שו"ת תעלומות לב חלק ב מח

בנ"ד נמי דמספק"ל אם חי או מת דמי לקידש אחת משתי אחיות ושפיר מקרי עולה ליבום דאם יבא אליהו ויאמר שמת שפיר עולה ליבום את"ד ודבריו תמוהים כאשר השיב ע"ד מז"ה ז"ל שם בטוב טעם ודעת. וראיתי בתשובת רבני אינדירני ז"ל הובאה שם בחק"ל מה"ב א"הע סי' כ"ח דק"ס ע"ג שהביאו דברי המ"מ הנז"ל וכתבו וז"ל אלא דאעיקרא בנדון הרב אין אנו צריכים לזה דבכה"ג לא שייך לומר כן דהכא מה שאינה עולה ליבום הוא משום דשקורי משקר ועיניו נתן בה אבל כשחולץ לה לא חיישינן דמשקר כיון דלית ליה שום הנאה ואמרינן שכן הוא האמת דאחיו מת. ומאחר דאהני לן עדות זה אף יבום היא עולה אלא דאם היינו מניחים אותו ליבם ע"פ עדותו חיישינן דשקורי משקר ע"כ ולא הבנתי חילוקם דסוף סוף אזלי ומודו דלא שבקינן ליה ליבם משום דחיישינן דשקורי משקר משום דעיניו נתן בה והאי דלא שבקינן ליה ליבם לאו משום חומרא הוא אלא מר"ת אסורה לו ליבום משום דהוי נ"ב ופסול מדאורייתא כמו שביאר מז"ה ז"ל וכיון שאינה עולה ליבום מד"ת מה יושיענו מה שנאמן לחלוץ דלית ליה הנאה הא עכ"פ מטעם זה אינה עולה ליבום ואינה עולה נמי לחליצה. ועיין מ"ש מז"ה הגדול ז"ל שם בסי' יו"ד ד"ק ע"ד משם הרשב"ץ והריטב"א בריש יבמות וסיים נמצא לפי זה גם בנ"ד אף על גב שדבר אחר גרם לה ליאסר אפי"ה כיון דמד"ת אינה עולה ליבום אינה עולה ג"כ לחליצה וכו' עיין שם ודבריו ברורים

איך שיהיה לכל הדברות כשיש בנים לאחיו המת לכ"ע הוא נאמן להעיד במיתת אחיו כדי להתיר אשת אחיו לעלמא כמתבאר בדברי ריא"ז הו"ד בשה"ג פרק האשה שלום ומה שיש לתמוה על דבריו במה דקשה דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא הרמ"ז ז"ל שם ביאר היטב בכמה אופנים וכך העלה עיקר להלכה ולמעשה כשיש בנים למת שהוא נאמן בעדותו להתירה לעלמא. וכן בקדש חזיתיה להרב המופלא רבין חסידא כמהר"א ב' משה ז"ל בתשו' הבאה בס"ה ישרי לב א"הע אות ע' סי"ז שהביא בידו דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים והסכים כן שהוא נאמן. ושם אתה מוצא הסכמת הגאון מז"ה ח"ד בדרא ז"ל אלא שלא זכר שר המסכ'ים את יוסף הגאון אבינו הזק'ן זלה"ה שהאריך הרחיב בענין זה וכדבר האמור

ואם מה שחששו ב"ד הצדק הי"ו אם יש ממש בעדותו של זה הוא מחמת מה שהעיד הערל שבהיותו בדרך במלון אכל נ"וט. איני רואה מקום לקבל עדות הערל ולפוסלו. כי אפי' אם היה עד כשר ומעיד בתורת עדות בדבר שפוסלו לעדות מ"מ אינו נפסל ע"פ ע"א כי הדבר ידוע ומפורסם כי לפסול אדם לעדות ולהוציאו מחזקה כשרותו צריך שני עדים כשרים שיעידו עליו שהוא פסול י כמ"ש מהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' כ"ג וז"ל הצריך גלוי וידוע שכל ישראל בחזקת כשרים הם ואי אפשר לפסול שום ישראל ולהוציאו מחזקתו אם לא בראיה ברורה וכו' עי"ש ועיין עוד לו בסי' רט"ו. אבל בע"א לכ"ע אינו נפסל כמתבאר מתשובת מרן ז"ל בא"הע סי' ב' ועיין להגאון מז"ה הגדול זלה"ה בס' חק"ל יו"ד ח"א סי' י"א וסי' קצ"ג ולהרב ב"ד ז"ל ח"מ סי' ו' ולמז"ה הגאון ז"ל בס' נדיב לב ח"א א"ח סי' ד'. וכ"ש כשהוא מכחיש כנ"ד דאפי' אם המעיד הוא עד כשר קי"ל דע"א בהכחשה לאו כלום הוא כדאיתא בש"ס בכמה דוכתי הזכירם הרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' פ"ט ועיין שב יעקב א"הע סי' י"ד מח"א הל' עדות סי' ח' הרימ"ט ח"א סי' ט"ו ועיין ערך השלחן סי' ל"ד לח"מ דין כ"ה ואכמ"ל

הן אמת כי הגאון הרמ"ז ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קצ"ג חקר חקירת חכם בפיסול שוחט כיון דלענין איסור קי"ל ע"א נאמן באיסורין. אף דקי"ל דלפסול אדם מכשרותו בעינן שני עדים כשרים היינו לגבי שאר דברים. אבל לגבי איסור כפיסול שוחט כדין איסור דעד אחד נאמן באיסורין דיינינן ליה ומעבירין אותו ולצד זה הסכים אחרי שהאריך הרחיב ברוחב מבינתו לך נא ראה נפלאות מתורתו. וכיוצא בזה גם אנו נאמר דכיון שע"א נאמן להתירה והוא דבר איסור יהיה גם ע"א נאמן לפסול את העד המעיד. וכן בקדש חזיתיה בס' חק"ל מה"ב חא"הע סי' ו' בדין עגונה אחר שציין דבריו שבח"א סי' קצ"ג סיים נמצא לפי זה שנראה עיקר לפסול את העד המעיד על עדות האשה גם בעד יחיד ע"כ אך כל זה הוא כשהעד המעיד לפוסלו הוא עד כשר דאז אמרינן ע"א נאמן באיסורין והו"ל כמעיד שזה הבשר טרפה או זאת האשה אסורה להנשא ולהחמיר צייתינן ליה כעדות איסור. אבל אבו דלא לוסיף עלה להאמין ג"כ ע"א פסול מדאורייתא ומדרבנן כנ"ד שהוא ערל וליתיה בתורת עדות כלל. הא ודאי דלית דין שיאמר שיהא נאמן לפסול את העד המכחישו על פניו ולאסור האשה הענוגה. ועיין בחק"ל יו"ד ח"א בסי' קצ"ה וקצ"ו ודוק שם

כי ע"כ נר"ל ברור שהאשה הזאת מותרת להנשא לשוק ע"פ עדות אחיו של מת. אם כל פיסולו הוא דוקא מחמה עדותו של הערל כמובן מתוך השאלה. אבל אם יש עדות אחרת לפוסלו או איתרע חזקתיה חזקת כשרות על הב"ד הצדק לברר הדבר ועל פיהם יקום דבר המשפט וצור ישראל יצילנו משגיאות. הכ"ד החותם פה ויין הבירה יע"א בחדש אדר א' שנת אמר"ת ה' צרופה

אחר ימים רבים אור נגה עלינו ס"ה חיים לעולם ח"ב ושם ראיתי למע' הרב המופלא שבסנהדרין רב נחמן בס' מימר חיים א"הע סי' מ"ג שהביא תשובת הרב כמהרר"א ב' משה ז"ל הבאה בספר ישרי לב א"הע אות ע' סי"ז שנשאל באשה אחת באר"ץ שראתה בשוק שני אשכנזים ושאלה אשה על בעל אחותה והשיב לה אחד מהם שהיה עמו בבאפו"ר בעל אחותה ואחיו ובהיותם בדרך חלה בעל אחותה ומת וכו' ועל זה אמרה האשה לבעלה שירדוף אחריו לדעת שורש דבר. ובעלה הלך ומנא להאשכנזי האחר ואמ"ל תלך לבית הקונסול אינגליז ושם תמצא אותו כי הוא משרת לשיך גדול מערי האינדיא. וגם אני רציתי לתופסו כי זה יותר מד' שנים שברח מאשתו וכו' והלך האיש לבית הקונסול ומצאו לבוש בגדי ערבים ולא הכירו ושאל היכן היהודי והשיבו לו אין כאן יהודי עד שבא אדוניו ואמר כמדומה שהמשרת שלי הוא יהודי. והמתין עד שבא ואמ"ל בל"הק מה אתה שואל על פ' כבר מת מזה זמן רב בהיותנו נוסעים ביום וכו' וגם אני הייתי בירושלם ושאלו אותי והגדתי להם. ודבר זה