שו"ת תעלומות לב חלק ב מג

על מי שישא אשה על אשתו הו"ד בב"י סימן א' ופסקי בש"ע שם. לאו למימרא שמנהג סתם לא מהני כי ודאי אפי' מנהג בעלמא עביד ומהני שכל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא וכמש"ל. אלא דנפק"מ לאם עבר ונשא שאם יש תקנה בחרס עברינ' יתקרי וכ"כ הב"ח שם בסי' א' כשהבי' דברי הנמק"י בפרק החולץ וסיים ורצונו לומר שנהגו כך בלא תקנת הקהל אבל כשעשו תקנה איכא נמי איסור חרם וכו' עי"ש ולכן נהגו בערי תוגרמא ואה"ק להשביע החתן שלא ישא אשה אחרת עליה כדי לכופו לקיים שבועתו ועיין בתשובת ב"ד הגדול שבירושלם ת"ו הבאה בספר ישמח לב חא"הע סימן י"ט ובס' שערי רחמים הנד"מ א"הע ס"י ובהסכמת מוה"ר ר"ל שם. אבל לכ"ע ודאי דאפי' בסתם מנהג אינו יכול לשנות ועיין למהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' קמ"ה. ובזה מינח ניחא לי מה שהיה נראה לדקדק בדברי מרן הש"ע בסימן א' שבס"ט כתב דבמקום שנהגו שלא לישא שתי נשים אינו רשאי לשנות דמשמע דבמנהג לחוד סגי. ובסי"א פסק לסברת הרא"ש הנז"ל שטוב לעשות תקנה בחרמות וכו' דמשמע דבעי תקנת הקהל. והוו כתרתי דסתרן ואולם ע"פ האמור הנה נכון כי כוונתו שטוב הדבר לעשות תקנה בחרס כדי שיהיה בו איסור חרם ושרי למקריה עברינא. או נימא דבמנהג לחוד מהני ריצוי שלו ובתקנה בחרם הו"ל כחרם רגמ"ה דלא מהני רצון דידה. אלא דאנכי הרואה שהרא"ש ז"ל בתשובה הנז' נשאל על אלו שנושאים אשה במקום זה והולך למקום אחר ונושא אחרת ועל זה השיב שיסכימו הקהל לעשות תקנה בחרמות ונידוים וקנסות על מי שישא אשה אחרת על אשתו במקו' אחר ע"כ ומרן ז"ל בב"י ובש"ע כתב שאם ישא אשה על אשתו סתם דמשמע אפי' במקומו ודבר זה לא כתבו הרא"ש ז"ל. ואולי ביון שראה מרן ז"ל שתקנת ר"ג ז"ל היתה מחמת קטטות ומריבות וכיון שפסק שלא פשטה בכל הארצות וגם לא החרים אלא ע"ס אלף החמישי. ע"כ הביא תשובת הרא"ש בסתם כי בזה אנו ניצולים מחשש קטטות ומריבות וגם מצד שלא ישא אשה במדינה זו וילך וישא אחרת במקום אחר. דכיון דבמקומו לא ישא כ"ש במקום אחר ועיין בביאורי הגר"א ז"ל שם סקל"ד. ולא ימלט מהקושי שמרן ז"ל הי"ל לבאר כדרכו בקדש

איך שיהיה מבואר יוצא מכל מה שכתבנו שיש תקנה או אפי' מנהגא בעלמא שלא לישא שתי נשים אינו רשאי לישא אשה אחרת כיון דאדעת' דמנהגא אינסיבא ליה. והו"ל כחמר שאינו רשאי לעשות גמל ולמעט בעונתה. ונהי שאם היא רוצה לשבת עם צרה לא כיפינן ליה לגרש דבמקום מנהג מהני רצון דידה וכמש"ל. אבל כשהיא אינה חפצה להיות עם צרה ומתרצית להתגרש כדי שיקיים הבעל מצות פ"ור ודאי דהדין עמה לתבוע גט וכתובה ושמה תאמר כי כל זה שאמרו דאינו יכול לשנות מהמנהג היינו דוקא בתוך עשר שנים. אבל אם עברו עשרה שנים ולא ילדה במקום מצות פ"ור אין כח במנהג זה לבטלו מפ"ור. כי לפעמים קשה עליו הגירושין של אשת נעוריו ונמצא מתבטל מפ"ור הא ודאי בודכא כי אין אשתו מעכבתו מלקיים מצות פ"ור שהרי קיא אומרת לו פוטרני בגט וקח לך אשה בת בנים. ואם הוא אינו רוצה לגרשה איהו דאפסיד אנפשיה. וכן ראיתי למהר"ע מינץ ז"ל בסימן י"ט שפירש כמין חומר כונת ר"א שאמר אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה שהדברים כפשטם צריכים ביאור ע"כ פירש הרב וז"ל דבאמת ר"א מודה דאע"ג דהוא אמר במקום אחר שלא ישא אשה על אשתו במקום מצות פ"ור לא קאמר דאין כח בשום גזרה לעקור דבר מ"הת. אלא דממילה נצמח דאף במקום מצות פ"ור יוציא ויתן כתובה והוא עפמ"ש הנ"י בפרק החולץ דאם נשא אשה במקום דהמנהג שלא לישא ב' נשים דאין לישא אחרת משום דאומדנא המוכח הוא דאדעתא דהכי אינסיבא ליה וכו' וא"כ ה"ן לא יהי דר"א לא אמרה למלתיה אלא היכא דליכא ביטול פ"ור מ"מ כל אשה הנשאת אדעתה דהכי אינסיבא ליה שלא ישא אחרת דמלת דל"ש הוא שלא תלד כי הרי אמרינן בכל מקום רוב נשים מתעברות ויולדות וכיון שנשאת לו אדעתא דהכי אין כח במצות פ"ור לגזול עונתה וכו' ומדוקדק היטב לשון הש"ס אמר איזיל ואבדוק וכו' אמר ר"א אף בזו דאיכא מצות פ"ור יוציא ויתן כתובה והטעם מפני שאני אומר בעלמא כל הנושא וכו' וא"כ אדעתא דהכי אינסיבא ליה והו"ל כחמר שאינו רשאי וכו' את"ד וע"פ דבריו גם רבא דפליג ליה התם ואמר נושא אדם כמה נשים וכו' היינו מפני שגם בעלמא הכי ס"ל וכ"ש היכא שיש מצות פ"ור. אבל במקום מנהג מודה ליה לר"א דאף במקום מצות פ"ור יוציא ויתן כתובה וכמש"ל וכ"כ הרב בית יהודה עיאש ז"ל באה"ע חי' ה' וז"ל ע"כ לא קאמר הכא דנושא אדם כמה נשים אלא בסתם עיר דליכא מנהג אבל במקום שנהגו להחמיר מודה רבא שיעשו כמנהגם וא"כ קם דינא במקום המנהג כסברת ר"א דכל מקום דהדין הוא דיוציא ויתן כתובה ושם ביאר דהתפשטות המנהג סגי אע"פ שלא ידענו אם הראשונים היתה להם תקנה מפורשת וכו' עיש"ב. וכן הדין במקומות אלו שקבלו עליהם הוראות מר"ן הש"ע ז"ל וכיון שהוא ז"ל כתב שטוב לעשות תקנה בחרמות וכו' ואנו רואים שלא נהגו לישא ב' נשים. אף אנו נאמר שהראשונים עמדו ותקנו הסכמה זאת ע"פ דברי הש"ע ולו יהי אלא ספק ראוי להחמיר וכ"ש שכבר ביארנו דמנהג לחוד סגי ואין אדם יכול לשנות

והבט ימין וראה להרב תמת ישרים בסי' פ"ד בשהתה עשר שנים ולא ילדה וכבר נשא אחרת והראשונה תובעת גט וכתובה ופסק דהדין עמה ויוציא ויתן כתובה מטעם המנהג שנהגו שלא לישא ב' נשים והביא דברי הריטב"א בפרק הבע"י שכתב ואע"פ שהגאון רגמ"ה החרים במקום פ"ור לא החרים ולא אזלינן בתר מנהגו וכתב שהריטב"א לא בא אלא לתת התר שיכניס אחרת דבכה"ג לא תקן רגמ"ה הרימ"ט בא ללמדנו דאף שמותר לו לישא א"א מ"מ אם אשתו הראשונה תטעון שאינה יכולה לקבל צרה שהדין הוא שיוציא ויתן כתובה כיון שפשט המנהג הזה על דעת כן נשאת לו וסיים שאנו מוכרחים להעמיד דברי הריטב"א כשאשתו וכו' אבל כשאשתו תו הראשונה תובעת גט וכתובה אף הריטב"א יודה שיוציא ויתן כתובה ע כ ופשוט הדבר שכונת הריטב"א הוא כמו שכתב הרב ז"ל שכ"כ