שו"ת תעלומות לב חלק ב סג

דכלומר עודנו מושך לה אמ"ל ומפאת שתיקה דלאחר מ"מ אין לנו להסתפוקי בדבריו עכ"ל. הרי מבואר כדברינו וכ"ש שקודם שגמר דבריו פירש כונתו דהכונה הוא כך שכשהושיטם לה אמ"ל. ומ"ש ה"ה נר"ו שאם כוונתו כך הול"ל וכיף יתב יעדהוש משפט הלשון. אתו הסליחה שאם היה אומר כן היינו מבינים שאמ"ל בשעה שרצונו היה לתת דהיינו קודם הנתינה. ולא כך היה המעשה אלא שבשעת משיכתו אמ"ל וכך מוכנים דבריו שאמר וכשהושיטם לה אמ"ל. וכמו שהבין בפשוט הרה"ג ר"ל ז"ל שאומרו ומדלהא וקאלהא. ר"ל בשעת ההושטה או ההמשכה ואם כונתו היתה לסתור כונת דבריו הראשונים היל"ל ובעד מה מדלהא קאלהא שכן הוא ודאי משפט הלשון. ואז ודאי שהיה נאמן כיון דאפי' בתוכ"ד לדעת קצת פוס' מהני בעדים כמ"ש מז"ה הגדו"ל ז"ל בס"ה נדיב לב חא"הע סי' ז'. ועיין להר"הג מגן אברהם ז"ל בתשו' הנז"ל. וככגו"ד שהוא בגמר דבריו הראשונים לכ"ע מהני אפי' במקדש ומתקדשת כמו שהארכתי במ"ה וכ"ש בעדים. אבל האמת הוא שאינו סותר אלא מפרש דבריו הראשונים. במשמעות קרוב ואף לכי יהיבנא ליה לה"ה כל דיליה ולו יהי שהלשון מסופק. הרי יש לנו לכוין דבריו עם דברי העד הא' כמ"ש הר"ן ז"ל וכל הפוס' וכמדובר

אתאן לסיפא מה שהוסיף מדיליה אחרון חביב רחימא דנפשאי רב נהוראי תהלה לדוד פרי עץ הדר נר"ו שהאשה מכחשת את העדים בב' דברים האחר שכשבכתה הקטנה וששאלה פולים המקדש אמ"ל קחי והושיטו לקטנה. ואדעתא דהכי פשטה ידה ולא הבינה מה שאמ"ל. וב' שהיא אומרת שכל מה שלקחה נתנה להקטנה. ולפי דברי העדים שנתנה מהם להקטנה ולא כולם. וכיון שבכאן הע"א הוא קרוב בקורבא דאישות ולדעת הסוברים דפיסולי מדאורייתא אין כאן אלא ע"א. וע"א בהכחשה לאי כלום הוא את"ד נר"ו. והנה אעפ"י שכתבנו שאין האשה נאמנת לומר לא הבנתי כשהוא לשון המורגל וכמו שס"ל למב"י ז"ל מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ולדעת רי"ו ז"ל אפי' בלשונות אלו אעפ"י שאינה נאמנת מ"מ אם אמרה שלא הבינה הוו ס"ק ועיין דינא דחיי בח"ב דט"ו ועיין עצמות יוסף בדכ"ה ע"ג. ואני אומר שאם יש אמתלא לדבריה למה לא הבינה שהיא נאמנת. שכ"ז שאנו אומרים דלשון הרגיל לקידושין כולהו נשי גמירי להו היינו כשנותנת דעתה לשמוע מה בפיו. אבל כגון נ"ד שהיא פשטה ידה לקבל הפולים בעד הקטנה ולא נתנה אל לבה להבין מה הוא אומר יש לנו להאמינה. ובפרט שהיא אומרת שנתנתם כולם להבת הקטנה והרי לא נהנית מהם. ואף על פי שהעדים מכחישים אותה יפה כתב ה"ה הי"ו דאין כאן אלא ע"א כשם לכ"ע וע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכ"כ הב"ח ז"ל בתשו' סי' נ"ז הו"ד בס' י"א ח"ב סי' כ"ז הגהב"י ט' וז"ל לא כתבו שהיא אינה נאמנת לומר שלא הבינה אלא במקדש בפני ב' עדים אבל במקדש בפני ע"א אפילו למאן דחייש לע"א נאמנת עי"ש. וידעתי ביני שיש להשיב לזה מ"מ סניף מהא הוי. ובהצטרפות ההכחשות אחרות דלפי דעת הרבנים הפוס' טובים השנים הע"י הכחשה בבדיקות מהא הוו. ולדעת מהרימ"ט ז"ל חשיבי הכחשות וגדולי רבני האחרונים עשו סניף לסברתו כמו שעלה בקב"ץ הרב פני יצחק נר"ו בסימן יו"ד הלא המה הרב פ"מ בח"א סי' כ"ח וכ"ט וח"ב סי' ב'. בני משה שלטון סי' ל"א. כהונת עולם סי' מ"ה סם חיי סי' ז'. פרי הארץ ח"א א"הע סי' ג'. ועוד שאנכי הרואה דמאי דפשיט"ל למר להרב המשיב רחימ"א דנפשאי נר"ו שדברי העד הראשון ברורים שבעודה פושטת ידה אמ"ל לדידי מספק"ל טובא. כי כה היו דבריו וכיף מדרת ידהא קאלהא כלומר וכשפשטה ידה אמ"ל. וא"כ לא פירש הנתינה מתי היתה אם קודם האמירה או אחר האמירה י ונהי שאם פירוש דברי העד הב' הוא כמש"ל אף אם דברי העד הא' מסופקים יש לנו לכוונם לדברי השני כדאמרן לעיל אך אין אני תוקע עצמי בפי' דבריו. כיון שאין אני בקי היטב בלשון הזה ואף הר"הג ר"ל אדוני אברהם ז"ל לא היה בקי הרבה בלשון הזה. י ואם דברי שניהם מסופקים הו"ל ס' קידושין כיון דליתנהו קמן לשייולינהו בפירוש דבריהם. ועוד כי העד הב' לדעת רוב הפוס' הוא פסול מדאורייתא והעד הא' שהוא העד הכשר לא הזכיר נתינה כלל

ומלבד זה הרי כתב הרשב"א ז"ל בסי' תש"ף ואלף קצ"ג דעדות ראיה ממש בעינן ופסקו רמ"א ז"ל בסי' ע"ב. ואע"פ שכתב המרדכי בפרק האומר משם הרא"ם ז"ל שמפני שלא ראה אחד מהעדים הנתינה אין לבטל הקידושין: כבר כתב הרב דברי יוסף ז"ל בסי' י"ז הו"ד בי"א הימן מ"ב הגהב"י ל"ה שרוב הפוס' חלוקים עליו. עוד זאת דאין כאן אלא ע"א שהוא כשר ואפי' אם נחוש לס' הסוברים להחמיר במקדש בע"א אימור בכגו"ד גס הם מודים דלא חיישינן. וכן ראיתי להרב ברך משה ז"ל בסי' ל"ג שצירף ס' זה עם סברת ההסכמה להתיר. ואעפ"י שהר"הג מהריט"א ז"ל שם בסימן ל"ד חשש להחמיר מטעם דבעינן תלתא ספקי. ועוד שכתב הרב ב"ה ז"ל בסי' מ"ב שמחלוקת זה תלוי עם מח' מקדש בע"א. דלמ"ד המקדש בע"א אח' לקי' בעינן ראיה וידיעה. ולמ"ד שחוששין לקי' לב' ואנן תפסינן להחמיר במקדש בע"א כיעו"ש כבר חזר והשיב כהלכה הרב המחבר ז"ל שם. וע"ע בתשובת רבני אר"ץ רבה ז"ל ואין הפנאי מסכים להאריך בדבריהם. מ"מ מידי ספקא ודאי לא נפקא והגם שסיים העד אח"כ ואמר והפולים שלקחה נתנה מהם להקטנה וכו' אין זה מעלה ארוכה כיון שאינו מעיד שלקחה אותם מיד המקדש ובשעת אמירה. והרי כתב הרשב"א ז"ל ואפילו ראו האתרוג יוצא מתחי' אין כאן חשש כלל ואפילו היא מודה. ועיין למהרימ"ט ז"ל בחא"הע סי' מ"ג פ"מ ח"א סימן כ"ט. וכן ביאר רמ"א ז"ל בסימן מ"ב וז"ל וצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה. אבל אם לא ראי הנתינה ממש לידה אעפ"י ששמעו שאמר וכו' ואח"כ יצא מתחילה אינם קידושין עד שיראו הנתינה ממש ע"כ. ועיין חוות יאיר סי' י"ט. וכ"ש בנ"ד שהוא אמר בטבעת זו והם לא ראו נתינת טבע' לידה והעד הא' לא ראה נתינה כלל אלא שאחר כך ראה פולים בידה. ואימור לקחה אותם מאשת אחיו או מהקרקע או מהמקדש עצמו קודם אמירה וכיוצא עכ"פ אינו מעיד שראה הנתינה ממש לידה. ואף על פי שלא אמר בפירוש שלא ראה הנתינה עכ"פ