שו"ת תעלומות לב חלק ב מה

אשה אחרת עליה בשום אופן עד שיגרש את הראשונה וישלם לה כתובתה עספ"א. וזה הוא דוקא כשהאשה הראשונה רוצה להתגרש. אך אם היא אינה רוצה בגירושין. אזי אם עברו עשרה שנים משנשאה ולא ילדה. י הרשות נתונה מינן דסת"ל לישא אשה אחרת עליה. וח"וח הסכמה זאת כח"וח כל ההסכמות דנהיגי בישראל מימות הראשונים זלה"ה ה'ן סדר למקרא וזאת עשו להם וחיו כאן שנה וזכרתי להם ברית ראשונים היא שנת התר"מ ושלש ליצירה ושו"ב וקיים: הצעיר אליהו חזן ס"ט בגושפנקא דמלכא יר"ה ע"ה חיים הכהן ס"ט הצעיר יוסף רובין ס"ט ע"ה חי מימון ס"ט הצעיר פרנאלה דאבוש ס"ט סימן ב'

מעשים בכל יום שבאים אלינו אנשים עברים ממדינות דחוקות ויושבים פה ימים רבים ואח"ך באים לישא אשה מבנות אנשי העיר. ופעמים רבות היה לבי מהסס להתיר להם לישא אשה כי אולי הוא נשוי אשה ויש לו בנים ואולי נהגו במקומם להשביע החתן שלא ישא אשה אחרת וכיוצא מ המספפת הזאת במח"ק ובשביל זה היינו לעג וקלס לסביבותינו. וכשראו ראשי הק"ק והדיינים יצ"ו המעשה הרע אשר נעשה לפניהם קמו עמדו ואזרו חיל וגדרו הפרצה הזאת והסכימו בהסכמה גמורה וחלוטה כהסכמת הראשונים הקדושים אשר בארץ החיים המה שמן היום והלאה אשר כל איש אשר בשם ישראל יכונה אשר בא יבא מארץ אחרת בין ת"ח בין ע"ה בין עשיר בין עני הכל כאשר לכל שאין לו רשות ליקח אשה במח"ק עד שיתיישב בעיר שנים עשר חדש וההסכמה זאת ככל הסכמות הקדמונים וכל התקונים בכלל ובפרט והיה זה בסדר כל בן נכר לא יאכל בו שנת ונחמתים ושמחתים מיגונם עכ"ל ההסכמה. ואנן בדידן בראותנו כי הזמן י"ב חדש שקבעו הרבנים שקדמונו ז"ל לא יספיק לברר מהותו ואיכותו וגם לידע אי אתדר ליה פה העירה וכיוצא. ע"כ עמדנו ותקננו בחדש כסליו שנת התרל"ח ליצירה וקבענו זמן שתי שנים שאם במשך אותו זמן אתדר ליה פה העירה ומצא כדי גאולתו וגם יביא בירור שאינו נשוי אשה במקום אחר או שאשתו נתנה לו רשות לישא אשה אחרת. אזי יכול לישא א"א בגבולנו. אבל קידם הזמן ההוא לא יוכל שום איש הבא מארץ רחוקה לקחת אשה במחוז זה. וכן הודענו הדברים לכל כפרי המחוז הזה

והנה נטיתי לבי לדעת כי אף אם יביא האיש ראיה שאשתו מתה או נתנה לו רשות לישא אחרת ויש לו בנים במקומו איך מתירינן ליה לישא אשה במקום אחר. אחרי דקי"ל כראב"י שאמר במסכת יבמות פרק החולץ לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה אחרת במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא אחותו ופסקוהו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפכ"א מהל' א"ב והטוש"ע ססי' ב'. והרמב"ם ז"ל שם כתב ואדם גדול ששמו ידוע וזרעו מיוחס אחריו מותר וכ"כ הטוש"ע שם. ונפק"ל ממ"ש שם בש"ס שאני רבנן דפקיעי שמיהו אך הרא"ש והרי"ף ז"ל השמיטוהו. ונראה טעמם דלתירוצא בתרא דש"ס דקמשני יחודי בעלמא הוא דמיחדי להו תו לא צריכנא לתירוצא קמא וכן נראה מדברי התוס' שם ד"ה יחודי ובמס' יומא די"ח ועיין במהרש"א ומהר"מ ביבמות שם. וזוהי שקשה על מרן דשביק הרי"ף והרא"ש ופסק בש"ע בסתם כהרמב"ם. אך ראיתי למרן הב"י ביו"ד סי' קצ"ב שכתב טעם הרי"ף והרא"ש ז"ל שהשמיטו השקלא וטריא דאתמר עלה משום דכיון דאיכא תרי תירוצי במלתא מספקא להו כהי מנייהו נקיטינן ולפיכך השמיטוה. ע"כ וא"כ כיון דהרי"ף והרא"ש מספקא להו והרמב"ם פשיטא ליה דלהא דראב"י קימא האי תירוצא דשאני רבנן פסק כוותיה. ועיין להרב מש"ל בפכ"ה מהל' א"ב הל' כ"ח ואכמ"ל. וסבור הייתי לומר כי עתה בז"הז נשתנו הזמנים ונתקרבו המקומות ע"י הספינות של אש ודילוג רב ובנקל לידע ולברר כן מי זה העלם ובת מי זאת הנערה. וגם כי עתה נהגו להיות נקראים על שם משפחותיהם ולא פב"פ כבזמן התלמוד. ובכן בבא איש ואשה להזדווג בנקל יוכלו לברר אם הם קרובים זה לזה ע"י שמותיהם וכינויי משפחתם י ולב' יוסף כ"ש שמשפתותם וכינויים שוים לא חיישינן שאם יפול איזה ספק בודאי שב"ד המקום יבקשו בירור בדבר. ובכן איש פשוט בז"הז הו"ל כאדם גדול ומפורסם שבזמן התלמוד דקלא אית ליה. וכל זה לא יגהה מזור להתיר לכחחילה כי בזמן מרן הש"ע כבר נהגו לחתום ולהקרא כל אדם בשם משפחתו ובכל זאת לא חילק בזה. ולקירוב המקומות וכיוצא לא סמכינן שכבר יש עדיין מקומות רחוקים שאין בהם ספינות אש ולא דילוג רב. אך ראיתי להרב קול אליהו בח"ב סי' י"ב וסי' י"ג שהאריכו בזה למצוא סמך למנהג

וראיתי בס' פתחי תשובה בסימן ב' אות יו"ד שהביא משם ס' בית מאיר שכתב דבס' בית הלל כתב דהאידנא וכו' ואמת שלשון הגמרא