שו"ת תעלומות לב חלק ב נה

הדבר אפי' אמרה בלבי היה להתקדש וכו' כמ"ש הרמב"ם והטור וש"ע בסי' ל"ח והרשב"א ז"ל בסי' אל"ף קפ"ו. ואזלינן לקולא להתירה לשוק בלא גט ה"ה והוא הטעם בראתה אותו דקי"ל דמקודשת. דאפי' אמרה לא הבנתי ולא היה בלבי להתקדש לו אפי' אזלינן לחומרא להצריכה גט משום דדברים שבלב אינם דברים. וכ"כ בתשו' השייכי להלכות אישות סי' א' והיא תשו' מהר"ם בר ברוך ז"ל וז"ל ואע"ג דאמרה בלבי לא היה אלא לשחוק ולהתלוצץ עמו. ומעולם לא נתרציתי לו אלא לחוכא ואטלולא דברים שבלב נינהו ואינם דברים ע"כ. ואע"ג שי"ל דהתם שאף שדברים שבלב הם סותרים למה שאמרה בפיה פ' בא וקדשני וכו'. מ"מ הסברא נותנת דאפי' בסתם אין טענתה זאת כלום דאיך נאמין אותה לבטל הקידושין בדברים שבלב. ולא נאמר דעכשיו הוא שחזרו בה ואין חזרתה מועלת אפי' תוכ"ד כי בקידושין לא אמרינן תוכ"ד כדבור כדקי"ל בב"ב דקכ"ט ובנדרים דפ"ט ובש"ע א"הע סימן ל"ח ומ"ט. וכ"ש זו שבאה אחר ימים רבים ואומרת לא ידעתי ולא הבנתי ולא נתכוונתי לקידושין דשפיר יש לחוש שעכשיו חזרה בה או טענה אגמרוה

ואין לומר דכיון שנתן לה פולים ואמר בטבעת הרי יש הוכחה ורגלים לדבר דלשחוק והיתול נתכוונו ובכי הא תהא נאמנת. דכיון שאמ"ל דבר אחד ונתן לה דבר אחר לא חששה למחות בפירוש. והו"ל אומדנא דמוכח כי כנים דבריה ומעיקרא נמי לא נתכוונה לשם קידושין. הא נמי לא איריא כי מלבד דבנ"ד הרי זאת אומרת שלא ידעה ולא הבינה מה אמ"ל. וא"כ הי"ל לחוש שאמר בפולים או בזה ואם אמת שלא נתכוונה לקידושין הי"ל למחות בפירוש ולזורקם. עוד זאת דאפילו הבינה וידעה מה שאמר המקדש ומכח זה שראתה שאין בפיהו נכונה. ע"כ לא מחתה בפירוש כי לא חששה לקידושין ותאמר בלבה אין זה אלא שחוק והיתול מ"מ לא מהימנינן לה כל שלא מחתה בפירוש. וכמתבאר שפיר מדברי הרא"ש והטור ז"ל דבסתם קמיירו אפי' לא היה מדבר עמה על עסקי קידושין ולא נתכוונו לקידושין. וכמו שהבין בפשיטות הרב די השב ז"ל בסי' ה' אלא שתמה הרב ז"ל שם דלדעת הרשב"א ע"כ לא מיירי אלא בנתכוונו לשם קידושין. אמנם היכא שאמרו שלא נתכוונה לשם קידושין לא הוו קידושין כלל והצ"ע כיעו"ש ואחרי המחי"ר הם דברי תימה. כי מי הגיד לו רז זה שהרשב"א ז"ל לא אמרו אלא בנתכוונו לשם קי קידושין ואין בתשובת הרשב"א רמז לזה. ואף אם השואל בשאלתו פירש כן אין מזה ראיה דאימור מעשה שהיה כך היה ופירש כל צדדי הספק אמנם הרב המשיב ז"ל השיב בסתמות שורת הדין ובכל אופן קמיירי. י והראיות שהביא מכריחות כן דבמתניתא דילן במקדש בדינר של כסף וכו' לאו דוקא בנתכוונו לשם קידושין עסיקינן וסתמא קאמר. וגם מרן ז"ל בב"י כשהביא תשובת הרשב"א הלזו לא הביא כל לשון השאלה ולא פירש דבר זה. ואם כל חיליה דהרשב"א הוא דוקא בנתכוונו לשם קידושין ומה שלא פירש הדבר בתשובתו הוא מפני שסמך על לשון השאלה. לא הי"ל למרן הב"י להשמיט עיקר הענין אלא מוכרח דס"ל בדעת הרשב"א דבכל אופן אמרו מר למלתיה. ודבר פשוט וברור הוא דכמו אם לא ראתה והטעתה אין אומרים בכיוצא בזה לא ידעה ולא הבינה ובלבה היה להתקדש ובכל דהו. ניח"ל וכמו שכתב הרמב"ם והטוש"ע שם וביארו הרשב"א בתשובתו שם. ה"ה אם ראתה אין אומרים לא ידעה ולא ולא הבינה ובלבה לא היה להתקדש דדברים שבלב אינם דברים והרי זו מקודשת גמורה. והרשב"א והטור וכל הפוסקים שוים בזה והוצרכתי להאריך בזה מפני שראיתי לה' הפוסק הא' הי"ו שהפריז על המדה גם בזה ותמה על הרב די השב דמהיכן משמע ליה כן בדברי הטור ע"כ ודברים הפוכים אני רואה דבטור מפורש כן. וכמו שהשיגו בזה הרב הפוסק הב' הארי הח"י נר"ו והנני מוסיף להפליא שגם הרשב"א סובר כן וכדבר האמור

והנה עם היות כך דעתי הקצרה נוטה. מ"מ רב גובריה אמרה הוא הרב שב יעקב ז"ל והאריך בזה להעמיד סברתו דהיכא דאמר המקדש בטבעת ונתן דבר אחר הוי ג"ד דלהתלוצץ נתכוון והיכא דאיכא ג"ד דברים שבלב הוו דברים ותבלין יש בהם דבהיו עסוקין באותו ענין או נתכוונו לשם קידושין. התם לא חשבינן ג"ד כיון דבהא קעסקי וטעה ואמר לשון המורגל וכיון שראתה סברה וקבילה ותו לא מהימנינן לה באומרה לא היה בלבי וכו'. אבל אי לא עסקי בהכי ולא נתכוונו לזה אה"ן דחשבינן ליה ג"ד אף בראתה. ולדידיה גם מתניתין דהתקדשי בדינר וכו'. בנתכוונו לשם קידושין איירי ואם כן נימא דגם הטור ושלחן עריך בהכי קמיירו. ואף אם אין דבריו מוכרחים כמש"ל. ובפרט בדעת הטור וש"ע שאם היה דעתם כן הי"ל לפרש ולא למסתם סתומי מ"מ גברא רבא אמר מלתא. י והרב עד"ש בסי' ל"א הביא דבריו כהלכה מוסכמת. ומה שהביא שם מדברי מהר"מ בתשובה שנראה סותר לזה כבר הביא דבריו שם הרב שב יעקב וחילק כדאית ליה. גם הרב חתם סופר ז"ל בחא"הע סימן פ"א הביא דבריו והסכים לדעתו היכא שיש הוכחה גמורה דאז אמרינן דברים שבלב הוו דברים והתם בנ"ד שקידשה בקיסם עגול אע"ג דאיכא למימר דאיהו אסיק שמיה טבעת. מ"מ כתב כיון שאין דרך ב"א וכו' ואין דרך בנות ישראל להתקדש באופן זה וכיוצא בזה ע"כ להתול ושחוק נתכוונו וכו' עי"ש וא"כ גם בנ"ד נאמר שאין דרך בנ"א לקדש אשה בבית שער בסדר זה. וגם אין דרך בנות ישראל להתקדש בפולים ונימא דזו הוכחה גדולה שלא לשם קידושין נתכוונו אלא לשחוק והיתול. וגם אם ראתה מה שנתן לה תהא נאמנת הדברים שבלב הוו דברים. ועיין להרב דברי יוסף ז"ל בסי' ט"ו

ועוד אני אומר שמלבד שיש אומדנא דמוכח מתוך הענין דלשחוק והיתול נתכוונו כמובן. עוד זאת נראה שגם העדים הבינו כן וכמו שנראה מדברי העד הא' שכשומעו את דברי המקדש אמ"ל אין זה שחוק כלומר עם שאתה משחק. אבל אין זה שחוק. הרי שהבין גם הוא שהכל הוא דרך שחוק והיתול אלא שנתכעס על השחוק בדרך זה. ואע"פ שהעד הב' אמר שהעד הא' אמ"ל דבר זה אסור ל"מ זה הכחשה. שי"ל שכונתו לומר שחוק זה אסור שיביא בת ישראל לידי גט ושמר כונת הענין