שו"ת תעלומות לב חלק ב מז

יחוד. אלא מוכרח כי רבינו הטור ז"ל הבין שלא התיר הרמב"ם אלא בג' נשים וג' אנשים והכא התיר מפני שהאחת היא אשתו של אחד מהם ולזה תמה דניחוש לאחריני. והתי' האמיתי להשגת הטור הוא מה שיישב בתר הכי דכיון דאיכא אשה של אחד מהם היא משמרת את בעלה ובעלה משמרתה והאחרת בושה להבעל בפני זו שהיא ובעלה יגלו סודה ותו דכיון דאיכא חד מנייהו דלא מצי לבעול אותה מפני שאשתו משמרתו והרי הוא משמר את השאר ע"כ ודבריו בזה הם מכוונים למ"ש מרן בב"י ובכ"מ. אלא שהרב ז"ל עשה בזה ב' תירוצים והכל אחד דכיון דהיא משמרתו והוא משמרתה האחר והאשה האחרת יראים שהיא ובעלה יגלו סודם וברור. וראיתי למרן החביב ז"ל בכנ"הג סי' כ"ב הגהב"י אות ג' שכתב על תי' של מב"י שכתב דכיון דאשתו של אחד מהם לא תזכה וכו' וז"ל אי נמי י"ל דכיון שהבעל שאשתו עמו לא יזנה גם אחרים מכספו מניה וגם יראים אולי יגלה סודם ע"כ והו"ד בס' י"א סי' זה וכתב שתי' זה מהרב מהרש"א בס' תאוה לעינים סי' של"ב ואין ספרו מצוי אצלי וכבר מלתי אמורה כי הכל הוא תירוץ אחד וכמדובר. ועיין ידי אליהו סימן פ"ח דמ"ז ע"ד

ומעתה נבא לנ"ד נר"ל ברור שאין לחוש לדור בבית אחת האב ובנו ונשותיהם דבכל אחד איכא למימר אשתו משמרתו ובעלה משמרתה. ואם באים אנו לחוש מפני שאסור לשמש בפני שום אדם כמ"ש בסי' כ"ה. בודאי שהם נזהרים שלא ירגישו זה בזה וגם יש ביניהם מחיצה ומועיל כמ"ש בכ"ש שם. וכן נראה ממה שהרב פמ"א ז"ל שם לא נרגש בזה כלל הגם שכתב שהם דרים בקבע בחדר קטנה. וכל שכן באלו הבתים המשולשים שבאלו המקומות נר"ל שאין לחוש כשהוא איש עני ואין ידו משגת להשכיר בית אחרת לבנו. והכל לפי ראות עיני הב"ד לפי העת והזמן וצור ישראל יצילנו משגיאות אכי"ר: סימן ד'

נשאלתי באחד שמת אחיו במדינה אחרת בהיותם הולכים שניהם יחד. ובא לב"ד להעיד על מיתת אחיו כדי להתירה לשוק יען אחיו המת הניח בנים ואינה זקוקה ליבם. אך האיש איננו מוחזק בכשרות יען העיד עליו ערל אחד שבהיותם יחד בדרך במלון אכל נ"וט. והוא מכחיש אותו על פניו כי לא אכל אלא מהמותר לפיו כדת מ"וי. ונסתפקו הב"ד הע"י אם יש ממש בעדותו כדי להתיר אה אשת אחיו לשוק ויען אין הספרים מצויים אצלם שאלוני משפטי צדק להגיד להם את דבר המשפט

ואען ואומר הנה לא נתברר היטב בשאלה דשלחו מתם במה נסתפקו ב"ד רבה בהתר האשה העגונה הזאת. אם מפני שהוא עדות אחיו של מת או מפני כשרותו אי איתרע חזקתו על פי עדותו של הערל שאכל נ"וט. ובהיות סתמו הדברים חל עלינו חובת ביאור שני הצדדין האלה. י והנה אם באנו לחוש לעדות המעיד מפני שהוא אחיו של מת הרי זו מעלה ארוכה ומשנה שאינה צריכה. כיון שכבר ביארו בשאלתם שהאח המת הניח בנים ואינה זקוקה ליבם וכגון דא הרי הוא נאמן להעיד במיתת אחיו להתיר אשתו לעלמא. ויען הם אמרו שאין הספרים מצויים אצלם ע"כ אני אפרש מה שמבואר בספרים י תמן תנינן במס' יבמות דקי"ח אין האיש נאמן לומר מת אחי ואיבם את אשתו. ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' יבום ונתן טעם לדבר שמא עיניו נתן בה. וכן פסקו הטור וש"ע א"הע סי' קנ"ח וכתב מהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' ע"ה שאם רוצה לפטור אותו בחליצה נאמן וה"ד הכנ"הג שם הג"הט א' וכ"כ הרב תורת חסד סי' ע"ח דנאמן לחלוץ ובס' גו"ר כלל ג' סי' א' בתשובת מהר"מ ב"ח ז"ל הביא מ"ש בס' חסן ישועות סי' קנ"ח שרבני שאלוניקי לא נראה להם להתיר וגם הרב מהרד"א תמה עליו. והרב ז"ל טרח ליישב ס' מהרשד"ם והעלה שיש לסמוך עליו להתירה לעלמא אחר חליצה עיש"ב ועיין להרב המחבר שם בסימן ג'. והגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל מה"ב חא"הע סי' יו"ד השיב על דברי הרב גו"ר ז"ל בטוב טעם ודעת. והגם שהביא שם דרבו המתירים לחלוץ ה"ה הרשד"ם והת"ח והר"ב אנג'יל בתשובה סי' כ"ב ונ"ב ומהר"מ ב"ח ז"ל מ"מ תמה עליהם דכיון דאינו נאמן ליבם משום דהוי נוגע בדבר שמא עיניו נתן בה ופסול לעדות זה מד"ת איך יתכן להתיר לחלוץ דהרי כל חייבי כריתות שאינן עולות ליבום אינן עולות לחליצה. וזה הוא הפך כל דברי הרבנים הנזכרים שהתירו לחלוץ אף שמד"ת אינה עולה לחליצה כיעו"ש ז

וחזי הוית להרב ח"מ בסי' י"ז סק"י שכתב דאפי' יש לו בנים ואפי' בז"הז שאין מיבמין אפשר דאינו נאמן דמאחר דאינו נאמן ליבום אינו נאמן לחליצה וכתב שהאריך בתשובה. ונראה שאף הוא היה מתכוין למ"ש הגאון מז"ה ז"ל דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וכיון שאינה עולה ליבום מפני שהוא נ"ב ופסול מד"ת גם לחליצה אינו עולה אבל כל זה כשאין לו בנים שיש לחוש שעיניו נתן בה י אבל כשיש לו בנים או במקום שאין מיבמין שאין עוד שום נגיעה בדבר לכ"ע ודאי דעולה לחליצה או להתירה לשוק בעדותו ומפשטה דמתני' נמי הכי משמע דהא דאינו נאמן הוא היכא שיש חשש יבום. ועיין שם בב"ש סקי"ד וכן העלה עיקר מז"ה הגדול ז"ל שם שאם יש בנים לאחיו הותרה האשה לעלמא בעדות האח. וכן אם יש לו אחים אחרים ניתרת האשה ע"י יבום או חליצה של שאר האחים ודוקא אם אין לו בנים ולא אחים אחרים שאז הוי נוגע בעדות לענין יבום ואינו נאמן אפי' לחלוץ

והנה הגאון מז"ה ז"ל הביא שם בתשובה הנז' ך מ"ש הרב משאת משה (ואין ספרו מצוי אצלי) בא"הע סי' ל"ה במי שהעיד שמת אחיו שאסור ליבם אי נאמן לחלוץ ופשיט ליה כדברי הרשד"ם והר"מ ב"ח דנאמן לחלוץ הנרגש ממ"ש בר"פ החולץ דחליצת מעוברת ל"ש חליצה מטעם דכל שאינה עולה ליבום וכו' ושוב דק ואשכח מדאמרינן שם דהספקות לא חולצות ולא מתיבמות כגון שקדש אחת משתי אחיות ומשני הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קדש בת חליצה ויבום היא הכא אם יבא אליהו ויאמר דהא לא מעברא מי משגחינן ביה. וא"כ