שו"ת תעלומות לב חלק ב מד

הריטב"א עצמו בשם רבותיו ה"ד הנמק"י בפרק החולין והו"ד בב"י א"הע סימן א' וסימן ע"ו ועיין בס' יד אהרן סי' ע"ו בהגהב"י ועיין למהר"מ מינץ שם בענין חרם רגמ"ה דברים מתוקים וחריפים

כי מכל אלין נראה ברור כי באתרא הדין שלא נהגו לישא ב' נשים כאשר עינינו הרואות. ודאי דכאשר אשתו הראשונה אומרת פוטרני בגט ולך קיים מצותך ודאי דשומעין לה. וגדולה מזאת כתב הרב הגדול מרן החבי"ף ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סי' ט"ז וז"ל ראה ראיתי לרבני מתא ז"ל שקדמוני כי מעולם לא רצו לתת התר לישא א"א אפי' ברשות אשתו הראשונה מחמת גדר וסיג שיבא כל מי שלא יזכה להבנות לבקש אשה אחרת ויבאו לידי קטטות כדומה את"ד ז"ל כ"ש בנ"ד שהאשה צווחת ככרוכיא דבעיא גיטה ואינה רוצה לשבת עם צרה דודאי שלא יעלה זיווגם יפה ויבאו לידי קטטות ומריבות וכיוצא ואף אם לא היה מנהג בעיר היה ראוי לעשות תקנה בכל חוזק ותקף כמ"ש מרן ז"ל בש"ע. כ"ש דלפי המנהג הפשוט בעיר יפה כח האשה למונעו מלישא אשה אחרת עד שיגרשנה. ועוד זאת יתרה היתה בנ"ד כי אינו ברור אי יכיל למיקם בסיפוק שתי נשים כי ידוע ומפורסם כמה קשה לפרנס בז"הז אפי' אשה אחת. וכבר כתב הרב בית יהודה ז"ל בסימן ה' ההשערא שמשערין הב"ד שהוא באופן זה שאם הוא בעל מלאכה שתהיה מלאכתו מרווחת שיוכל להוציא בריוח די סיפוקם או אם יש לו קרקעות שיוציא משכירותן שיעור הראוי ואם היה בעל מ"ומ שיהיה במשאו ומתנו שיעור הראוי ומספיק דעכ"פ בעי דבר ההווה ורגיל ושכיח טובא אבל אם אחת משלש אלה אין לו לבעל. לא מהני מה שיש לו בביתו כסף וזהב ותכשיטין וכו' עי"ש וכן כתב הרב קול אליהו ז"ל בח"א סי' י"ג והרב בנו ז"ל בח"ב סי' י"ב ובנ"ד הוא ברור שאין לו שיעור המספיק לקיים שתי נשים באופן דשכיח והווה ורגיל. ובכן ודאי שאין מתירין לו לישא אשה אחרת עד שיגרש את אשתו הראשונה וכמ"ש הריב"ש ז"ל בסוף סי' צ"ח והרב בית יהודה ז"ל שם

ולא נכחד ממני מ"ש הרב ויקרא אברהם ז"ל בא"הע סי' א' שהאריך בכעין נדון זה והגם שגם הוא מודה שנהגו באתרא הדין שלא לישא ב' נשים והן כל יקר ראתה עינו דברי הפוסקים המדברים בענין זה ובכל זאת סיים וז"ל וזכינו לדין דבפה העירה אין מנהג ברור לא בכתב ולא בע"פ רק דראה ראינו בב"ד שכל מי שבא לישא אשה על אשתו שואלים אותו מאיזה סיבה ואם ידעו שעברו עשרה שנים ולא ילדה נותנים לו רשות ואני הכרתי בקטנותי אחד שיש לו שתי נשים מסיבה שלא זכה להבנות ולא יהיה אלא ספק הרי קי"ל כל ספק בתקנה נעמידנו על דין תורה וכו' ע"כ והנה במה שפלפל בחכמה בדברי הפוסקים המדברים בענין זה לא לנו להאריך עוד כי די במש"ל אך את זה ממה שמסתפק כמנהג העיר. יש לי להעיר עליו כי אין כאן ספק אחרי שהוא ז"ל אזיל ומודה שבלא רשות ב"ד לא נשא אדם אשה על אשתו. והב"ד לא היו נותנים רשות אלא אם עברו י' שנים ולא ילדה א"כ אין לך התפשטו' המנהג גדול מזה. ובודאי דאחר עבור עשרה שנים דינא הכי הוי לתת לו רשות לישא א"א אם הראשונה מתרצית לישב עם צרה. או אפי' אינה מתרצית ואינה רוצה להתגרש בכגון דא ודאי שאין מונעין את האיש מלקיים מצותי. אבל אם היא תובעת גט וכתובה ודאי שהדין עמה וכמש"ל דלא מפני קיום מצותו תפסיד היא. ומה שראה בקטנותו מי שיש לו שתי נשים אין זו ראיה דאימור ברצונה או לא רצתה להתגרש וכמו שאנו רואים בגודלנו כמה וכמה שנשאו נשים על אשה ראשונה ברצונה. וכבר הרב ז"ל כתב שבאותו נדון היה שכנגדו חלוק עליו. ואף אם לא ביאר טעמו. הרי אנו רואים כי טעמו ונימוקו עמו וכ"ש בנ"ד שאינו ברור שיכול למיקם בסיפוקייהו שבודאי שגם הרב ויקרא אברהם ז"ל יודה שאינו יכול לישא אחרת עד שיגרש הראשונה. הנרלע"ד כתבתי פה טראבלס המערב יע"א בחדש חשון שנת התר"מ ושלש ליצירה: הצעיר אליהו חזן ס"ט

סמוך להדפסה השת'ה הכא שנת תרו"ם שלחו מתם ס"ה כפי אהרן ח"ב ושם בחא"הע סי' ב' ראה ראיתי תשובה שלמה מאת מע' הרב המופלא צוף דב"ש זלה"ה ואחריו יאיר נתיב בסי' ג' תשובת הרב המחבר ז"ל הם המדברים בענין זה באורך. והנה מקום אתי להשיב על דבריהם אך אין הפנאי מסכים ולמגמר מעתיקא קשה מחדתא. ולפי האמור בענין אתה תחזה מה שיש להשיב בקצת דבריהם והבוחר יבחר

אחרי כתבי פס"ד זה בשעת גמר דין נתוועדנו יחד עם הרבני' דייני מתא הע"י ונשאנו ונתננו בדבר ועלתה הסכמתנו לעכב ביד השואל שלא לישא אשה אחרת עד שיגרש את הראשונה. ובהיות לא היה מקודם הסכמה כתובה בענין זה. ועל כן היתה הלכה זו רופפת. ע"כ כדי לקבוע הלכה לדורות עשינו הסכמה בכל ת"וח. שלא יורשה שום אדם מישראל לישא א"א על אשתו אלא אם כן שהתה עשר שנים ולא ילדה. שאז הרשות נתונה בידו לישא אחרת אם הראשונה אינה רוצה להתגרש. אך אם היא רוצה להתגרש אינו יכול לישא אשה אחרת עד שיגרש את הראשונה. וזה נוסח ההסכמה

אנן ב"ד דחת"ל בראתנו את כל התלאה אשר מצאתנו על מצ'ות ומרורים מכמה אינשי אשר לא זכו להבנות מנשותיהם ובאים אצלנו לדין לקחת רשות לישא אשה אחרת עליה. ואף אם הראשונה רוצה להתגרש ממנו מכמה טעמי. חדא שאינה יכולה לסבול צרה. ועוד שאינו יכול למיקם בסיפוקייהו לפי צו"ק העתים. ואחרון הכביד דהיא אמרה מניה ובעיא חוטרא לידה וכו' ועם כ"ז הבעל איננו רוצה לגרש. באומרו כי קשה עליו הגירושין והוא אומר שיכול למיקם בסיפוק שתיהן. וגם הוא מינה ולא מניה. אי לזאת ביודענו ומכירנו כי אי אפשר לברר אי יכול למיקם אם לא. וקשה לדעת אי מניה או מינה. וגם כי ירבו הקטטות והמריבות בקנאת אשה מחברתה כידוע ומפורסם וכמו שהאריך הרחיב הרב מהר"י עיאש ז"ל בס"ה בית יהודה מא"הע בדברים המצודקים. על כן עלתה הסכמתנו ששום אדם מישראל מהדרים פה מתא יע"א אשר לא זכו להבנות מאשה ראשונה כי אינו יכול לישא