שו"ת תעלומות לב חלק ב מו

והרמב"ם משמע דוקא בנושא על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה וכו' עי"ש ואין ספרו מצוי אצלי אך ראיתי להרשב"ץ בח"ג סי' קמ"ב שכתב דאפי' מתה האשה אינו יכיל לישא אחרת משום הבנים אבל אם אין לו בנים ממנה או אם ירצה לישא זקנה שפסקה מלדת מותר ע"כ ועיין להרא"ש בכלל מ"ג סי' ז' שכתב שטוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים וקנסות על כל מי שישא אשה אחרת על אשתו במקום אחר ע"כ ומתוך השאלה שם נראה אפילו שאחר כך מביאה למקום אשתו הראשונה ומרן ז"ל בב"י סי' א' הביאה בלא סיום זה של במקום אחר וכן פסקה בש"ע סי' א' ועיין מ"ש בתשובה דלעיל: סימן ג'

נשאול נשאלתי באב ובנו שדרים בקבע בבית אחת גדולה עם נשותיהם אם יש חשש איסור בזה ושכמ"ה

תשובה אם באים אנו לדון מחמת איסור יחוד נר"ל דאין בזה חשש איסור דלמאי ניחוש לה. אי משום חשש מהאב וכלתו ליכא למחש כלל דהא אשתו עמו בבית ואשתו משמרתו כדקי"ל בש"ע א"הע סי' כ"ב. וכ"ש זו שהיא כלה וחמותה דאין בזה חשש יחוד וכמבואר שם. ואם היא אשת האב ויש לחוש ליחוד הבן עם אשת האב הא הוא ג"כ אשתו עמו ומשמרתו. וכן ראיתי בפירוש בס' פמ"א סי' צ"ה שנשאל על זה בר' עם אשתו ושמעון בנו עם אשתו שדרים בחדר קטנה אם יש בזה חשש איסור יחוד והשיב דאין כאן חשש כיון דאשתו עמו ומשמרתו ושאין חילוק בזה בין דירת קבע לדירת עראי. וסיים דאם אשת שמעון היא כלה וחמותה עם אשת ר' דא"כ מותר להתייחד ואין צריך לטעמא דאשתו משמרתו ע"כ ואף אם נחוש בדירת קבע שמא בלילה תצא אשת אחד מהם לחוץ ואין כאן מי שישמרנו. הא עכ"פ בעלה של השנית שם הוא ובעלה משמרתה. ואם אמרו בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד כ"ש כשהוא עמה בבית

וכן בקדש חזיתיה להגאון מז"ה הגדול זלה"ה בס"ד חק"ל חא"הע סי' י"ט שחקר אם י"ל ג"כ בעלה משמרתה באשה שנתיחדה בב' או בג' אנשים ואחד מהם הוא בעלה דאי אמרינן בעלה משמרתה שרי לה להתיחד. והביא ראיה מדאמרינן בגמ' אמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד ע"כ וכ"ש כשבעלה אתה בבית וכן נראה ברור מדברי הר"ן ז"ל בפ"ב דכתובות. וגם מכח הסברה דכיון דאמרינן אשתו משמרתו כ"ש דבעלה משמרתה שהיא יותר כפופה לבעלה את"ד והם דברים ברורים ואמתיים. וראיתי להרב חוקי חיים ז"ל בליקוטי הרמב"ם דקל"ב ע"ד שתמה ע"ד מז"ה הגדול ז"ל וז"ל ומה מאד אני תמיה על הרב חק"ל ז"ל בחא"הע סי' י"ד דנתן את לבו לבאר דבר זה אי אמרינן בעלה משמרתה והוכיח מהא דבעלה בעיר וכו' ומדברי הר"ן ולפי האמור לית דין צריך בשש והדבר ברור מסוגייא הנזכר ומדברי מרן ז"ל ולא היה צריך לדמיונות ועצות מדחיק ואתי מרחיק עכ"ל ואני תמיה על הרב ז"ל שעל הראיה שהביא מז"ה מההיא דבעלה בעיר שהיא אמתני ותקפא כתב שהם דמיונו' ועצות מדחיק. ולכו נא ונוכחה הראייות שהביא הוא ז"ל לראיות ברורות ולא נמצא בהם כדי שביעה כי מה שהביא מדברי מרן כ"מ בפ"ב מהלכות ת"ת מדכתב אבל איש אין דרכו להיות תמיד בבית וכו' אין הדבר מפורש שם. אלא מדיוקא שמעינן לה שאם היה בבית תמיד היה מותר משום דבעלה משמרתה. ויותר הי"ל להביא ראיה מפורשת מדברי מרן ז"ל בכ"מ בפכ"ב מהל' א"ב הל' ח' שכתב וז"ל וי"ל דכיון שאשתו של זה לא תזנה מפני בעלה שהוא שם חברתה ג"כ וכו' עי"ש וזה הוא יותר מבואר. גם הראיה שהביא מההיא דיבמות דכ"ו דנשי לא קפדי וגברי קפדי הוא ג"כ ללמוד מצד הסברה. וכבר כתב מז"ה הגדול ז"ל שהסברה נותנת כן שהאשה יותר כפופה לבעלה והוא מובן דהיינו מפני ששכיבת' אוסרתה על בעלה. אבל בכל זה אין לך ראיה גדולה ואלימתא המפורשת מש"ס דילן כההיא דאמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום יחוד ופסקו הרמב"ם שם הי"ב וסיים מפני שאימת בעלה עליה. וכ"ש וק"ו כשהוא עמה בבית. והלזה יקרא דמיונות ועצות מרחוק אתמהה. (ועיין בהגהותי לס' ישרי לב חא"הע אות יו"ד ויש שם ט"ס הניכר)

והנה על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהל' א"ב ה"ה וז"ל לא תתיחד אשה אחת אפי' עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם ע"כ והקשה הטור בא"הע סי' כ"ב וז"ל ואיני מבין דבריו כיון שאוסר אשה אחת עם אנשים הרבה מאי נ"מ שאשתו של אחד מהם שם אכתי איכא למחש לאחריני ע"כ ומרן ז"ל בב"י ובכ"מ שם תירץ לזה דכיון שאשתו של זה לא תזנה מפני בעלה שהוא שם חברתה נמי לא תזנה שתירא שזאת ובעלה יגלו סודה ע"כ והב"ח שם תמה עוד על הרמב"ם ממ"ש בתר הכי נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין משום יחוד והכריח דהיינו אפי' שני אנשים עם שתי נשים וא"כ למה הצריך כאן שתהיה אשתו של אחד מהם שם אפי' אשה דעלמא נמי לשתרי וע"ש מה שנדחק ליישב ועיין בפרישה שם ובב"ש וט"ז בא"הע סי' כ"ב. והגאון מז"ה ז"ל בחק"ל א"הע סימן י"ט כתב ליישב דמ"ש הרמב"ם עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם היינו שזאת האשה תהיה אשתו של אחד מהם והגם שאין הלשון מדוקדק כן. מ"מ יתיישב בזה לשון הרמב"ם דלפי הבנתו הפשוטה פתח באשה אחת וסיים בב'. אבל לפי פירוש זה הכל באשה אחת איירי שלא תתיחד עם אנשים הרבה עד שתהיה היא אשתו של אחד מהם ובזה יתיישבו כל התמיהות שיש על רבינו ז"ל. ואם תיבת שם הכתובה בדברי רבינו היא ט"ס יתיישב שפיר הפירוש הזה והכל יבא על נכון

וחזי הוית להרדב"ז ז"ל בחדשות ח"ב סימן ר"ז שהביא מה שתמה הטור על דברי הרמב"ם הנ"ל והשיב וז"ל אני לא הבנתי השגתו והלא נשים הרבה עם אנשים הרבה אין כאן יחוד והרי יש כאן ב' נשים ואנשים הרבה ע"כ ואחרי המחי"ר הם דברי תימה דהיא גופא קשה על הרמב"ם ז"ל דלמה הצריך שתהיה האחת אשתו של אחד מהם כיון דהוא פסק כי נשים הרבה עם אנשים הרבה אין כאן משום