שו"ת תעלומות לב חלק ב נט

עכ"פ בין ב' התירוצים שתירץ מרן ז"ל בב"י נפק"מ טובא לענין דינא. כי לפי' התי' הראשון אפי' ודאי לא הגיע כל שנשתכר הרבה הוי ספק לענין גט. וה"ה לענין קידושין. ולפי גירסת ספרינו כך הוא יותר נכון בדברי הרמב"ם כמש"ל. ולפי התירוץ השני אי בריא לן שלא הגיע לשש"ל אין כאן ספק. אך אי מספק"ל אם הגיע אם לא הגיע אזי הוי ספק לגבי גט וקידושין. ומרן ז"ל בש"הט נקט כלשון הרמב"ם ז"ל לפי גירסת ספרינו וכ"כ הלבוש בהל' גיטין גם הרב מהר"א ששון ז"ל בסי' קנ"ד והרב פ"מ ח"א סי' ל"ו לענין נזירות העלו דלפי גירסת ספרינו אפי' לא הגיע לשש"ל ספקא הוי כיעו"ש וכבר תמהו על דבריהם הרב מהר"מ כ"ח ז"ל בס' גט פשוט סימן קכ"א סק"ד והרב בני יעקב במאמר כתיבת גיטין ושטרות דקנ"ט ע"א דאיך אפשר לומר כן וכסוגיא דפ' הדר קפסיק תלמודא דאם לא הגיע לשש"ל הרי הוא כבריא ואם עבר עברה שחייב מיתה ממיתין אותו. י ואם לענין גיטין וקידושין הוי ספק איך לענין מיתה ממיתין אותו עיש"ב והנה על מרן ז"ל אין כאן תימה דאימור אתירוצא בתרא סמיך והגם שבש"ע הביא דברי הרמב"ם כגירסת ספרינו. יש לפרש כן שהכונה הוא דאנן מספקא לן אם הגיע לשש"ל אם לא הגיע. וכ"כ הרב תבואות שור ביו"ד סימן א' סקס"ג. גם הרב מהר"י זאמירו ז"ל בס' הון יוסף ח"ב כ"י סי' ג' האריך בזה והעלה דהעיקר כתי' ב' של מב"י דדוקא היכא דמספק"ל אם הגיע אם לא הגיע הוא דאמרינן דהויא ס' מקודשת וס' מגורשת אבל אם ידוע לנו בודאי שלא הגיע או ודאי שהגיע ליכא תו ספקא והביא מתשו' התשב"ץ בח"א סימן כ"ג ומר בריה הרשב"ש בסי' תקפ"ג שכתבו שלא נשלל מקידושין אלא אם הגיע ודאי לשש"ל ע"כ וכן הסברה נותנת

אך מידי סברתם של מהר"א ששון והרב פ"מ ז"ל לא יצאנו גם הרב ג"פ ז"ל שם כתב וז"ל ולענין מעשה יראה דכיון דמרן ז"ל מספק"ל דדילמא אפי' ודאי לא הגיע לשש"ל הוי ספק לדעת הרמב"ם וכן נראה מדברי הר"א ששון והפ"מ יש לחוש ולהחמיר לענין גיטין וקידושין וכו' ומ"מ ע"כ לא מספק"ל אלא כשנשתכר הרבה ואינו יכול לדבר לפני המלך ועושה מעשים מכוערים שאם לא היה עושהו אע"פ שיודע מה שהוא עושה בהא דוקא מספקא לן עכת"ד וכיון שכן ודאי שיש לחוש לסברתם ולהצריכה גט מספק. כי בדיני גיטין וקידושין נקיטינן ככל החומרות שהביאו הפוסקים ז"ל. ובפרט היכא שאין בדברי מרן הב"י הכרע ברור

ובמהות שש"ל כתב הרמב"ם ז"ל בפכ"ט מהל' מכירה שעושה ואינו יודע מה עושה וכ"כ הטור ח"מ סי' רל"ה. ובכן נחזי אנן במקדש דנ"ד שכבר ביארנו שהוא נשוי אשה ויש לו בנים ממנה ובשלום ובמשור הולך אתה. ומעולם לא היה מחזר אחר אשה אחרת ולא עלתה על לבו. אם כן הדברים מוכיחים כי היה שכור עד דלא ידע מאי קעביד כי אף אם ראינו בספרי הפוסקים נדונות הרבה יותר מכוערים מזה והיה במחשך מעשיהם. היינו שהמקדש מחזר אחריה לקדשה ופעמים שהיא גם היא המתקדשת קשורה עמו ורוצה אשה למתב טן דו. אבל בכעין נ"ד ששניהם גם יחד צווחי ככרוכיא שלא נתכוונו לקידושין הוא מפני אהבת אשת נעוריו והבנים בניו. והיא ג"כ דלא ניח"ל למתב עם צרה אם כן הסברה נותנת שהיה שכור כשש"ל ועשה ולא ידע מה שעשה. ואף אם לא נדון אותו כהגיע ודאי לשש"ל מ"מ חשבינן ליה במדרגת שכור שנשתכר הרבה ועושה מעשים מכוערים שאם לא היה שכור לא היה עושהו. ובכגון דא כבר העלה הרב ג"פ דלדעת מהרא"ש והפ"מ ספקא מיהא הוי. וגם לס' מהריט"ץ ז"ל בסי' רי"א הבאתי דבריו בספ"הק תעלומות לב ח"א חיו"ד סי' ל"א שכתב שאם זוכר אח"ך מה שעשה בשכרותו ל"מ הגיע לשש"ל. והגם שגמגמתי שם על דבריו וחידוש זה שחידש מדעתו. כבר הבאתי שם בסימן ל"ב שגם מהר"י מברונא ז"ל בסימן רס"ד כתב כדבריו. מ"מ גם בנ"ד לא זכר אח"ך המעשה הרע שעשה עד שהזכירוהו אחרים וכי מדכרו ליה ודאי מדכר. עכ"פ אי הוי ס' הגיע ס' לא הגיע הויא ס' מקודשת ואפי' ודאי לא הגיע כיון שעשה מעשה הניכר שאם לא היה שכור לא היה עושהו הוי ס' לדעת הנהו רבוותא שהבאנו לעיל.. ואף אם אין כאן עדות ברורה שהיה שכור. מ"מ הוא מודה ע עצמו ואומר שהיה שכור ומעשיו מוכיחין מן הפעולו' יודעו הכחות. וגם העדים לא הכחישוהו לאמור שהיה שפוי בדעתו. ובפרט כי מסגנון השאלה אני רואה דאינהו לא עדיפי מניה ומרעה אל רעה יצאו אחר ששתה לרויה מי דקלים באו אל הבית הזה לסבוא שכר ודעתם בל עמם. ע"כ רואה אנכי כי מידי ספק לא נפיק ומצטרף לטובה עם הספקות שביארנו ונבאר עוד בעה"י

גם הריעותא הד' שהעדים לא ידעו לכוין זמן המעשה וכתב הרב הפוסק צדיק הראשון מהרח"ך נר"ו דמידי פלוגתא לא נפקא ואייתי בידיה תשו' מהרשד"ם ז"ל סימן מ"ב ותשובת הרב שש"א בקונט' מצות כהונה סי' כ"ד והרב שו"מ מהדורא תליתאה סי' רע"א כיעו"ש גם זו מן התוכחות שגם הערים לא היתה דעתם שלמה ולא ידעו במה יכשלו ובנ"ד חקרו אותם על הזמן והשיבו שאינם זוכרים. ולא דמי לאותו נדון שכתבתי בספרי תעלומות לב א"הע סי' כ"ח דהתם לא נשאלו ולא נחקרו העדים על זה. וכבר האריכו בזה שני המא"הג הרב ישמח לב נר"ו בחא"הע סי' י"א והרב שערי רחמים נר"ו בא"הע סי' כ"ג. ע"כ ודאי שגם ריעותא זאת מידי ספק לא נפיק

נהדר אנפין אל הריעותא הה' מפאת ההסכמה והו' שהנערה אמרה שלא הבינה והז' שהיא קטנה

אנכי הרואה כי הרב הפוסק עטרת החיים נר"ו שביק רברבי ונקיט זוטרי. כי אם מפאת ההסכמה כבר כתבתי בספ"הק תעלומות לב ח"א חא"הע סי' כ"ח כי איני רואה דרך שיקרא סניף להתיר. יען מתקני התקנה בעיר הזאת לא הפקירו והפקיעו הקידושין. ואדרבא פרשו העונש והקנס שיעשו להמקדש ולהעדים. וכ"כ התשב"ץ בח"ב סי' ה' וז"ל ואם יתברר מלשון ההסכמה שלא היה דעתם להפקיע הקידושין הרי היא מקודשת גמורה ויתירוהו מנידויו בתשובה כראוי ע"כ ועיין בתשו'