שו"ת תעלומות לב חלק ב מט

ישן וכו' ועל זה תשובת הרב כמהר"א ב"מ ז"ל ונשא ונתן בדין זה והעלה בהתר האשה העגונה והסכים עמו הגאון ר"ל הרמ"ז זלה"ה כיעוש"ב ומעלת הרב מימר חיים נר"ו שם תמה על הוראה זאת וכתב וז"ל וכשאני לעצמי הדבר קשה אלי דמאחר דהוגד מפי העד דהאשכנזי היה משרת לגוי לילה ויום ונוסע עמו ממקום למקום ומתאכסן בבית הגוי ומסתמה מפתו יאכל ומכוסו ישתה שהרי העומדים שם לא הכירו בו שהוא יהודי עד שרבו לא נכנס בספק אלא מפני בקשת היהודי שאמר היכן היהודי. אז אמר כמדומה שהמשרת שלי הוא יהודי. ומקודם לכן לא החזיקו ביהודי כלל. וגם עתה לא אמר אלא כמדומה ואין זה אלא מפני שעד אותה שעה לא יראה בו סימני יהדות כלל דאם לא היה אוכל ממאכלם. והיה שובת ביום השבת הרי כלם היו מכירים שהוא יהודי. ומאחר שכן הרי הוא פסול לעדות מדאורייתא וכל עדות הבא מפיו ע"י שאלה אין בו מועיל. ובנדון זה הכל היה ע"י שאלה וכו' ומה מצאו להאמין בדבריו אלו כאלו היה יהודי כשר את"ד בקיצור

ואני בעניי נפלאתי מאד על שלמות חכמתו של הרב אשר משנתו קב ונקי וכל מקום ששנה משנת חסידים משנתו. ומי הכריחו עתה לערער על מעשה שהיה זה רבות בשנים. והורו ב"ד הגדול שבירושלים ת"ו והתירוה ונשאת. ובהיות שהרב הפוסק כמהרר"א ז"ל ושר המסכ'ים הגאון מז"א ז"ל כבר נלב"ע והנם בעלמא דקשוט. ע"כ ראיתי חובה לעצמי להליץ בעדם כדי שלא יצא לעז ח"ו על האשה ובניה. ואנכי הרואה כי אין בכל דברי הרב תנא דידן נר"ו כח מספיק לפסול עדות האשכנזי ולהוציאו מחזקת כשרותו. כי כל חיליה דמני"ר שיל"א דכיון שהוא משרת אצל הגוי והולך ונוסע עמו ומתאכסן בבית הגוי מסתמא הוא אוכל ושותה עמו ומחלל ש"ק וכיוצא. ומעיקרא מי הגיד לו מה הוא מהות שירותו אצל הגוי. כי הנה ידוע שאלו האנשים הגדולים שבאינדיא יש להם משרתים שחורים. והם לוקחים עמהם אחד מתורגמן ערל או יהודי הבקי בלשונות בני קדם ובני יפת ואלו המתורגמנים אף כי בשם משרתים יקראו להיותם מוכנים לשירות אדוניהם. אבל אין עבודתם ושירותם אלא בפה. ואינם מוכרחים לעבוד עבודת אדונם לא בחול ולא בשבת. ועל הרוב אם זה הבחור האשכנזי הוא מסוג שירות זה. ואף אם נאמר שהוא משרת ממש ועובד עבודתו מי הגיד ומעיד אם היה עובד בשבת מלאכה האסורה וגם האומדנא שחידש הרב נר"ו שכיון שהוא נוסע עמו מסתמא שהוא אוכל ושותה עמו נ"וט וכל כך ברירא ליה עד שסיים ומאחר שכן הרי הוא פסול לעדות מדאורייתא וכו' ואנא דאמרי אחר המחי"ר מכבוד רבנותו עד כדון לא חזינא אומדנא כזאת לפסול איש ישראל המוחזק בכשרות ככל ישראל הכשרים. ואף אם היתה אומדנא חזקה וברורה לא מצאתי מי שפוסל לעדות מדאורייתא ע"י אומדנא. עוד זאת כי האומדנא הזאת אינה ברורה ותקיפא כי מי הכריחנו לומר דמסתמא הוא אוכל נ"וט. ואם באים אנו לומר כן לא הנחת בן ישראל הולך ומשרת את גוי בחזקת כשרותו והרי חובה עלינו לדון את כל האדם לכ"ז. וא"כ אף אנו נאמר כל בתר איפכא שבהיותו בעיר שיש בה יהודים הולך ואוכל אצל ישראל. ואחד הסעודה הולך ומשרת את אדונו ואולי שבאותה שעה שראתה אותו אשת האיש מאר"ץ בשוק עם האשכנזי האחר. על עסקי אכילה הוא בא. וגדולה חזקה דלא שביק איניש התרא ואכיל איסורא וגם בהיותם יחד בדרך ים בתוך הב'אפור שלא נמצא תבשיל כשר. אולי הוא מוליך עמו בשר כשר נא ומבושל או אינו אוכל רק מהמותר לפיו כאשר עושים כל ישראל הכשרים בהיותם באניה בדרך ים. ומעולם לא עלה על לב שום אדם לומר שכל ישראל ההולכים בלב ים אשר לימים לפנים היו מתעכבים כששה חדשים יורדי הים באניות שמסתמא הם ח"ו אוכלי נ"וט. ואדרבא כלם הם בחזקת כשרותם עד שיבאו שני עדים כשרים לפוסלם. ולמה יגרע הבחור האשכנזי הזה מכל ישראל

ומה שרצה מני"ר שיחל"א לחזק אומדנא זאת. בהיות שבבית הקונסול לא הכירו אותו ליהודי. וגם אדוניו אמר כמדומה שהוא יהודי וזה הוכחה שלא ראה בו סימני יהדות וכו'. אתו הסליחה כי מבית הקונסול אין שום ראיה כי אין דרך משרתי הקונסול לשאול לאורחים מאיזה עם ולשון הם. גם כי בית הקונסול אינה בית אכסניא. ואולי באותו יום באו לאר"ץ והלכו לשם להראות הפאסה פורט כמנהג ומאין ידעו משרתי הקונסול מי המה. וגם ממה שאמר אדוניו כמדומה שהוא יהודי וכו' אני אומר הפך ממה שמוכיח הרב נר"ו. כי. זו ראיה שראה בו סימני יהדות שאם לא כן מהיכן נדמה לו שהוא יהודי. וכי מפני שבאו ושאלו היכן היהודי יחשוב שדוקא על משרתו הם באים לשאול. אלא מוכרח שהמשרת לא הגיד לאדוניו מה אמונתו מפני שידע כי בע"הר חרפת אדם לוקח הנקרא בשם יהודי או מטעם אחר. ועכ"פ הוא באמונתו יחיה ושומר שבת מחללו ושומר פיו מאכול נ"וט ואדוניו שראה בו סימני יהדות ושמע עתה ששאלו היכן היהודי השיב שכמדומה שהוא יהודי. והוכחה זאת נר"ל יותר מכרעת לסיועי לחזקת כשרותו מהוכחת הרב מימר חיים הי"ו לסתור החזקה. ומעיקרא היה אדונו מחזיקו לאינו יהודי ואפילו היה אומר בפירוש שהוא אוכל נ"וט לאו כל כמיניה להוציאו מחזקתו וכמו שביארנו בתשובתנו לעיל

אלא שהרב המחבר נר"ו מסתמיך ואזיל על מה שהאריך בנדונו במשרת הב'אפור. וגם על אותו נדון יש לי לדון אלא שאין רצוני להכנס בתחום שאינו שלי. ומר באתריה רשאי בשלו לדון ולהורות כאשר הורוהו מן השמים והיה ה' עם השופט. עכ"פ הפרש גדול יש מאותו נדון לנדונו של הרב מהר"א ב"מ ז"ל כי בנדון שלו עכ"פ העיד עד כשר שהוא אוכל ושותה עמהם. ואף אם יש לומר שאנשי הב'אפור היו אוכלים נבלה או טרפה והוא היה נזהר ואוכל רק מהמותר לפיו. וגם בשבת לא היה עושה מלאכה האסורה כי אפשר כך התנה עם הספן. כאשר עיני ראו קונטראטו אחד שעשו שני יהודים מגולי רומאניאה שנשכרו למשרתי הב'אפור והתנו עם בעל הב'אפור להתנהג כדת ישראל. מ"מ בהיות הדבר קשה לעשותו במשך ימים רבים למחש מיהא בעי ואולי בכגון זה יש לדמותו למוכסין שסתמן פסולים שחזקתן ליקח יותר מהקצוב כמ"ש בש"ע