שו"ת תעלומות לב חלק ב נא

ועיין בב"ש ובהגר"א ז"ל ובכנ"הג ויד אהרן סי' זה בהגהב"י. ולכאורה יש לתמוה על המ"כ שכתב דבמסקנא מספקא לדידהו וחולצת וכו' כי הרואה יראה בש"ס שם דלא מספקא להו אלא בעשתה שליח לשליח בעלה עצמו כיעו"ש. ואולי דבכהאי גוונא הוא דמספק"ל נמי גבי קידושין. אך קשה דבין כה"ג בין אם עשתה שליח לקבל קידושיה מיד שליח בעלה דבפלוגתא מתניא בין גדולי הפוסקים ז"ל אי הל' כרב או כר"ח ויש מן האחרונים שפסקו דבכל גוונא גבי גט חולצת ולא מתיבמת. מ"מ גבי קידושין למה חולצת כמ"ש במ"כ ותתיבם ממ"ן. ובדוחק י"ל דכונתו הוא דעכ"פ אי לא בעי ליבמה מ"מ בעיא חליצה. ואה"ן דאי בעי ליבומה יכול ליבמה. ודוק בדבריו שכתב דעתי נוטה גבי קידושין נמי חולצת ע"כ ולא כתב ואינה מתיבמת כמו שכתב לענין גט. ועיין להרב מש"ל ז"ל בפ"ד מהל' אישות הל' ז' ולהרב משכנות הרועים ז"ל אות ש' סימן ר"ז ואכמ"ל: סימן ו'

נסתפקתי בר' שמת והניח שתי נשים ושני אחים בב' מקומות וכל א' מהאחים חלץ לאחת מהנשים במקומו שנמצא שהאשה שחלצה אחר חליצת הראשונה לא היתה צריכה לחליצה כיון שהותרה בחליצת צרתה אם האשה הזאת מותרת להנשא לכהן

והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' יבום הלכה י"ז פסק בכגון זה רצה האחד לחלוץ קודם שידע מה עשה אחיו אין מונעין אותו ותמה מרן ז"ל בכ"מ למה לא חשש רבינו להצרכת כרוז כדחייש בהלכה בעלה וצרתה בפ"ג הל' ט"ז. ותירץ הרב מש"ל ז"ל שם דהכא אין לה תקנה ותשאר כל ימיה עגונה על כן לא חששו לעגנה משום האי חששא דקילא טובא ע"כ ועיין בב"ח סי' ק"ע מה שתירץ דהכא אינה ס"ס ס' שמע אחיו ואת"ל שמע שמא לא עשה מעשה ביבמתו הילכך אין מונעין אותו מחליצה בדוכתא דאיכא ס"ס ע"כ והוא דוחק כי דברי הרמב"ם ז"ל משתמען אפילו היכא שידוע ששמעו שניהם ממיתת אחיהם בירושלם וכמובן. ומרן ז"ל בש"ע סי' ק"ע דילג סיום זה של הרמב"ם שכתב שאם רצה לחלוץ חולץ והיינו ודאי מכח תמיהתו שתמה בכ"מ ובב"ה דחיישינן להצרכת כרוז וכמ"ש בב"ש סקט"ו. עכ"פ נראה שאם עבר אחד וחלץ אחר שחלץ אחיו שמותרת לכהונה אחר הכרוז. אך מרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' ו' הגהב"י ו' כתב שנראה מדברי הרשב"א והרא"ש דבכל מקום דאמרו נמצאת מצריכה כרוז לכהונה אם חלץ לה פסולה לכהונה אבל הרמב"ם בפ"ד מהל' יבום ופ"ז מהל' א"ב כתב כל מי שאינה ראויה לחליצה אם נחלצה לא נפסלה לכהונה וסברתו ז"ל כסברת הרמב"ן בס' המלחמות דאם חלץ יכריזו וכשרה לכהונה ע"כ והנה אמת שלכאורה נראים דברי הרא"ש והרשב"א דלא מסני כרוז להכשירה לכהונה דהרי סיים תלמודא בפרק האשה בתרא דאיכא למיחש דאיכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואמרו קשרו חלוצה לכהן ולחששא זאת לא מצינו שום תקון ואולם במכילתין דמ"א איתא בסגנון אחר דילמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ומפסליה מן הכהונה דמשמע דהחששא הוא דאותם האנשים דלא הוו בהכרזה אינם מניחים אותם להנשא לכהן. ודוק מינה דהיכא דליכא להאי חששא כשרה לכהונה. דנהי דלכתחילה חיישינן לה דילמא איכא דלא הוי בהכרזה ופוסלין אותה אבל בדיעבד עושים הכרוז בזמן שרוצה להנשא לכהן. ונפק"מ טובא בין ב' הנוסחאות וס' זאת שכתב הכנה"ג ז"ל משם הרא"ש ז"ל נראה כי היא באה בתשובת הרא"ש ז"ל כלל ל"ה סי' י"ד שכתב כן לענין גירושין וז"ל וכי תימא יכריזו שלא היתה צריכה גט איכא דשמע בגטה ולא שמע בהכרזה כדאמרינן בחליצה איכא דידע בחליצה ולא ידע בהכרזה ע"כ והובאה בב"י א"הע סימן יו"ד ובכנ"הג סי' יו"ד בהגהב"י תמה עליו דבפ' האיש מקדש גבי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה כתב הרא"ש ואפשר דבנערה צריכה הכרזה שלא היו קידושין מדאורייתא ע"כ ויש לחלק בין הנדונות. וס' הרשב"א היא אותה שהביא הב"י בסי' י"ג והיא במיוחסות להרמב"ן סי' קל"ב ובאלפי"ו סימן תק"ן שכתב כדברי הרא"ש ז"ל דלא מהני כרוז דאיכא דשמע בהא ואיכא דלא שמע בהא ופסלה לכהונה ועוד לו בתשובה אחרת שהביאה שם בב"י שנראה סותרת להקודמים. ועיין בכנ"הג וביד אהרן א"הע ח"א וח"ב בסימן ו' מה שציינו בזה ועיין ח"מ שם ואכמ"ל

נמצינו למדים דכל היכא דבעיא כרוז לכהונה אי חלץ לה. לדעת הרא"ש והרשב"א ז"ל נפסלה לכהונה ולא מהני כרוז משום דחיישינן דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא ואמרו קשרו רבנן חלוצה לכהן. וכוותיהו משמע מלישנא דגמרא בר"פ החולץ דל"ו ור"פ האשה בתרא דקי"ט וכמש"ל. והגם שמלשון הש"ס בפרק החולץ דמ"א ע"ב דאמר איכא דשמע וכו' ומפסלוה מכהונה. יש לפרש דהחשש הוא שאותם שלא היה בהכרזה פוסלות אותה מכהונה ולא יניחוה להנשא לכהן משום דהוו בחליצה ולא הוו בהכרזה. ולפי"ז י"ל דאם ההכרזה הוא סמוך לנישואיה לכהן שרינן לה. אך אחר היישוב אין הפירוש הזה מחוור וי"ל דלישנא קלילא נקט וסמי חדא מקמי תרי ההיא דר"פ החולץ ור"פ האשה בתרא דקאמר בפירוש שהחשש הוא שמי שלא היה בהכרזה יאמר קשרו רבנן חלוצה לכהן. ולדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל לפי מ"ש מרן החבי"ב בכנ"הג שם אם חלץ לה מכריזין עליה ומותרת לכהונה י וכ"כ הרב לחם רב ז"ל בסי' ל"ג דבפלוגתא מתניא בין הרא"ש והרשב"א ובין הרמב"ם והרמב"ן ז"ל כיעו"ש וחזיתיה להרב ז"ל שם שתמה לס' הרא"ש והרשב"א הנז' מהא דאמרינן בר"פ החולץ דהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת מותרת לכהונה והתם ע"כ צריך להכרזה כדאמרו שם גבי היבמה לא תתיבם תוך שלשה דטעמא הוי משום כרוז לר"י ובשלמא להרמב"ן דאית ליה בספר המלחמות דאם חלץ יכריזו וכשרה לכהונה נימא דמתניתין איירי בהכריזו אבל להרשב"א והראש קשה ע"כ ולדידי אחרי המחי"ר אי מהא לא איריא דהתם גבי חולץ ליבמתו וילדה ולד של קיימא דקאמרי במתני' דלא פסלה לכהונה. היינו טעמא משום דכל עיקר הצרכת כרוז