שו"ת תעלומות לב חלק ב ז

אמנם הא ודאי לא תברא היא. כי אף אם נניח שדברי החיבור סותרים למ"ש בפירוש המשנה. דבריו שבמשנה תורה הם עיקר שנעשה לפסק הלכה כידוע. ועל דבריו שבספר היד החזקה יש לסמוך כמ"ש מרן ז"ל בב"י חיו"ד סימן רצ"ד והרדב"ז ז"ל בסי' תק"פ הו"ד בס' יד מלאכי כללי הרמב"ם אות א' ועי"ש מ"ש משם הרמ"ע מפאנו ז"ל ס"סי קי"ז ומהר"י קורקוס בפי"א מהלכות תרומות הל' י"א. כ"ש שאחד הרואה ומדקדק בדב"ק בשני המקומות בעיניו יראה שאין כאן סתירה כל ואלו ואלו דברי אלהים חיים והכל הולך אל מקום אחד. כי בחיבורו הגדול אשר נעשה לפסק הלכה לדורות. ומעתיק השמועות מש"ס בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא וכדומה. ביאר לנו שם בהל' ג' כל אופני הפיסול בפרטות. בתחילה כלל שבג' אברים יפסל הזכר והם הגיד והבצים והשבילים שהם חוטי הבצים. וחזר ופרט וביאר כיצד נפצע הגיד או נידך או נכרתה העטרה כולה או מקצתה. ניקבה העטרה וכו' כסתם שביל הזרע. נכרתו הביצים. נפצעו או נידוכו. חסרה הביצה או ניקבה. נכרתו חוטי הביצים נידוכו או נפרצו וכו' (שכל זה מתבאר שפיר מתלמוד דידן ואחר זה בהל' ט'. חזר וכלל שכל הפיסולים הללו הוא דוקא בנעשו בי"א כגון וכו' אבל בי"ש מותר. וחזר ופירש דה"ה ע"י חולי חשיב כבי"ש וכשר. והגם כי חידוש דין זה לא מצאנוהו מפורש בש"ס דילן. מ"מ הוא ז"ל בקי טפי מנן. ואולי הוציא דין זה מש"ס ירושלמי. ואף אם הרא"ש ז"ל כתב דמהירושלמי משמע דחולי נמי בי"א מקרי כבר האריכו רבני האחרונים ז"ל וכתבו שאין המשמעות כן. (ונביא דבריהם לקמן בעה"י) או מספרא וספרי כי כבר נודע דרכו של הרמב"ם ז"ל כשמחדש ומוסיף מדעתו איזה דין כותב ויראה לי לעיין תיו"ט פ"ב דשקלים מ"ה). ועל כן כשבא רבינו ז"ל לבאר משנתנו דפרק הערל בקיצור הצריך כדרכו בקדש. ביאר בכללות פיסולי ג' האברים שיפסל בהם. ועל הפרטים המסתעפים (שביארם היטב בחיבורו הגדול כנז"ל) כתב בכללות וז"ל ובכלל כל חולי שיתחדש בכלי הזרע וכו' כונתו ברורה ופשוטה על כל אותם הפרטים היוצאים מהכל המבוארים בחיבורו הגדול. ואם הוציאם בלשון חולי. לא שכיוין לומר שנעשו מחמת חולי כי לחידוש דין זה לא בא בפירושו להמשנה יען לא נתבאר זה במשנתנו. ואין דרכו של רבינו להוסיף בפירושו למשנה דבר שלא בא מפורש שם. כי מלאכתו היא לבאר ולפרש המשנה כצורתה. (ועיין להרב תיו"ט שם וביתר בעלי הכללים) אלא לאפוקי בי"ש אתא. ובנעשו בי"א איירי. ואם הם חולי מקרו אף אם אין עיקרם מחמת חולי. אלא שנחלה מחמת מכת אדם או קוץ וכדומה. אשר אף אם נתחדש בו חולי אחרי כן. מ"מ בי"א מקרי כיון דעיקרא הוא מחמת מכת אדם או קוץ וכיוצא. כי אי אפשר להכחיש שאחר הכאת אדם או קוץ וכיוצא הגורם לכרות או לנקוב אבר מאברי ההולדה שיגרום לו חולי בכל גופו. ואם נאמר גם בזה שע"י חולי מקרי. לא משכח"ל כמעט פיסול בי"א. אלא ודאי דאנן בתר התחלתו אזלינן אם תחילתו היתה ע"י חולי הוא כשר לבא בקהל. ואם תחילתו היתה ע"י אדם אף אם נחלה אח"ך בי"א מקרי ופסול לבא בקהל ונתבאר להלן בס"ד

ובהיות דברי רבינו משה ז"ל בפירושו למשנה נעתקו ללה"ק מלשון ערבי. והורקו מכלי אל כלי. על כן לא עמד טעמו ולשונו הצח בו וכמו שכתב הר"מ ז"ל באגרותיו למר יוסף בן ג'אבר מבגדד וז"ל ואיני רוצה בשום פנים להוציאו (כונתו על חיבור היד החזקה) ללשון ערבי שכל נעימותו יפסד. ואני מבקש עתה להחזיר פירוש המשנה וס' המצות לל"הק. וכ"ש שלא אחזיר זה החיבור ללשון ערבי. ואל תבקש זה ממני כלל עכ"ד ועוד לו באגרתו לר"ש אבן תבון ז"ל. ויען העתקת פירוש המשנה וס"המ לל"הק היתה ע"י מעתיקים אחרים לא יכלו לקלע אל מטרת כוונת המחבר כמובן לבקי בשני הלשונות. ואל קוטב זה סובבים ג"כ דבריו בס"המ לאוין ש"ם שכתב וז"ל מי שנפסדו כלי המשגל וכו' אסור לבא בקהל ע"כ שכונתו ברורה על כללות הדין. ולא נחית לחלק בין עיקרו בא מחמת חולי לבא בי"א ממש. כי אין זה מלאכת פירושו למשנ' וס' המצוות וכדכתיבנ' (וע"ע לקמן

) הרי מבואר דעת הרמב"ם ז"ל ברור מללו. כי בכל אופן שעיקרו בא ע"י חולי חשיב בי"ש וכשר. וכבר ביארנו כי מאחר שסברה זאת לא נמצאת מפורשת בתלמוד בכלי. ולא כתבה בשם רבותיו או בלשון יראה לי. להורות שהיא סברת עצמו או סברת רבותיו. אולי שהוכיח כן מהירושלמי בפרק הערל. ואף אם הר"אש ז"ל בחי' ליבמות פרק הערל כתב דמשמע מהירושלמי דליקוי שע"י חולי בי"א חשיב ופסול. הנה מבואר מלשונו דגם הוא ז"ל לא ברירה ליה מלתא טובא ולא כתב בפשיטות דדכי איתא בירושלמי אלה נראה דמשמעות דורשין איכא ביניהו אם בנו רבינו הטור ז"ל בא"הע סי' ה' כאשר הביא ס' אביו הרא"ש ורש"י ז"ל לא הזכיר הירושלמי גם מרן מהריק"א ז"ל בב"י שם הביא בפשיטות משמעות דברי רש"י שפוסל. ועל משמעות הירושלמי כתב שכ"כ הרא"ש. משמע דליה לא שמיע ליה או לא ברירא ליה. והפ"מ ושירי קרבן הכריחו שם בפרק הערל דאדרבא מהירושלמי משמע כהרמב"ם ועין חקרי לב מה"ב חא"הע סימן כ"ח וכ"ט דקמ"ב ע"ב מ"ש הרב הגדול דודי לי אר"ח לצדיק זל"הה וצין שם להרב פני יאושע ז"ל בתשובה חא"הע סימן ט"ו ואינו מצוי בה אתנו. ובדעת רש"י ז"ל האריך הרב ב"ח באה"ע סימן ה' להוכיח דקאי בסברת הרמב"ם ז"ל וכ"כ הב"ש שם סקי"ב וההר"א מווילנא בביאורו שם סקט"ז ורש"ל בפרק הערל פסקא ט' ומהר"ר תם בן יחיא בס' תמת ישרים סימן נ"א ובס' תפארת שמואל בהגהותיו על הרא"ש ועין קרבן נתנאל שם ובס' בני בנימן א"הע סימן ל"א יד אהרן א"הע ח"א סימן ה' הג"הט א' ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל א"הע סי' ז' ובמה"ב סי' כ"ו וכ"ז ועוד שם בסימן כ"ט בדקמ"א וקמ"ב מה שהאריך הרב מר בריה יפה דודי ז"ל בענין זה. (דברי מז"ה הגאון ז"ל במ"הב סימן נ"ו ודברי בנו הגדול הרב תנא דבי אליהו זלה"ה בסימן כ"ט שם. נעלמו מעיני אהובנו הרב המופל' נר"ו בספרו הנד"מ שערי רחמי' בא"הע סימן ה'. ובעיקר מ"ש שם בספקו של מרן החק"ל בא"היג סימן ז' בנשא בהתר ואח"ך נעשה פ"ד. כבר