שו"ת תעלומות לב חלק ב ו

סימן ב' תשובת הרב הגדול מג'ן אברהם נר"ו. מעלת גולת ידיד נפשי הרב המובהק המאיר כברק ר"מ ור"מ כמהר"ר אליהו חזן נר"ו יהי שמו לעולם ובריא אולם כיר"א

אחרי דש"וט כדמ"ל לפני כסא כבוד תורתו. הגיעני מכתבו הבה'יר על אודות האיש שמחמת חולי ניטלה העטרה ולא נשאר חוט מקיף. ולא נעלם מעיני מעכ"ת והוא לו ידע שיש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש. י ורבו המתירים כס' הרמב"ם ז"ל. אלא דלא רצה לסמוך על דעתו להתיר. וגם אני לא מלאני לבי להקל. אלא דראיתי מעשה ונזכרתי הלכה. דאירע מעשה כזה בימי מהר"י בסיס ז"ל וב"ד ואני הייתי ט'פלה עמהם. והסכימו להתרא כס' הר"מ במז"ל. ומעתה יש לנו אילן גדול לסמוך עליו. ומה גם במקום עלבון ועגון כזה. והמתיר לא הפסיד. זהו מה שנר"ל. וכעת אין דבר רק לשלום אין קץ מאת נאמן באהבתו: ע"ה אברהם חאג'ג' ס"ט

אמר המחבר הא"ח ס"ט אדאזיל ואתי תשובתו של גדול הנאמר באברהם הרב עליון למעלה נר"ו שם ישבנו כסאות למשפט. עם הרבנים דיני מתא הע"י. לחקור ולדרוש מאת הבחור המוכה ומעונה דנ"ד איך נהיה לו החולי הזה. והוא בתומו הסיח לנו גופא דעובדא היכי הוה. כי בבחרותו נולד לו חולי באותו מקום והרופאים עשו לו תחבושת ורטיה כפעם בפעם. ויהי היום בזה הזמן כאשר הוציא התחבושת ראה כי ניטלה העטרה את"ד. ומעתה אחרי שפיו הכשילו שמחמת התחבושת ניטלה העטרה. י אף כי לא ידע בבירור אם התחבושת והרטיה גרמו נטילתה. מ"מ הוסיף פצע על מכתו ונוספה נחלתו. כי ידוע שיש מרבני האחרונים ז"ל מי שסובר שאם ניטלה ע"י רטיה ותחבושת אפי' לס' הרמב"ם ז"ל הו"ל כבי"א ופסול. כי לא הכשיר הרמב"ם בע"י חולי אלא בניטלה מאליה מחמת החולי. אבל אם דבר אחר גרם נטילתה חשיב ליה כבי"א. ולפי מה שבינותי בספרים. רואה אנכי כי גם סברה זאת יחידאה היא ואין לה על מה לסמוך. אך חובה עלינו לברר הדברים מפי סופרים ומפי ספרים. י ער שתצא הלכה זו בהנומא משופה ומנוקה מכל טוען ומערער. והואיל ואנו באים לברר וללבן סברה זאת. אמרתי כי נכון הדבר לבאר עיקר מחלוקת זה שבין הרמב"ם והרא"ש ז"ל ודעמיהו בע"י חולי. כי בדברות ראשונות קצרתי הרבה מפני דוחק השעה ואפיסת הפנאי. והגם כי הן עוד היום לא בטלה הסיבה ואכתי עבדי דצבורא אנן ואין הפנאי מסכים ואולם בהיות הענין הלכה למעשה להציל מכבלי העגון איש ישראל רך בשנים. ואין לו תקנה אחרת כי אם לישא גיורת אינו יכול דלא שכיחי בזמננו כידוע. י וכמ"ש הגאון שארינו ז"ל בס"ד חיים ושלום ח"ב סי' י"ב דע"ה ע"ב ועיין להרב חת"ס ז"ל בחא"הע סי' טו"ב בדבריו המצודקים. ע"כ דחקתי עצמי בכל האפשרי להוציא לאור משפטו

ואל אלהים ה' אמת הוא יודע כי חפץ הייתי לחשוך עצמי מדין זה שיש בו ס' איסור תורה וידעתי ביני ערכי עלי שאינני כדאי להכריע. אבל שפיר ידעי לה רבנן שאין דורנו דומה יפה ואיכא למחש לקלקולא ולחורבא דנפיק פן יצא לת"ר ח"ו כאשר הגזים לפני כמה פעמים כי יחם לבבו בהיותנו דוחים אותו בשתי ידים. וידוע כי עיגון האיש קשה יותר משל אשה כאשר ביארו רבני האחרונים זלה"ה הלא בספרתם (צינתי דבריהם בהגהותי לס"ה ישרי לב חא"הע אות ץ' ס"א) ואחר אחרון אני בה הרב הגדול שארינו ז"ל בספרו חיים ושלום ח"א סימן ג' וח"ב סימן י"ב שהאריך בזה כיד ה' הטובה עליו קחנו משם ואין צורך להעתיק הדברים ולהרבות אמרים. וכבר נודע שאין מדקדקים באשה עגונה וכל המחמיר וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו כמ"ש מהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' ג"ן ועיין למהר"י אדרבי בסימן קס"ט ובתשו' מרן לא"הע בדיני יבום סי' ו' ובב"י סימן טו"ב והרב בעי חיי בתשו' סי' ז' והר"ב בסי' כ"א. וכ"ש לגבי איש שצערו יותר גדול כמש"ל ועיין להרב בית אפרים חאה"ע ססי' ב'. זוהי סיבה שדחקתי עצמי לבא במגילת ספר כתוב עלי בעיקר דין זה באריכות כדי לברר סניף זה כפי מעוט השגתי. ומה' אלהים אשאל עזר ומגן כי ינחני בדרך אמת ולא אכשל בדבר הלכה ולא יצא תקלה מתח"י בעה"י וזה החלי בעזר צורי וגואלי: סימן ג' תחילת דבר הנני בא להשיב על ראשון ראשון. במי שנעשה כרות שפכה מחמת חולי. אם מותר לבא בקהל

והנה ראש המדברים במקצוע זה. הוא רבינו הגדול הר"מ במז"ל שכתב (בפט"ז מהל' א"ב דל"ט) וז"ל כל פיסול שאמרנו בענין זה כשלא היה בי"ש. כגון שכרתו אדם או כלב או הכהו קוץ וכיוצא מדברים אלו. י אבל אם נולד כרות שפכה או פ"ר או שנולד בלא בצים. או שחלה מחמת גופו ובטלה ממנו אברים אלו או שנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן הרי זה כשר לבא בקהל. שכל אלו בידי שמים ע"כ הרי מבואר באר היטב שכל ע"י חולי כשר לבא בקהל דבי"ש חשיב. ואולם מדברי רבינו ז"ל בפי' המשנה בפרק הערל משמע לכאורה שדעתו ז"ל בזה הפך מ"ש בחיבור משנה תורה כאן שכתב וז"ל וממה שאתה צריך לידע שכשנפצע הגיד או חוטי הבצים או נכרתו הבצים או ניקב הגיד או ניקבו הבצים ובכלל כל חולי שיתחדש בכלי הזרע ממה שיחייב חכמת הטבע שהוא לא יזריע בהם הרי הוא פסול ע"כ. הנה כאן כלל רבינו גם מה שיתחדש ע"י חולי שהוא פסול. והוו לכאורה תרי פסקי דסתרי אהדדי. (והרב יעב"ץ ז"ל בקונטריס אגרת בקורת ראה את המציאה הזאת וכפל עליה כמוצא שלל רב. והאריך לעיולי פילא בקופ' דמחטא בדברי רבינו בחיבורו להסכימם עם דבריו שבפירוש המשנה והאריך בזה מאד כיעו"ש ולקמן בבואנו להשיב על דבריו אחת לאחת נשיב גם על זה בעה"י):