שו"ת תעלומות לב חלק ב נב

הוא כדי להודיע שהחליצה לא היתה צריכה וחיישינן דילמא איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה ואמרי שרו רבנן חלוצה לכהן. אבל כי ילדה ולד של קיימא ובנה כרוך אחריה תו לא צריכת להכרזה דכ"ע ידעי שהחליצה אינה חליצה אחר שיש לו בן ותו ליכא למחש לאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא. ולזה פסק הרמב"ם ז"ל דין זה בפ"א מהל' יבום ה"ך והטוש"ע בא"הע סי' קס"ד כתבו סתם שמותרת לכהונה ולא פירשו שצריכה כרוז

וכן בקדש חזיתיה להרשב"א ז"ל בחי' ליבמות בר"פ החולץ שכתב ח"ל הצריך כיון דליכא ולד דלוכח חיישינן דילמא איכא דשמע וכו' ואתו למשרי חלוצה. אבל בזמן שהולד בן קיימא סמכינן ההכרזה דהא איכא ולד של קיימא דמוכח. ולקמן דאמרינן שמא יהא ולד ש"ק וכו' התם נמי לא מוכח ולד צרתה וכו' ע"ש ונראה דלהרמב"ם ודעמיה כיון דאיכא ולד המוכח אפי' הכרזה לא בעי. ואי קשיא לך ההיא דפרק החולץ דמ"א ע"ב דתני במתני' היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיש לה ג' חדשים ופריך בגמ' לא תחלוץ אמאי לימא תהוי תיובתיה דר"י וכו' ופריק ה"ט שמא יהא ולד של קיימא ואתה מצריכה כרוז ואיכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה. והתם היא עצמה היבמה היולדת ולד של קיימא ובנה כרוך אחריה ואפי"ה חיישינן דילמא איכא דלא הוי בהכרזה ומפסלוה מן הכהונה. וזוהי שקשה להרשב"א ז"ל שנרגש מההיא דולד צרתה וכתב דולד צרתה לא מוכרח. ולא נרגש מהדין מתני' אך ראיתי להרשב"א ז"ל שם בחי' לדמ"א שכתב וז"ל שמא יהא ולד של קיימא וכו' פי' לכתחי' אין מורידין אותה לכך דדילמא איכא מאן דהוי בחליצה ולא שמע בהכרזה ואמרי קשרו חלוצה לכהן. מיהו בדיעבד ודאי לא חיישינן בהא ושרינן לה כדתנן במתני' בזמן שהולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה ע"כ הרי ישוב מספיק להא דבמתניתין דר"פ החולץ איירי בדיעבד שחלצה וילדה ולד של קיימא וכיון שבנה כרוך אחריה לא חיישינן להכרזה ולא פסלה לכהונה אבל יבמה תוך ג"ח לא שרינן לה לכתחילה לחלוץ דעכ"פ לכתחילה חיישינן להכרזה ולאיכא מאן דשמע בהא ולא שמע בהא: ז והנה הרב לחם רב ז"ל שם הביא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ז מהל' א"ב הי"ח וז"ל וכל מי שאינה ראויה לחליצה אם נחלצה לא פסלה לכהונה ע"כ וכתב דהיינו בדעתו ז"ל דצריכה כרוז וכתב הרב המגיד דנפקא ליה ממתני' דר"פ החולץ ע"כ ואני אומר לפע"ד דאם כל חיליה דמר לומר שהרמב"ם חולק על הרשב"א והרא"ש. הוא מהא דהכא יש להשיב דהרמב"ם ז"ל איירי הכא בגוונא דהתם בר"פ החולץ דאיכא ולד דמוכח ואינה צריכה כרוז ואפי' נצריכה כרוז ליכא למיחש לאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא משום דאיכא ולד דמוכח טובא וכמ"ש הרשב"א ז"ל. ועוד י"ל דהרמב"ם ז"ל איירי הכא לאשמועינן דינא דאורייתא שאינה נפסלת לכהונה ונפק"מ היכא דעברה ונשאת לכהן דלא מפקינן לה מניה ואה"ן דמדרבנן ולחומרא חיישינן. וכן יש לפרש מ"ש בפ"ד מהל' יבום הט"ז כל החולץ למי שהיא פטורה מן החליצה ומן היבום אינה חליצה ע"כ דהיינו נמי מדאורייתא. וכן יש לדקדק מדברי הרב המ"מ ז"ל שם שכתב וז"ל זה מבואר בהרבה מקומות שאין חליצה שאינה צריכה פוסלת לכהונה ומפני כך אמרו שאין ראוי לחלוץ בכיוצא בזה ע"כ וגם בפי"ז מהא"ב הי"ח ציין זה וכתב כבר נתבאר בפ"ד מהל' יבום וכדי דלא לאפושי פלוגתא אימא דגם הרמב"ם יודה דבמקום שצריכה כרוז וליכא ולד דמוכח חיישינן מדרבנן ולחומרא דילמא איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ופסולה לכהונה. מ"מ אף לדברי הרב לחם רב והכנ"הג ז"ל דהרמב"ם והרמב"ן פליגי לס' הרשב"א והרא"ש. וס"ל דאם עבר וחלץ בכה"ג מותרת לכהונה עכ"פ לכתחילה ודאי יש לחוש לס' הרשב"א והרא"ש דאינון בתראי וראוי להחמיר ז

ובהיותי בזה ראיתי להרב מהר"ש ן' וירגא ז"ל בתשובתו הבאה בס' המבי"ט ז"ל ח"ב סי' קל"ה והו"ד בכנ"הג א"הע ס"סי ק"ע שהביא מ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' יבום שאם רצה לחלוץ אין מונעין אותו ותמה על דבריו כקושית מרן הכ"מ ז"ל למה לא חשש שמא יבאו עדים ויעידו שאחיו עשה מעשה קודם חליצה זו ואתה מצריכה כרוז לכהונה. וכתב ואולי י"ל דכיון דיבמה זו צריכה חליצה אלא שמחמת שנחלצה צרתה אינה צריכה חליצה מ"מ חליצה זו שם חליצה עליה ולא תנשא לכהונה ונמצאת שאינה צריכה כרוז עכת"ד ודבריו תמוהים בעיני ולא ידעתי מנ"ל הא דאע"פ שאמרו גבי גט דאפי' ריח הגט פוסל היינו דעכ"פ ניתן הגט משום חומרא אבל הכא בשעה שניתנה חליצה זו. כבר היתה מותרת כיון שנחלצה צרתה קודם אלא שמחמת חסרון ידיעה ניתנה חליצה זו. והרי כמגרש על תנאי ולא נתקיים התנאי קי"ל דאינו גט ומותרת לכהונה כמ"ש מרן הש"ע בא"הע סי' ו'. ואף דהתם בשעת נתינת הגט היה גט כשר דאכתי לא ידענו אם לא יתקיים התנאי. כ"ש הכא דבשעה שניתנה החליצה לא היתה צריכה כלל דודאי דבהתברר הדבר שקדמה חליצת צרתה מדי"ת היא כשרה לכהונה. ולכן שפיר תמה מרן הכ"מ למה לא חש הרמב"ם לכתחילה להצרכת כרוז וכדבר האמור: דיני קידושין סימן א'

השאלה נאבדה. ומתוך התשובה יובן פרטי הענין. והספקות הנופלות בה. ובו ה' סעיפים

אנכי הרואה את השאלה המוצגת לפני ואת אשר נגזר עליה. מאה שני צנתרות הזהב הרבנים דייני מתא חיי"ם שנים הע"י ויבא הכתוב השלישי ויכריע מומחה יפקיע רב אחא משבחא תהלה לדוד הי"ו. המה בחכמתם האריכו למעניתם באשר ה' אתם ותצא דינ"א שפיר גזרתם. לפטור את הנערה בלא גט ככל הכתוב בדב"ק. ואם אמרתי אבא אעי"ר בדרך ארוכה בכל הסעיפים המסתעפים בענין זה תקצר היריעה מהכיל. ואין הפנאי מסכים לברר וללבן כל פרטי הדינים האמורים בענין. כי לא אני בן חורין להפטר מעול הצבור ועול מלכות יר"ה המוטל עלי. גם כי אין הספרים מצויים אצלי