שו"ת תעלומות לב חלק ב סד

מלשונו מוכן שלא ראה. ואין לנו לדון אלא על פי הכתוב בקב"ע כיון דליתנהו קמן לשיולינהו וגדולה מזאת כתב הרב ישמח לב נר"ו בא"הע סי' י"א. אעפ"י שהעד אמר במקום שהושיט מפתח הושיט דורו ואע"פ שי"ל שהוא אמר ומדלהא והסופר כתב ומ"ד ובכל זאת כתב דל"ח להא כיון שכתב מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' ל"ג שהסופר והעדים דייקי בלשון וכו' כיעו"ש. וגם הר"הג ר"ל שר המסכ'ים שם דניח"ל לומר דאימור בההוא אתרא משתעו בלישנא קלילא והוי כאלו אמר ומדלא וכו' כיעו"ש. מ"מ בנ"ד גם הוא ז"ל יודה כיון דהעיקר חסר ולא הזכיר נתינה כלל לא ימד ולא מדלהא דהא ודאי שאין לנו להוסיף בדבריו מה שלא הזכיר כלל. ועוד לאלו'ה מילין בענין זה אבל אין הפנאי מסכים עמדי. וגם הספרים אינם מצויים אצלי ויודע כל שער עמי כי הלכה זאת קראתיה סירוגין פעם ביום ופעם בלילה ע"כ אשים קנצי למילין

ולענין הלכה כבר ביארנו שיש כאן כמה ספקות ובפרט דבעיקר הקידושין עצמם נפל הספק וא"כ מסייע לה חזקת פנויה דודאי אזלינן לקולא כמ"ש הגאון מז"ה ז"ל בחק"ל א"הע סי' ך' והגם דהס"ס בנ"ד הוא ס"ס בפלוגתא דרבואתה ויש סוברים דלא חשיב אלא חד ס' משום דהוו משם אחד. כבר האריך הרחיב בזה מז"ה הגאון ז"ל בתשו' הבאה בחק"ל מה"ב חיו"ד סי' א'. והסכים דעבדינן ליה ורבני אחרוני זמננו נקטו בשיפולי תלמיה כמתבאר בתשו' רבני עי"הק ירושלים ת"ו שבספר נדיב לב ח"ב א"הע הי' ח' ולהרב מוהר"א חאיון ז"ל שם בסי' כ"ה. ולמוה"ר ר"ל כמהר"א אשכנזי ז"ל בתשו' הבאה בס' ישמח לב א"הע סי' י"ב ועיין שער אשר ח"א א"הע סימן ל"א. ואף הר"הג מרן מהריט"א ז"ל בתשו' הבאה בס' ברך משה גאלאנטי בסי' ל"ד שחשש להחמיר בס"ס דפד"ר אם לא בתלתא ספקי. נראה ברור שכונתו היינו התם משום דהס' האחר היה נגד סברתו של מרן ז"ל והוא ז"ל סובר דלענין איסור ערוה בקידושין וגטין ויבום וחליצה אנו נוהגים לתפוס כל החומרות. של כל הפוס' אלו תו"ד בס"ה שמחת יו"ט סי' י"א דמ"ד ע"ג וסי' י"ב דמ"ט ע"ג כמו שציינו דבריו רבני המאספים מנהגי ע"הק בדיני קידושין כי אין ס' שיו"ט מצוי פה העירה וכ"כ משמו הגאון מז"ה ז"ל בס' נדיב לב ח"ב חו"מ סי' ס"ג וא"כ כ"ש שאין לנו להקל בדבר שמרן ז"ל מחמיר וקבלנו הוראותיו. ואה"ן שאם הב' ספקות היו שקולים ולא היה נגד מרן ז"ל שגם הוא ז"ל היה מורה ובא להקל בסוגייא דעלמא להקל בס"ס דפד"ר כמ"ש הרב ז"ל עצמו בס"ה שיו"ט סי' י"א. ה"ד הרב המגן ז"ל בס' ברך משה שם. וכן ראיתי למז"ה הגאון ז"ל בס"ה חק"ל מה"ב חיו"ד סימן א' דכ"ח ע"א שהביא דברי הרב ברך משה בסי' ל"א שהבין בדעת מרן מהריט"א ז"ל שמה שהחמיר באותו נדון הוא משום שחשש לס' האומרים דשם פד"ר חד הוא ולזה השיבו יפה דאע"פ שלא ביאר הרב ז"ל טעמו שהצריך ג' ספקי. מ"מ אין הכרח לדבריו שהוא משום סברת האומרים דשם פד"ר חד הוא אלא כונתו דאפי' למ"ד הכי. הנה בהיות ספק שלישי ליכא מ"ד דלא שרינן ואה"ן דאף אם לא היה ס' ג' היה מתיר כמ"ש בס' שיו"ט סי' י"א וכו' א וכונתו ברורה דמה שראינו התם שהחמיר היינו משום שהיה הפך מרן ז"ל ומשום חשש ערוה. אבל אה"ן דמשום פד"ר לא הוה חייש כיון דסוגייא דעלמא אזלא להקל ברם בקושטא לא ימלט מהדוחק שמתשובתו ההיא בסימן ל"ד נראה שהוא ז"ל חושש לסברת האומרים דשם פד"ר חד הוא ולא היה סומך להקל אם לא בתלתא ספקי וכך מבוארים דבריו שם. אלא שכדי שלא יהיה סותר את עצמו ממ"ש בספרו שיו"ט סי' י"א וה"ד הרב המג"ן ז"ל שם אנו מוכרחים לומר דהכא שאני שהיה אחד מהסתפקות הפך מרן ז"ל וע"כ חשש להחמיר. אם לא בתלתא ספקי דאפי' אותו ספק שהוא ספק לא יבא לכלל ספק אכתי פש גבן תרי ספקי מ"מ מז"ה ז"ל קיצר הרבה והי"ל לבאר. עכ"פ דבריו מיוסדים על אדני פז שגם הגאון מהריט"א ז"ל סובר דבתרי ספקי דפד"ר אזלינן לקולא כמו שביאר בסימן י"א ועיקר סמיכתו הוא על הדברים האלה המבוארים ומפורשים באר היטב

וכדון חזיתיה למעלת הרב המופלא דרופתקא דאורייתא רב שמ"ח נר"ו בס"ה ישמח לב הנד"מ בסי' ח' דאייתיה לן משמיה דגברא רבה מוה"ר ר"ל כמוהר"א אשכנזי ז"ל שיישב תשובת הגאון מהריט"א ז"ל דלא לסתרו אהדדי. דבסי' י"א איירי באיסור לאו מהתר יבמה ולכן כתב שדי בב' ספקות אבל בשאר התשו' דאיירי באיסור ערוה הצריך ג' ספקות וכתב הרב המחבר נר"ו שמצא להגאון שארינו ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סימן כ"ב שכ"כ עי"ש. וכן ראיתי להר"הג ר"ל מגן אברהם ז"ל בתשו' שבס' נדיב לב ח"ב א"הע סי' ח' שכתבו כן הוא ז"ל והר"הג כמהר"מ פארדו נר"ו והסכים עמהם בדין ההוא עט"ר הגאון מז"ה ז"ל. ולפי"ז גם ההיא תשו' הבאה בס' ברך משה סי' ל"ד שהצריך ג' ספקי היינו מטעם זה דאיסור ערוה. וכדדייק בלשניה שם וכך דקדקתי עתה בדב"ק שם שלא הזכיר טעם זה של ס' מרן ז"ל כמש"ל. אלא דלא בריר לן שאיסור יבמה לא חשיב ערוה כי המרדכי בפ' מצות חליצה כתב דהוי ערוה. וע"ע שם במרדכי הו"ד בב"י סימן קס"ט דחליצה חשיב ליה דבר שבערוה. והגם דרבו הסוברים דל"ח דבר שבערוה כמו שהאריך הרב שער אשר ז"ל א"הע סי' ח"י מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ועיין בב"י א"הע סס"י ל"ו בשם מ"כ. ולישב דברי הגאון מו"ה ז"ל בתשו' שבס' חק"ל מה"ב חיו"ד סי' ה' שכתב שגם הגאון מהריט"א ז"ל היה מתיר בב' ספקות. צ"ל בכוונתו דהתם שהחמיר בב' ספקות אינו מטעם פד"ר חד הוא. דהא הוא ז"ל ס"ל דשפיר עבדינן ס"ס בפד"ר בכל האיסורין ולא חיישינן לס' האומרים דחד הוא. וא"כ בנדון ההוא אי לאו מטעם חומר ערוה אה"ן דבב' ספקות היה מתיר. וע"כ תמה על הרב ברך משה ז"ל שהבין בדעתו שהרב סובר דשם פד"ר חד הוא. ומכח זה הביא להרבה מן האחרונים שנשתמשו בס"ס דפד"ר. וכתב עליו שגם הרב מהריט"א ז"ל הכי ס"ל וכדמוכח מדבריו בסי' י"א. וגם הכא אי לאו טעמא דחומר ערוה היה מתיר בב' ספקות זה נר"ל לפי חומר הנושא. ומצאתי הון לי מדבריו ז"ל שבס' נדיב לב ח"ב סי' כ"ד לא"הע שכתב וז"ל כיון דאיכא עשרה ספקי דראוי להתיר אפילו בספק ערוה דהחמיר הגאון מהריט"א ז"ל להתיר בס"ס כמבואר בתשו' שבס' ברך