שו"ת תעלומות לב חלק ב סה

משה ובס' קדושת יו"ט בעשרה ספקי כנ"ד גם הרב ז"ל יודה ע"כ. הרי שגם הוא ז"ל הבין בפשיטות שהרב ז"ל מחמיר בב' ספקות משום חומר ערוה. אבל בכל האיסורים מודה דעבדינן ליה כסוגיא דעלמא. ועיין בס' פני יצחק סי' ט"ז וכ"כ מז"ה ז"ל בפירוש בס"ה נדיב לב ח"ב סי' כ"ג וז"ל ואף דהרב מהריט"א בתשו' ב"מ סי' ל"ד חשש להחמיר באיסור ערוה בקידושין מטעם ס"ס את"ד. הרי דבריו ברורים כדכתיבנא

וראיתי להרב ישמח לב נר"ו בא"הע סי' י"א שהרבה לתמוה על הגאון מז"ה ז"ל במ"ש בחק"ל מה"ב יו"ד סי' א' דגם הרב מהריט"א ז"ל היה מתיר בב' ספקות ואתא ואייתי לן מר כל המקומות שהחמיר הגאון ז"ל אפילו בג' ספקי כיעוש"ב. ואנא נפשאי כבר מלתי אמורה שדברי מז"ה ז"ל שם באו סתומים. אבל דבריו נכונים כי גם הגאון מהריט"א מסכים בכל האיסורים להתיר בס"ס דפד"ר אלא דיקא באיסור ערוה מצריך ג' ספקי. וזאת היתה כונתו גם שם לאמור דמשום פד"ר היה מתיר בב' ספקות. אי לאו משום חומר ערוה. וזו היא עיקר תמיהתו על הרב ב"מ ז"ל שלא היה צריך להביא כת הסוברים דס"ס בפד"ר חשיב ס"ס. שגם הרב ז"ל מודה בזה בכל האיסורים דוק בדבריו ותשכח ומטעם זה לא ציין שאר תשובות הרב ז"ל דקאי באיסור ערוה. וכן מתבאר מתשו' שבס' נדיב לב א"הע סי' נ"ד וכמדובר. והנה מז"ה הגאון ז"ל בא לציון בתשו' שבחק"ל מה"ב הנז"ל למ"ש הרב ז"ל בס' הלכות יו"ט דל"א ובשמחת יו"ט סי' ל"ב. והשיב לזה הרב ישמח לב נר"ו שם דאין להם דמיון כמו שמיטה אצל ה"ס עכת"ד. ותמהני על יופי שלמותו שכתב בדרך זה. כי אנכי הרואה בס' הלכות יו"ט דל"א שהביא דברי הרב מהר"י ן' פ'ורנה ז"ל שכתב דידוע דס"ס בפד"ר שפיר מקרי ס"ס ויצא לדון בס"ס דפד"ר. ותמה ע"ד הרב בני יעקב דכה"ג ל"מ ס"ס והרב ז"ל טרח ליישב דברי מהר"י ן' פ'ורנא ז"ל כיעוש"ב. ומז"ה הגדול ז"ל תמה עליו בתשו' בחק"ל מה"ב בדז"ך עי"ש. עכ"פ מבואר נגלה הוא שהרב הלכות יו"ט פשיט"ל דס"ס בפד"ר חשיב שפיר ס"ס זולת באיסור ערוה שמחמיר. וא"כ שפיר הביא דבריו אלו להורות דבכל האיסורים הוא בשיטה אחת עם כל הפוס' שהביא. וא"כ לא ידעתי מה ענין שמיטה. וס' שמחת יו"ט אינו מצוי פה לראות הדברים במקומם ובודאי טעמו ונימוקו עמו וד"ב. שוב בא לידי ס' שיו"ט ושם בסי' ל"ב דקפ"ב ע"א כתב דסוגייא דעלמא כהסכמת כל האחרונים דס"ס דפד"ר הוי ס"ס כיעו"ש. וע"ע להרב ז"ל בס' שיו"ט ססי' ח' ודוק שם ועוד לו בסי' י"א דמ"ג ע"א

ובהיותי בזה ראתה עיני בס' שער אשר הנד"מ בא"הע סי' כ"ט והיא ל'ו נדפסה בס' כרך של רומי סי' שהרב מופת דורנו המחבר ז"ל הביא דברי הרה"ג שארינו ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סי' כ"ב ותמה עליו שהפריז על המדה להחמיר אפי' בתלתא ספקי אם לא במקום עגון. כי לא נמצא מי שמחמיר בכגו"ד אפי' בדרך חומרא בעלמא ואדרבא בכל כה"ג אין אנו רשאים להחמיר להצריכה ולפוסלה לכהונה והביא ס' הראשונים והאחרונים דס"ל שאסור להחמיר היכא שהיא מותרת מן הדין. ומפורש יוצא מפי רש"ל ז"ל בסי' כ"ה דכיון דאתתא שריא בלא גט. המחמיר בגט עונו ישא וכו' יעו"ש. ועל מה שסמך הרב חיים ושלום ז"ל ע"ד הרב שיו"ט ז"ל בסי' ע"ה שהחמיר אפילו בתלתא ספקי ויצא לחלק מההיא דסי' י"א וי"ב דאיירי בשאר איסורים כאיסור יבום. ובסי' ע"ה קאי באיסור ערוה תמה עליו הרב שער אשר ז"ל דהרב מהריט"א בסי' י"א הביא מדברי התוס' דחליצה חשיב דבר שבערוה. א"כ אין תירוצו עולה יפה. ולחלק יצא הוא ז"ל דשאני התם בסי' ע"ה דמרן בתשו' החמיר בהנהו תלתא ספקי וממילא רווחא דאין נסתר מחמתו ממ"ש כאן כמ"ש במקומות אחרים ודבריו כחדא אזלין וכחדא שריין את"ד. והאמת אגיד כי גם אני בעניותי היה קשה עלי תי' הרבנים הנז"ל לחלק בין איסור ערוה לאיסור יבום אחרי שראיתי דברי הרבנים המאספים מנהגי ע"הק ירושת"ו שכתבו משמו דמרן מהריט"א דבאיסור ערוה בגיטין וקידושין ויבום וחליצה אנו נוהגים לתפוס כ החומרות וכו' הבאתי דבריהם לעיל דמשמע בהדיא דגם יבום וחליצה כולל אותם באיסור ערוה. אלא שלהיות אין ספרו מצוי בידי לא עצרתי כח לתמוה עליהם. ועתה שש לבי שכיונתי לדעת גדול דורנו הרב ז"ל. אך בעניותי אמינא שגם ע"פי תירוצו לא נתישבו כל המקומות כי גם בתי' זה זכיתי לדעתו ד"ע. וכתבתיו לעיל לחלק בין ההיא תשובה הבאה בס' ברך משה סי' ל"ד דמצריך ג' ספקי. ולאותה שבס' שיו"ט סי' י"א שכתב להקל בב' ספקות ודמתי לחלק כן דההיא דסי' ל"ד אחד מהספקות היה נגד מרן ז"ל. ושוב הדרי בי בהתבונני בדבריו שם שאין זכר מזה. וא"כ נהי שיישב הרב ז"ל ההיא דסי' ע"ה. אבל ההיא דסי' י"א עם אותה הבאה בס' ברך משה סי' ל"ד שמצריך ג' ספקי וכמ"ש הוא ז"ל שם אכתי סתרן אהדדי. וע"כ לחלק כחילוק הרבנים ז"ל דבאיסור ערוה מחמיר יותר. ואי קשיא לך מ"ש בסי' י"א דגם חליצה חשיב ליה דבר שבערוה. יש ליישב דחומר א"א חמיר ליה טובא כמו שאין לבחד שרב המרחק ביניהם שיש לחוש להתיר א"א לעלמא ובניה ממזרים וכיוצא. זה נר"ל כעת ואם יבא לידי ס' שיו"ט אשובה אשנה פרק זה בעה"י

המורם מכל האמור דהיכא דאיכא ג' ספקי. יש להתיר בשופי לכ"ע והמחמיר אין רוח חנ"ה. ע"כ הנני לבאר הספקות שיש בנ"ד. א' שנתן לה פולים ואמר בטבעת דאפילו לדעת הסוברים דחיישינן לקידושיו היכא שהיה דרך שחוק והתול. וגם שיש אומדנא דמוכח דלא ניח"ל להנשא לאיש נשוי אשה. אימור גם אינהו מודו. וגם בענין פיסול הע"א בקורבה דאישות דלרוב הפוסקים הוי פיסולי דאורייתא ואפי' אם נחוש לס' הסוברים בדעת הרמב"ם דהוי דרבנן. דאיכא הרי"ף ובעל העטור ומקצת הגאונים דס"ל דהמקדש בפס"ע דרבנן אין חוששין לקידושיו. ב' שהמקדש היה שיכור. ואפי' תימא שלא הגיע לשש"ל לדעת הרב נ"פ ומוהר"א ששון והפ"מ הויא ס' מקודשת. ג' שהעדים לא ידעו לכוין זמן המעשה ולדעת קצת פוס' בעינן עדות שאתה יכול להזימה וליכא. ד' שהנערה היתה קטנה ויש בה ס"ס. ס' הגיעה לכלל שנים וס' הביאה סימנים. ה' שהעד הכשר לא ראה נתינת הקידושין