שו"ת תעלומות לב חלק ב נח

דרבנן כבר פסק בש"ע כדעת הרמב"ם שצריכה גט ובקורבה דאם וקורבה דאישות ככר גילה דעתו כאן בב"י שסובר בדעת הרמב"ם דהוו דרבנן. וכבר כתבתי בקונט' הכללים שכל מקום שיש מחלוקת בדעת הרמב"ם ובפירוש דבריו. ומרן ז"ל פירש דבריו בב"י או בתשובה נקיטינן כאותו פירוש. א"כ ודאי דלדידן לית לן למעבד האי ס"ס. ועיין למהרש"ך ז"ל בח"א סימן ג' וסי' מ"ז. שוב אחר ימים רבים הגיע לידי ס' שמחת יו"ט וראיתי להרב ז"ל שם בסי' ע"ו שהאריך הרחיב בענין זה והעלה כמ"ש בעניותי שש לבי שכיונתי לדעתו של גדול זיע"א

שוב אחר ימים בא לידי ס' נוב"י תנינא וחזינא לגאון ז"ל שם א"הע סי' מ"ו שכתב בפירוש שהרי"ף ז"ל שסובר דמקדש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין לקידושיו יחיד הוא בסברה זאת ולא מצא לו חבר ע"כ וכבר ביארתי שמדברי הרה"מ ז"ל משמע שיש גאונים שסוברים כן ומהר"א ן' נאחמיאש בתשו' הבאה בתשובות מרן ז"ל א"הע סי' יו"ד כתב בפירוש שמקצת גאונים סוברים כהרי"ף ובתשובה המיוחסת למרן ז"ל כתב כן וכתב שכן כתב העטור וכמש"ל. והיותר תימה שתשובה זאת למרן ז"ל הביאה הנוב"י שם ולא נרגש מזה. וכן ראיתי עתה בס' תומת ישרים סי' פ"ג שכתב שיש רבים מהגדולים שכתבו כס' הרי"ף כיעו"ש. ואגב אורחין חזיתיה להרב נוב"י ז"ל שם שכתב בהא סלקינן דכל הקרובים מדרך אישות והוא רק מקורבא דאם ליכא שום סברה לשום פוסק שיאמר שהוא פסול מ"הת רק כולם מודים שפסול רק מדרבנן ע"כ וה"ד רב נהוראי מגן דוד נר"ו וכבר הו"ד בס' פתחי תשובה בסי' מ"ב שם. ודבריו תמוהים דהחולקים וסוברים שכל הבא ממדרש חכמים הוי מ"הת מ"הת מ"ל קורבא דאישות לחודה. מ"ל אם יצטרף גם קורבה דאם. והגם כי סברה זאת מצאנוה לאחד חכם בתשו' הרב"א בסימן י"ט וכתב מרן החביב א"הע סי' מ"ב הגהב"י קפ"ו שכמדומה לו שהוא מהר"מ אלשיך ז"ל. אך הרב המחבר ז"ל שם סתר דבריו והביא הרשב"ץ ז"ל בתשובה וסיים הא קמן דאפי' בתרי דרבנן קמיירי הרשב"ץ והכי מסתברא דמ"ל חד דרבנן מ"ל תרי דרבנן. אי מדרש חכמים חשיב כדי"ת הרי חד כתרי וכו' עי"ש ועיין עוד לו להנוב"י שם בסי' קל"א. ועיין ערך השלחן א"הע סימן מ"ב אות ח' ועיין בד"מ לרמ"א ז"ל בח"מ סימן ג"ל

זאת עול'ה מן המדב'ר דלרובא דרובא דרבוותא העד הקרוב בקורבה דאישות הוי פסול מ"הת וכמאן דליתיה דמי. ובפרט לפי סברת הרשב"ץ ודעמיה דגם הרמב"ם מודה בזה. ואפי' לס' החולקים דלהרמב"ם הוי דרבנן י האיכא ס' הרי"ף ודעמיה דאפי' בפס"ע דרבנן אין קידושיו קידושין. ואפי' הרמב"ם דמצריך גט היינו משום חומרא כמובן מדבריו שלא כתב דהויא מקודשת. וגם מרן ז"ל בב"י שכתב שלא תנשא לכתחילה היינו ודאי משום חומרא דא"א. א"כ פש גבן ע"א כשר ולרוב הפוסקים מקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ומכללם הרמב"ם ומרן ז"ל שקבלנו הוראותיהם. וכבר עלו ובאו לענין המתירים בס' כרך של רומי סי' כ"ד. ואפי' לדידן דמחמרינן בקידושי ע"א לחוש לס' המחמירים היינו מדרבנן וכמו שביאר הרב הגדול כמהר"א קובו ז"ל בהסכמתו שם ובספרו שער אשר הנד"מ חא"הע סימן ועיין בתשובות מרן ז"ל לא"הע בסי' יו"ד בתשובת מהר"י חן ז"ל שכתב דבאחד כשר ואחד ס' פסול ליכא מאן דפליג דהויא מקודשת עי"ש ועיין לרמ"א ז"ל בהגה בסי' מ"ב וכבר האריך בזה הרב נוב"י ז"ל בסימן ע"ו והו"ד בפתחי תשובה שם. והנה מקום אתנו להאריך בפרט זה אבל אין הפנאי מסכים ותסגי לן כי גם הריעותא הזאת מצטרפת לחשבון גדול של הריעותות האחרות שביארנו ונבאר בעה"י

הסעיף השלישי שהמקדש טוען שהיה שכור. ולא זכר המעשה הרע ההוא עד שהזכירוהו אחרים ממחרת

הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות אישות כתב שכור שקידש קידושיו קידושין. ואם הגיע לשכרותו ש"ל אין קידושיו קידושין ומתישבין בדבר זה ע"כ וכן פסקו הטור וש"ע בא"הע סי' מ"ד. ופשט הדברים משמע דהאי דצריך להתישב בדבר הוא היכא דחזינן שהגיע לשש"ל. אז צריך ישוב הדעת אם באמת בלי שום ספק כבר הגיע לשכרותו ש"ל. כיון שעל פי ידיעה זאת אנו פוסקים דאין קידושיו קידושין ושריא להתנסבא לכל גבר דתצביי. אבל כשאנו רואים שלא הגיע לשש"ל אין צריך ישוב הדעת הרבה. כי לא נפיק מינה חורבה שהרי אתה אומר שהיא מקודשת וצריכה ממנו גט להתירה לעלמא. וכן משמע מדברי הה"מ ז"ל שם והו"ד בב"י שכתב ומפני שהוא בערוה החמורה כתב רבינו מתישבין בדבר זה ע"כ וכתב על זה בפרישה שם פי' למה כתב הרמב"ם כאן מתיישבין בדבר יותר מבמקום אחר לכן כתב ומפני שהוא בעריות החמורות ור"ל ומתיישבין לבדוק אם הוא שכור כ"כ כשכרותו של לוט ע"כ. אבל כשנדקדק היטב נראה שי"ל שסיום דברי הרמב"ם אלו קאי לב' החלוקות בין הגיע בין לא הגיע. כי דבר ברור הוא שאם אנו באים לחוש לחומר ערוה. גם היכא שאנו רואים שלא הגיע לשש"ל ואנו אומרים שהיא מקודשת. יש לחוש שמא טועים אנחנו והאמת הוא שהגיע לשש"ל. ושמא תפשוט ידה ותקבל קידושין מאחר והוי חומרא דאתי לידי קולא. וכן יש לפרש דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' גירושין לענין גט שכתב שאם לא הגיע לשש"ל הרי זה ספק דמשמע לכאורה אפי' בריא לנו שלא הגיע כל שנשתכר הרבה הרי זה ספק ודכוותא נמי איכא למימר גבי קידושין והיינו שכתב רבינו גבי קידושין ומתיישבין בדבר זה. וכן כתב מרן ז"ל בב"י סי' קכ"א בדרך אפשר. והיותר נכון בדברי רבינו ז"ל הוא לע"ד מ"ש מב"י שם דכונת הרמב"ם באומרו ואם לא הגיע היינו שאין ברור לנו אם הגיע אם לא הגיע שאז הוי ספק ולכן גבי קידושין כתב ומתיישבין בדבר דהיינו כדי לברר בלי שום ספק אם הגיע אם לא הגיע. ואי אכתי מספק"ל הוו ספק קידושין וספק גירושין אלא שלשון לא הגיע שכתב הרמב"ם ז"ל לגבי גט אינו מתיישב שפיר כי פשטן של דברים משמע דאפילו ודאי לא הגיע הוי ספק: