שו"ת תעלומות לב חלק ב ה

ספר תעלומות לב חלק ב' חלק אבן העזר קונטריס מבקרת קדמוניות. ובו ה' סימנים. לעומת המחברת. קונטריס אגרת בקורת להגאון יעב"ץ זלה"ה. בדין כ"ש שניטלה העטרה ע"י חולי. ויש ספק שניטלה ע"י התחבושת כמבואר להלן בס"ד: סימן א'

שאלה ראובן אשר חלה את חוליו. באברי ההולדה. ומחמת החולי ניטלה העטרה לגמרי. ולא נשאר חוט מוקף כלל. אם הוא כשר לבא בקהל. לישא ישראלית לכתחילה. יורה המורה ויבא שכ'מה

תשובה עיקר דין זה נפתח בגדולים ובפלוגתא מתניא. ואין הפנאי מסכים להאריך בכל דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים שדברו בענין זה. אך נביא בקצרה סברות האוסרים והמתירים. הראשון אדם הר"מ במז"ל (בפט"ו מהל' א"ב) כתב שכל שהוא ע"י חולי אפי' נכרתו או נמוקו כשר לבא בקהל. והרא"ש ז"ל חולק וסובר דאפי' ע"י חולי פסול. וכתב שכ"כ רש"י וכן משמע מהירושלמי. כמ"ש הטור בנו בא"הע סי' ה'. והגם שמדברי מרן בב"י שם נראה שתופס דעת הרמב"ם לעיקר בדין זה. מדבריו בש"ע סי' זה נראה לכאורה שדעתו להחמיר כס' הרבים רש"י והרא"ש שיש שורש לסברתם מהירושלמי. ועיין בב"ש וח"מ שם

ואולם הרב ב"ח ז"ל שם האריך בזה. והוכיח שדעת הרא"ש יחידאה היא. וכוותיה דהרמב"ם קימי הסמ"ג ורי"ו בשם הרמ"ה וכוותיהו נקיטינן. גם רש"ל ז"ל בפרק הערל פסקא ט' כתב שנראים דברי הרמב"ם עיקר וכלשונו כתב הרמב"ן. וגם הרב הגדול מהר"י בירב ז"ל בתשובה ד"ד (הו"ד בס' יד אהרן א"הע ח"א סי' ה' הג"הט פ"א) כתב דכדעת הרמב"ם עיקר שרוב הפוסקים מתירים. וכ"כ הרב החסיד מהר"ש ויטאל ז"ל (הו"ד בי"א שם הגהב"י ג') דכדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו. וכן ס"ל לגדול הדור האחרון הרב חתם סופר בחא"הע סי' י"ד וט"ז שהרא"ש ז"ל יחיד הוא בסברה זאת. וכן נראה דעתו של ה' ברכ"י בא"הע סימן ה' והרב שלחנו של אברהם בחי' לא"הע סי' זה. והגם שהרב מהר"י אבאיוב ז"ל בתשו' הבאה בס' תמת ישרי' סנ"ב וקכ"ה החמיר מאד בדבר והפריז על המדה לומר שאפי' כנס יוציא. מ"מ כבר רבו עליו חבריו הרב המחבר מהר"ר תם ז"ל בסימן נ"א ונ"ג ומהר"י דונדון ז"ל בסי' רי"ג והקיפוה בהלכות וחלקו עליו. אך לא יגהה מזור לנ"ד. כי הגם שחלקו עליו באותו נדון היינו לענין לכופו להוציא. דס"ל שמאחר שנשא ברשות ב"ד שסמכו על סברת הרמב"ם ז"ל. אין לנו לכופו להוציא דהוי חומרא דאתי לידי קולא. אבל עכ"פ מודים דרבנן שראוי להשיאו עצה שישא גיורת ולהודיע לו חומר האיסור כיעוש"ב וברוחב

אכן העומד על דבריהם בעיניו יראה שגם הם ז"ל לא עמדו על מנין המתירים הרבים. וכיון שנ"ד היה בעבר ונשא. וכל חיליהו היה לחלוק על ס' מהרי"א ז"ל שהיה חפץ לכופו להוציא. ע"כ כתבו דאף דהרא"ש בתראה וראוי לסמוך עליו. מ"מ ב"ד דעבד כהרמב"ם עבד ואין לכופו להוציא. ולגבי דידן אשר עינינו הרואות שרבו כמו רבו המתירים ורבנן בתראי אשר כל יקר ראתה עינם הסכימו שסברת הרא"ש יחידאה ושראוי לסמוך על הרמב"ם שרוב הפוסקים קימי כוותיה. וגם הרב מהר"ר ת"ס ז"ל שם בסי' נ"א כתב שגם הרשב"א בחי' פרק הערל כתב שראוי לסמוך על דברי הרמב"ם בענינים אלו שהוא היה מגדולי הרופאים עי"ש ומי לנו גדול האחרונים כהרשב"א ז"ל בתראה שלים וגדול הפוסקים. וא"כ נראה שמקום יש בראש למצוא התר להבחור דנ"ד

ועם היות ראתה עיני קונטריס אגרת בקורת להגאון יעב"ץ ז"ל וראיתי לו שם שהאריך הרחיב להחמיר גם בע"י חולי. והכה בשב'ט פיו את הרב החסיד המקל בנ"ד. וכמעט לא הניח פינה וזוית בדין זה. עד שהפריז על המדה לומר שהרמב"ם יחיד הוא בדבר כיעוש"ב. ובעניותי אמינא שיש להשיב על רוב דבריו. אלא שהרב ז"ל האריך הרבה בענין זה. ואין הפנאי מסכים עמדי כעת. ואם חפץ בנו ה' ויתן לנו ישוב טוב אשובה אראה דבריו. עכ"פ אחרי שהוכחנו שרבים ונכבדים קימי בסברת הרמב"ם ז"ל גדול המורים שנתפשטו הוראותיו בכל תפוצותינו. לדידי חזי שבמקום עלבון וענין כזה ראוי לסמוך על הרבנים המתירים הרבים כמו שביארנו. ועיין ג"כ בס' פתחי תשובה בא"הע סי' ה' אשר הביא כמה אחרונים מרבני אשכנז ז"ל שהסכימו להתיר בשופי בע"י חולי

זה הוא מה שעלתה מצודתי לפי קיצורי ובהיות מיראי ההוראה אני ובפרט באיסור דאורייתא ואיני סומך על דעתי להתירו לכתחילה בבת ישראל עד אשר יסכים עמדי אחד מגדולי המור'ים הקרוב אל החלל הוא הראש הרב המופלא סבא דמשפטים כמהר"ר אברהם חאג'ג' נר"ו ר"מ ור"מ בעובי תונס יע"א וע"פ יקום דבר המשפט לרחק ולקרב וצור ישראל יראנו מתורתו נפלאות. ויצילנו משגגות ושגיאות אכי"ר. הכ"ד איש צעיר מצעירי ציון דשף ויתיב פה טראבלס המערב יע"א: המקוה רחמי האל הזן והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט