שו"ת תעלומות לב חלק ב מב

ושע"ד ותנ"ח. ויש שאינם כותבים תנאי זה כלל י וע"כ בסימן שכ"ז דאיירי שנכתב תנאי זה ובשבועה והשואל רצה לומר דכיון דחדל להיות לה אורח כנשי' ואינה ראויה לילד א"כ לא חלה שבועה ויכול להכניס צרתה. וע"ז השיב הרב ז"ל דלו יהי שלא היה שבועה אלא תנאי פשוט שלא ישא א"א ועברו עשרה שנים דדינה הוא דכופין אותו לישא והרי היא כאינה ראויה לילד מ"מ אהני תנאה שלא להכעיס צרתה אם היא רוצה להתגרש. וכ"ש היכא דיש שבועה וחילה בכולל שיכולה לומר פוטרני בגט ואח"ך קיים מצותיך. זה נר"ל ברור בכוונתו. דאלת"ה הוא סותר דברי עצמו שכתב בפירוש בסימן שע"ד וז"ל הילכך מאן דמתני' בהדיה מועיל תנאו ומאן דלא מתני נשאר כדינו שמותר לישא שתי נשים ע"כ לכן נר"ל נכון מה שכתבתי. וגם מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג סימן קנ"ד הגה"ט נ"ד הביא דברי הרדב"ז אלו וכתב ונר"ל שאין דין הרדב"ז אמור אלא כשלא התנו בפירוש שאם שהתה עשר שנים ולא ילדה אחרת יקח לו אבל אם התנו כן בפירוש נושא אשה אחרת ואינה יכולה לומר פוטרני וכו' ע"כ הרי שהבין בפשיטות דהרדב"ז ז"ל בדאיכא תנאי בדבר אמרה למלתיה ודוק. שאם הבין הרב ז"ל דאף בלא תנאי ובלא שבועה אמרה הרדב"ז לא הוה שתיק מלתמוה עליו דדין זה אלא כהלכתא של ודאי שהבין כדאמרן

ועם היות דבר זה פשוט בעיני ולא היה צריך הכתוב לאומרו. הוצרכתי לזה לפי שראיתי להרב קול אליהו ז"ל בח"א סימן י"ג לא"הע שהביא דברי הרדב"ז אלו וכתב וז"ל ומדעתי כי קשה להבינו דקי"ל כרבא דנושא אדם כמה נשים וכו' וכיון דהבחירה בידו ורוצה לקיים שתיהן דאין ליה למיזיינינהו איך יכולה לומר פוטרני וכו' ונמצא אתה מכריחו לגרש בע"כ וזו אינה תורה וסיים והאמת יורה דרכו דסברי הריב"ש והרדב"ז דע"כ לא אמרו נושא אדם וכו' אלא לענין דאינה יכולה הראשונה לעכב על ידו לישא אחרת אבל אם הראשונה אומרת כיון שאתה רוצה לקיים מצותך פוטרני בגט וכתובה הדין עמה וזה מבואר בדברי הרדב"ז מכת"ד וכבר אמרנו דאין דינו של הרדב"ז אמור אלא בדאיכא תנאי בדבר. אבל אם לא יש תנאי ולא מנהג גם הוא ז"ל אזיל ומודה דדינא הוא דלא מציא למימר פוטרני בגט דאהא קאמר רבא דנושא אדם כמה נשים ואינה יכולה לומר פוטרני בגט אי יכיל למיקם בסיפוק שתיהן. דאלו היא הראשונה אינה רוצה להתגרש אף ר"א יודה דאינה יכולה לעכב על ידו שלא לישא אחרת ופשוט. וביותר קשה בעיני שרצה ליחס סברה זאת גם להריב"ש ז"ל שכתב בסימן צ"ח ומנעתיו עד שתחיב בקנין וכו' ויגרש הראשונה אם תרצה. ואע"פ שכתב דשמה ס"ל להריב"ש דאי לא ידעינן אי אית ליה למקם מן הספק יוציא ויתן כתובה ואח"ך ישא אחרת. מ"מ שפר קדמיה לומר דקאי בס' הרדב"ז כפי הבנתו. ושוב קשיתיה מה שכתב הריב"ש לעיל אלא ודאי לא אפשר ליה למיקם וכו' וכתב בזה הלשון אינו מובן בלא"ה ומוכרח שיש בו ט"ס עכת"ד. ופליאה דעת ממני איך עלה בדעתו ליחס ס' זאת להריב"ש ז"ל שבפירוש כתב מי שרוצה לקחת אשה על אשתו ויש סיפוק בידו לפרנס שתיהן אין האשה יכולה למונעו מזה כל שלא התנית ואייתי מחלוקת ר"א ורבא וכתב וכבר נראה דאפי' רבא לא פליג אלא היכא דאפש' למיקם בסיפוקייהו הא לא"ה עבדינן כר"א וסיים אלא דאי (ובספרו שביד הרב קול אליהו ז"ל היה כתוב אלא ודאי והוא טעות הניכר) לא אפשר ליה למיקם והיא רוצה להתגרש יוציא ויתן כתובה ע"כ ואחר כל הכבוד הזה איך אפשר ליחס ס' הריב"ש דקאי בשיטת הרדב"ז לפי הבנתו. ומה שמנע את האי' הזר שכא לקח' אשה בעירו של הריב"ש ז"ל. הדבר פשוט כי היה ברור שהאיש ההוא לא היה יכול למיקם בסיפוק שתי נשים. וממקומו מוכרע שאפי' הכתובה של הראשונה לא היה יכול לשלם במטב"א שהרי כתב הרב ז"ל ויתפשר עמה על כתובתה כפי השגת ידו למראה דייני העיר ההיא ע"כ והוא מכוון למ"ש בתחילה ועיין עוד לו בסי' ר"ח והוא פשוט בדבריו שלא יהיה סותר את עצמו בתוך כ"ד

ושוב בא לידי ספר קול אליהו ח"ב ושם בא"הע סימן י"ב בתשובת הרב בנו ז"ל הביא דברי הרב הע"א ז"ל וכת' שמה שמנע הריב"ש אותו האיש מלישא אשה היינו מפני שהיה מעיר אחרת והיה מסופק אי יכיל למיקם וכו' וכבר מלתי אמורה שברור היה לו דלא יכיל למיקם כי העדים שהעידו שלא ילדה לו וכו' הם ודאי הגידו את ערבו כי אם יתחיב לגרש הראשונה אין ידו משגת לשלם כתובתה ועל זה כתב שלא יוכל לישא אחרת עד שיגרש הראשונה ואודות הכתובה יתפשר לפי ראות עיני הב"ד

באופן דלדידן דקי"ל כרבא דנושא אדם כמה נשים היכא דיכול למיקם בסיפוקייהו לאו כ"כ דאשה ראשונה לומר לבעלה פוטרני בגט ותן לי כתובתי. ויפה כח הבעל לומר אהבתי את אשתי וקשים עלי הגירושין. וכיון שלא זכה לבנות ממנה יכול ליקח אחרת ולית דימחה בידיה. וכל זה אני אומר במקום שאין שם תקנה או מנהג המדינ' שנהגו שלא לישא שתי נשי' כי אז ודאי שיפה כח האשה לו' פוטרני בגט כיון דאדעתא דמנהגא אינסיבא לי וכמו שסיים הטור בסימן א' שבמקום שיש תקנה שלא לישא ב' נשים הולכים אחר המנהג ומב"י שם ובסימן ע"ו הביא מ"ש הנ"י בפרק החולץ שכתב הריטב"א בשם רבותיו דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת אינו יכול לישא אחרת על אשתו דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסיבא ליה דלא לינסוב אחריתי והו"ל כחמר שאינו רשאי לעשות גמל וכ"כ בפסק הר"י מטראני ה"ב בפרק הבע"י וז"ל וכבר נהגו ברוב המקומות שלא ישא אדם שתי נשים ועל פי המנהג ראוי לדון שכל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא והבא לשנות מהמנהג לישא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ע"כ ומשמע מדבריהם שאין צריך לזה תקנה כתובה ומפורשת אלא מנהג סתם די והבא לשנות מהמנהג ידו על התחתונה ויוציא ויתן כתובה. ואע"פ שהטור כתב אם יש תקנה וכו' לאו דוקא קאמר וה"ה מנהג סתם וכמו שסיים שהולכים אחר המנהג וגם מרן ז"ל בש"ע סימן א' פסק כן במקום שנהגו וכו' ולא הזכיר תקנה. ועיין בתשובת חוט המשולש סימן ו'

הן אמת שהרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ג סימן ז' כתב שטוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים