שו"ת תעלומות לב חלק ב נ

ח"מ סי' ל"ד סי"ד. והיא עיקר סמיכתו של הרב המחבר נר"ו כיעו"ש אבל בנדון המובא בישרי לב אין מקום להחזיקו לרשע ואוכל נ"וט כי בהיותו. במקום שישראל מצויים הרי שכיח ליה התרא וגם בהיותם הולכים בב'אפור ממקום למקום הרי הוא. ככל ישראל הכשרים ההולכים בים וביבשה ולא ערער אדם עליהם מעולם לומר שחזקתן אוכלי נ"וט ח"ו לא תהא כזאת בישראל

ואעיקרא דדינא כבר הוכחנו בתשובתנו לעיל. כי אין לפסול שום איש ישראל אלא על פי ב' עדים כשרים כמבואר בכל הפוסקים ז"ל. ועיין עה"ש ח"מ סי' ל"ד סקל"ד ובא"הע סי' טו"ב סקי"ד. אלא דלענין עדות אשה ושאר איסורים דע"א נאמן בהם. כתב הגאון מז"ה הגדול זלה"ה בחק"ל יו"ד ח"א סי' קס"ג ובמה"ב א"הע סי' ו' שיש לפסול. לאותו עדות גם בע"א וא"כ הבו דלא לוסיף עלה. ובנדון המובא בישר"ל אין שם אפי' עד אחד המעיד בפסלותו של האשכנזי הבחור ההוא. ואפי' למטוניה דמר כי דבר אדונו שאמר כמדומה שהוא יהודי ר"ל שלא ראה בו סימני יהדות. עכ"פ אדונו השייך ליתיה בתורת עדות כלל. ובפרט שהוא לא העיד שום דבר בפסלותו ואין כאן אלא האומדנא שהמציא הרב נר"ו. ואף שהרמ"ז ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קס"ז חקר אם יש לפסול את השוחט גם באומדנא לבד ונטה דעתו שיש לפוסלו גם באומדנא וכבר הארכתי בדב"ק אלו במקום אחר. הנה מלבד דאכתי לא ברירא ליה מלתא טובא כמבואר בדב"ק שם. עוד זאת שיש לחלק טובא בין פיסול שוחט דכשאתה פוסלו אתה מחמיר ולא נפיק מניה חורבא וגם על פרנסתו של השוחט איתיה בתקנתיה לחזור לכשרותו מה שאין כן בפיסול העד המעיד בהתר עגונא דהגם דכשאתה פוסלו באומדנא אתה מחמיר ואוסר העגונא להנשא לשוק. מ"מ היא חומרא דאתי לידי קילא לאסור בת ישראל רכה בשנים בכבלי העגון וידוע כמה חשו חכמים בהתר עגונה. ותו דאפי' לגבי שוחט בעינן עכ"פ אומדנא דמוכחא טובא אשר אין לנטות ימין ושמאל ובנדון זה המובא בישר"ל. כבר הוכחנו שאין כאן אומדנא ברורה וחזקה כדי לפסול את הבחור ההוא וכמדובר

עוד כתב מע' הרב מימר חיים נר"ו שם וז"ל ועוד ראיתי ריעותא אחריתי בעדות זה כי האשכנזי אמר שדבר זה כבר דברו בירושלם תוב"א שמת האיש הזה. ולפי דברי האשכנזי האחר הוא שלא הלך לירושלם והוא היה רוצה לתופסו להוליכו לירושלם כי הניח אשתו עגונה שם. והדבר מוכרח שלא הלך ולא דבר מאומה שהרי הרבנים לא הזכירו מזה וכו' ואפי' בעד כשר אם ראינו בדבריו שהם מוכחשים כתב הרב פ"מ בח"א סוף סי' פ"ד שעד שנמצא שקרן ראוי לתלות שכל דבריו דכדי נינהו וכו' ועיין בפסקי הנדפס בס' חיים ושלום ח"ב סי' ע' שרבים ושלמים ס"ל דהיכא שאינו מוכחש בענין המיתה תפסינן דבוריה וכו' אמנם אחרי ראותנו כי אין יראת אלהים לנגד עיניו ופרק מעליו עול תורה ומצות שאינו ניכר בשם יהודי יש לומר כי כל דבריו שקר וכזב ופסול לעדות כי שקרן הוא גם בדבר שלא שאלוהו אם הלך לירושלם או לא באופן כי הוראתם הלזו תמוהה היא בעיני עכת"ד נר"ו

ובעניותי אמינא כי לא צדק גם בזה. ולא: ידעתי מה הי"ל להרב נר"ו עם הבחור העד הזה כי דולק הוא אחריו ולא רצה לבקש לו צד זכות והוא מסתמיך ואזיל על האומדנא שחידש, ודן בדעתו שהוא אוכל נ"וט וכיוצא. וכבר ביארנו באר היטב כי אין אומדנא זאת מכרעת לדונו לכ"ח ולהוציאו מכלל ישראל לגמרי עד שהחליט לומר כי אין יראת אלהים לנגד עיניו ופרק מעליו עול תורה ומצות ולא ידעתי מי הגיד לו כל אלה. וכי מפני. שלא הכירו אנשי בית הקונסול שהוא יהודי. דם יחשב לאיש ההוא להוציאו מחזקת כשרותו ולשום את. פושעים חלקו. וגם מה שהוסיף לו פשע וחטאה כי הוא שקרן ודובר כזבים יען אמר. שכבר הגיד בירושלם ממיתת האיש הזה. ואלו הרבנים לא הזכירו מזה וגם האשכנזי אמר שזה שנים שברח מאשתו וכו' גם בזה איני רואה ראיה לומר שהוא דובר שקרים. כי אפי' נאמין לדברי האשכנזי האומר שזה ארבעה שנים שהוא בורח מאשתו וגם שאשתו היתה באותו זמן בירושלם ומשם ברח בעלה והוא עד ראה וידע בבירור ולא בדדמי אעפ"כ הלא אפשר. שקודם בריחתו הגיד לאשכנזים בירושלם מהמאורע הזה. ובהיות האשה ספרדית לא ידעו השומעים אם היא בירושלם כדי להגיד בב"ד ונשתקע הדבר. וזה מובן מדבריו שאמר להעד שכבר מת מזמן רב ודבר זה ישן נושן כמבואר בשאלה. וכן היה האמת, כי המאורע הזה אירע יותר משבעה שנים קודם העדת העדות הנז'. ומעיקרא הרב נר"ו אזיל ומודה דלרוב הפוסקים אם לא הוכחש בענין המיתה תפסינן דבוריה אף אם נמצא שקרן בדברים אחרים. אלא שסמך על אומדנתו הראשונה לומר שהוא איש כזב והכל שקר. ולפי מה שביארנו שהבחור הזה בחזקת כשרותו עומד ככל ישראל הכשרים וכל האומדנות האלו לא יוכלו להוציאו מחזקתו. ובהיות כי באותו פרק שבא העדות הזה לע"הק ירושלם תוב"א עמדו עליו רבני ע"הק ומלכם בראשם הגאון מז"ה הגדול זלה"ה ואחרי שנשאו ונתנו בדבר. הלכה זו העלו והסכימו להתירה להנשא לשוק. ואני הצעיר הייתי עומד ומשמש לפניהם ומתאבק בעפר רגליהם. והואיל ואתא לידן ענין קרוב לזה כשאלתנו הראשונה. על כן הוכרחתי להשיב מפני הכבוד בענין זה להכין ולהורות כי יפה הורו בית דין הגדול שבירושלם והוראתם זאת מיוסדת ע"פ חקי ומשפטי תו"הק. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות: סימן ה'

כתב מרן ז"ל בב"י א"הע סימן ל"ו וז"ל מ"כ שאלת הא דאמר רב אין האשה עושה שליח וכו' ור"ת אמר עושה וכו' ובמסקנא כי היכי דמספקא לדידהו וכו' חולצת ולא מתיבמת. גבי קידושין כה"ג מאי דעתי נוטה גבי קידושין נמי חולצת דהתם נמי הוי דבר שבערוה עכ"ל וסיים מרן ז"ל ודין זה לענין גט יתבאר בריש סימן קמ"א ע"ב ובש"ע סי' זה פסק כסתם דאין האשה עושה שליח וכו' וכבר תמהו על דבריו בזה ומטו בה משמיה דמהר"י הלוי ז"ל ואין ספרו מצוי אצלי