתעך. שפירושו קחי זה הצמיד קידושין שלך דלשון זה גרוע מאד דאף במחמיר בלשון האדה קידושימך היינו משום דלשון זה משמע נמי להבא כמו הרי זה קידושיך אבל באומר קחי דבר זה קידושין שלך הלשון מוכיח שקידושין אלו הם שלה מקדמת דנא ובפקדון הם אצלה ואין כאן שום משמעות שמקדשה להבא דלא יקראו שלה עד שיבואו לידה בתורת קידושין וקודם זה הם שלו ולא שלה. ואם יש לפקפק הוא בלשון הקידושין שלפני העד הב' שאמ"ל כודי האדא קידושימך. ואף גם זאת דלפי עדותו שאמר שהיא נתנה הצמידים ביד המקדש. ועוד אחרת דלאחר שנתן לה אמ"ל כודי האד וכו' דהו"ל כשתיקה דלאחר מ"מ דלאו כלום הוא. ועיין לה' ישמח לב גאגין ז"ל באה"ע ססי' י"א בנדונו שם שהוא כנ"ד ממש וחשיב ליה שתיקה דלאחר מ"מ ועשה סמוכות לזה כיעו"ש אף על גב שנדונו היה שם באומר הא"מ לי. ובר מן דין ומן דין כיון דבנ"ד ליכא אלא ע"א בלבד דאע"ג שקדשה בב' עדים כיון דלא היו במעמד אחד רק זה שלא בפ"ז. לא הוי אלא כמקדש בע"א שאין קידושיו קידושין כמ"ש מרן ז"ל בסי' מ"ב ס"ב. והגם דגם במקדש בע"א הסכמת הפוסקים להחמיר לס' מ"ד דחוששין לקידושי ע"א היינו דוקא דליכא אלא ריעותא זו דע"א וכמ"ש מרן החבי"ב בתשו' א"הע סי' ט"ו דהא דאמרינן חוששין לע"א היינו כשאין שם ריעותא אחרת בקידושין אזי חיישינן להחמיר ולהצריכה גט. כמ"ד חוששין לע"א אבל בדאיכא ריעותא אחרת בקידושין מצטרפת עם ריעותא זו ולא חיישינן לקידושיו לכ"ע דאע"ג דריעותא זו בפ"ע אינן מספיקות לפוטרה מ"מ בהצמדם יחד מספיקות לפטור וכו' עיש"ב. ועיין ג"כ לה' ישמח לב גאגין ז"ל בסי' ח' דכשלא אמר לי אם נצטרף ריעותא אחרת אליבא דכ"ע אין ממש בקידושין ע"ש. ודון מינה בנ"ד במכ"ש דיש כמה ריעותות גדולות. קדושין בע"א ולא אמר לי דאפי' בחדא מנייהו הסכמת רוב הפוס' ומרן מכללם דאין כאן שום קידושין אלא דלחומרא מצריכנן גט לאפוקי נפשין מפלוגתא באיסור ערוה. אכן בהצטרפות שניהם יחד לכ"ע אין כאן בית מיחוש וקידושין אלו בטלין ולא חלין אפי' מצד חומרא ובפרט עם גריעות הלשון וכ"ש בהצטרפות עוד ריעותות אחרות אשר אין צריך לבארם הן מפאת שלא עשו חו"ד כדמ"ל הן מצד הקב"ע שלא בפני המקדש והמתקדשת. הן שלא אמרו זמן הקידושין הן בלשון ה הקידושין שאמר המקדש קחי וכבר כתב מהרימ"ט ז"ל סי' ל"ח דלשון קחי לא מהני דיש במשמע את תקחי לקידושין אבל איני מקדשך וכו' וכ"כ בסימן קל"ח. גם הפ"מ ח"ב סימן ב' עומד בסברה זו. באופן דחזרתי ע"כ צדדי האיסור ולא מצאתי מקום להחמיר בקידושין אלו. ולמעשה הדבר תלוי במעשה מו"ר צ"ר הרב תנא נר"ו את אשר יבחר בו יקריב אליו: נאם הצעיר ע"ה חיים הכהן ס"ט