שו"ת תעלומות לב חלק ב סא

שהרשב"א ז"ל באלפי"ו סי' אלף רי"ו עשה ס"ס הזה וסיים שיש להתיישב עוד בדבר כיעו"ש ובפירוש דבריו אלו האריכו למעניתם רבני האחרונים הלא בספרתם. והו"ד בס' כנ"הג א"הע סי' קנ"ה ושאר רבני המאספים ועיין להגאון הרמ"ז ז"ל בתשובתו הארוכה הבאה בס"ה חק"ל מה"ב חיו"ד סימן א' שהאריך בזה. ורבני האחרונים נקטו להחמיר בס"ס זה. אך כבר בא חכם גדול הדור האחרון מז"ה הגאון ז"ל בחק"ל מה"ב חא"הע סימן כ"ו והאריך להוכיח שהרשב"א ז"ל יחיד הוא בדבר הזה. ובדקכ"ח סיים וז"ל באופן דלפי מה שנתבאר בס"ס זה שהחמיר הרשב"א ונמשכו אחריו גדולי רבני האחרונים לאסור היינו שלא נתגלו בימיהם דברי הראשונים אבל אחר שזכינו בימינו וראינו להרמב"ן והר"ן וכן נראה דעת ה"ה לפי דעת הרבנים שזכרתי וכן דעת רבני פרובי'נצא להתיר בס"ס זה הו"ל דעת הרשב"א יחיד ומה גם דהרשב"א מספקא ליה ואין ספק מוציא מידי ודאי וכ"ש למ"ש הריב"ל ח"ד שגם הרשב"א בחידושיו כתב בדברי הרמב"ן עכל"ה ובפרט בנ"ד דמעיקרא עיקר הקידושין אינם אלא ספק קידושין ועוד ריעותות אחרות כמו שביארנו. דבודאי כעין נ"ד גם הרשב"א ז"ל יודה דלא הוו קידושין כלל ועיין למהר"א חאיון ז"ל בתשובתו שבס' נדיב לב ח"ב א"הע סי' ז"ך ונעלם ממנו דברי הגאון מז"ה ז"ל בחק"ל מה"ב סימן כ"ו. ובכן בנ"ד דאיכא ריעותות אחרות ודאי דמצטרף גם הס"ס הזה להקל קידושין אלו. והרב הפוסק הא' נר"ו העלים עיניו מזה. ואפריון נמטיה להרב הפוסק הב' רח"ם רחמתי"ם נר"ו כי זכר עשה לדברי הגאון הרמ"ז ז"ל בס"ה נדיב לב חא"הע סימן ז' דז"ך ע"א. ובהגלות נגלות כל האמור בענין ישמח צדיק כי חזה כי הריעותא הזאת אשר הבליעוה בנעימה הוא סניף גדול. להתיר

ומעתה אשימה עיני אל הכחשות העדים שיש בנ"ד. ונחל בראשונה שהביא רב אחא משבחא רב כהנא הפוסק הא' נר"ו והיא שלפי דברי העד הא' כבר נכנסו לחצר ובעודם בבית השער נכנס המקדש. ולדברי העד הב' בהיותם עומדים בפתח החצר מבחוץ נכנס המקדש ועשה סניף לס' מוהרימ"ט ז"ל דס"ל דאפילו הוכחשו בבדיקות עדותם בטלה כיעו"ש בדב"ק. ואנכי הרואה שאין כאן הכחשה מבוררת כלל. כי מ"ש הרב הפוסק נר"ו של דברי העד הב' בהיותם בפתח החצר מבחוץ וכו' תיבת מבחוץ לא נזכרה בקבלת העדות. כי כה היו דבריו. חנאן קאעדין ואקפין פום לחוש. ופירושו נ"ל בהיותנו עומדים בפתח החצר. והעד הא' אמר. חנאן טאלעין מן לחוש וקפנא פי סקיפא. שפירושו אנו יוצאים מהחצר עמדנו בבית שער. וניכרים דברי אמת כי שניהם לדבר אחד נתכוונו. והם עמדו סמוך לפתח החצר בבית השער והאחד חשב עמידתם סמוך לפתח כעומדים בפתח. והב' חשב עמידתם באגף ולפנים כלפנים. ועיניך תחזנה גדולה מזאת למהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' ל"ז בב' עדים שהאחד העיד שהיו שניהם המקדש והמתקדשת בבאראנדא'דו והב' אמר שהאש' הית' בבית והמקדש בבאראנדא'דו. וכתב הרב ז"ל דלא חשיב הכחשה שי"ל שהאשה הזאת היתה עומדת באגף והאחד חשב האגף כלחוץ והב' חשב האגף כלפנים וכו' עי"ש ובנ"ד אפילו היה אומר האחד שהיו עומרים בפתח החצר מבחוץ כאשר העתיק הרב הפוסק הי"ו היינו יכולים לומר שהיו עומדים באגף והאחד החשיבו כלחוץ והב' חשב האגף כלפנים. כ"ש שתיבת מבחוץ לא נזכרה בקב"ע. וכבר ביארנו דלפי סגנון דבריהם אין כאן הכחשה אפי' בבדיקות וכאמור. וכבר ידוע מ"ש הר"ן ז"ל בתשובה דכל שאנו יכולים לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדות מוכחשת. יש לנו לכוין דבריו שכל שיש לנו לתרץ דברי ב' העדי' הנראים כמכחישין זה את זה כדי שתהא עדותם מכוונת תולין בכל מה דאפשר וכו' עי"ש ונשתמשו בדבריו אלו כל גדולי הפוסקים ז"ל ומכללם מרן מהריק"א ז"ל בתשובה א"הע דיני קידושין. והריב"א ז"ל בסי' ה' וסי' י"ט ועיין להרב דרכי נועם בא"הע סימן כ' שהאריך בזה ואף מהרימ"ט ז"ל לא יחלוק בדבר זה. ועיין בתשובת הריב"ש ז"ל סי' קע"ו הו"ד בכנ"הג ח"מ סימן כ"ט הגהב"י אות ח' דאפי' במשמעות רחוק מתרצינן דבורינו

ומכלל הדברים האלה אתה למד אל ההכחשות האחרות שהמציא הרב הפוסק ה"ב ח"י ומלא נר"ו. ראשונה שלפי דברי העד הא' שאמ"ל קודם נתינה קחי ולפי דברי הב' לא אמ"ל כלום כי גם זו לאו הכחשה מקרי. אלא שהאחד האריך והב' קיצר בדבריו וכמו שכתבתי בעניותי בס' תעלומות לב חא"הע סי' כ"ח. ובפרט שהעידו זה שלא בפני זה ועיין בתשובת מהרשד"ם א"הע סימן ל"ה ול"ז. ודכוותא נמי בהכחשה הב' שלדברי העד הא' היא פשטה ידה כי כה אמר. וכיף הייא מדת ידהא. והב' אמר שהוא נתן לה כי הוא אמר בלשון זה. ומדהום להבתולה. והוסיף לאמור. וכיף מדהומלהא. ואנכי הרואה כי גם זו ל"מ הכחשה. אלא שהעד האחד שבא לספר כל המאורע ומעשה שהיה. סיפר שאמ"ל קחי והיא הושיטה ידה ונתן לה. והב' שנראה לו כל זה אריכות דברים ללא צורך דלא נפק"מ לענין קידושין ע"כ סיפר רק ענין הנתינה וממילא מובן שכשנתן לה פשטה ידה לקבל ולכן לא פירש. ואם ראה תראה להגאון הרמ"ז ז"ל בס"ה נדיב לב ח"ב א"הע סימן ז' דחשיב להו הכחשות כגון אלו. כל שופט בצדק בין יבין שמז"ה הגאון ז"ל שם לא יצא לדון על ההכחשות האלו מצד זה. אלא אסף וקבץ כל ההשחכות שיש ביניהם. להורות נתן שהענין מזוייף מתוכו ולא יער הוו ולא דובים וכמו שהקדים וביאר שם וז"ל ונוספה נחלתן דעדים הנז' הם מוכחשים זה עם זה וניכרין הדברים אצל כל בעל שכל כי הכל הבל המה מעשה תעתועים ובוחן לבות הוא יודע אמיתותן של דברים וכונת כל אחד ואחד מהם. והנה העד הא' העיד וכו' עיש"ב ודבריו אלו באו בתעלומות חכמה לבל יטעה אדם בדבריו שכונתו לאחשובינהו הכחשות גמורות. אלא להורות נתן שהענין כולו שקר ולא נזכרו לשון קידושין כלל. וכמו שביאר בסוף תשובתו דאין בפיהם נכונה ולשונם תצמיד מרמה כיעו"ש. וזה ברור ומפורש בכונתו עד שאני תמיה על הרב ישמח לב נר"ו בספרו הנד"מ בא"הע סימן ט"ו שנטפל להשיב לזה דלא חשיבי הכחשות ואתו הסליחה כי לא דקדק היטב בהצעת הגאון מז"ה ז"ל קודם