שו"ת תעלומות לב חלק ב מא

במפרש לישנא דמתני' דקתני לא יבטל סתמ'. ומינ' שמעי' דאי יהבו ליה אחריתי ויכול למקם בסיפוקייהו ישא אחרת עליה. ובברייתא מפרש נמי דאי לא יהבו ליה אחריתי או לא יכיל למיקם דיוציא הראשונה ויתן כתובה. והכי איתי לה הרי"ף ז"ל נשא וכו' לא יבטל ויוציא ויתן כתובה והיינו כפירוש רש"י במתני' שפי' אינו רשאי ליבטל אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה. והשתא אתי שפיר דקאמר אע"פ שאין ראיה לדבר. כי מהתם לא מצינו ראיה אלא היכא דיכול למיקם ויהבי ליה אחריתי שאינו רשאי לבטל אבל היכא דלא יהבו ליה ולא מצי למיקם שיהיה זקוק לגרש לא יש ראיה מאברהם. אלא זכר לדבר יש עכ"פ שאינו רשאי לבטל. ולע"ד נראה שהברייתא לא הביאה ראיה מאברהם אלא לענין הגבול של עשר שנים. ואעפ"כ ראיה גמורה איכא דאימור התם הכי אתרמי מלתא למסב אתתא מקץ עשר שנים. ועיין שם בדברי התוס' ד"ה אע"פ. וי"ל בדבריהם שכתבו דאדרבא ראוי ללמוד מכאן וכו' כיעו"ש כי התם היה ברצון שרה והיא שרצתה להבנות משפחתה ואיך נלמוד משם היכא שהיא אינה רוצה להיות בצרה. אף על פי שהוא רוצה להבנות משתיהן. ואף אם יש סברה לומר כן. על כל פנים הלימוד משם אינו עולה יפה כמובן עכ"פ כן ראייה בבריי' זאת לומר דאתיא כר"א כי הברייתא קאי בלא יכיל למיקם בסיפוקייהו דאפי' לרבא יוציא ויתן כתובה או אי לא יהבו ליה אחריתי כל כמה דאגידא ביה המייתא

וכן ראיתי להרב קול אליהו ז"ל בח"א סימן י"ג שכתב כן בפירושא דברייתא. ובהכי שפר קדמיה לישב דברי הרא"ש ז"ל בכלליו דלישנא דברייתא נקט ומה שנפרש בברייתא נפרש בדברי הרא"ש ז"ל ע"כ ואתו הס"ר כי הרא"ש לא כתב כלשון הברייתא. אלא אדרבא נקט לישנא דר"א דהנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ור"א קאי אפי' ביכול למזיינינהו. וכדון חזיתיה להרב מ"מ ז"ל בח"מ סי' ג' שהשיב על דברי הרב מהרא"י ז"ל שכתב לישב שם בסימן ב' דכשהה עשר שנים כ"ע מודו דיוציא ובהא לא איפליגו ר"א ורבא פליגי היכא דאיהי אמרה מניה וכו' ועם שדבריו סמוכים ודבר א' בפיהו אמת וכו' אלא דמאי דקשיתנהו בדעת הרא"ש אחת היא מפאת הלשון אומרת שכל הנושא אשה על אשתו דמשמע דכללא הוא בכל אתר ואתר ואפי' באמרה מניה כר"א וכו' עיש"ב הרי דלישנא דנקט הרא"ש קשיתיה והוא תימה איך לא זכר תורת משה הרב רבי אבהו ז"ל. ובישובו של הרב מה"אי ז"ל הרואה יראה כמה יש מן הדוחק ואין הפנאי מסכים להאריך בזה שכבר האריכו גדולי רבני הפוס' ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם ישוב מספיק בדבריו ורוב ספרי הפוס' שציין הכנ"הג בזה אינם מצוים אצלי

לבד זה ראה מצאתי להרב בעי חיי ז"ל בחא"הע סימן א' בתשובה שם שאחר שציין כל רבני הפוס' שנשאו ונתנו בדברי הרא"ש אלו כתב לתרץ דל"פ ר"א ורבא אלא בסתם ובסתם מקומות אבל במתנה שלא ישא אחרת כנדון הרא"ש מודה רבא שאינו יכול לישא אחרת דלא גרע ממקום שנוהגים שלא לישא אשה על אשתו שכ' הנמק"י בשם הריטב"א שאינו רשאי וכו' וכתב שמצא לרבו מהרי"ט ז"ל שתירץ כן והוא תירוץ נכון וברור עכ"ד וכ"כ בפירוש רבו מהרי"ט בח"מ סימן צ"ח. שאין דברי הרא"ש אמורים אלא היכא שהאשה מקפד' ומתנית בכתובת' להדיא וכו' עיש"ב ואני תמיה על שני המאו"הג ז"ל שכתבו לפרש כן בדברי הרא"ש ז"ל בדרך פשוט ונכון. והרואה יראה בתשובות הרא"ש ז"ל שם כי אי אפשר לומר כן בשום אופן. כי הן אמת שבנדון ההוא היה תנאי. אבל בפירוש כתב ואף בלא תנאי הדין כן וכו' ועוד כמו שכתבתי דאף בלא תנאי היה צריך לגרשה ולשלם כתובתה אם הוא רוצה לישא אחרת וכו' עי"ש הרי דלא משום תנאי קאמר הכי אלא מצד הדין כמו שכתב בפירוש י וסבור הייתי לומר שכונתו היא דכיון שנהגו לכתוב תנאי זה אף אם לא נכתב בכתובה זאת הדין כך דאדעתא דמנהגא נינסיבא ליה. וכמו שביאר הרב תמת ישרים בסימן פ"ד דכיון שנהגו לכתוב תנאי זה אף אם לא נכתב בכתובה זאת אמרינן ט"ס הוא וכו' עי"ש. אך ראיתי בתשובת הרדב"ז ח"א סימן שע"ד בסוף התשובה שכתב דמאן דמתנו בהדיא מועיל תנאו ומאן דלא מתני נשאר כדינו דמותר לישא ב' נשים ע"כ וכדי דלא לאפושי פלוגתא כמה דשאני אתריה דהרדב"ז ז"ל שאינו מנהג פשוט בכל המדינה ויש כמה בנ"א שאינם רוצים לקבל תנאי זה כמ"ש שם אבל פשוט שאם המנהג הוא בכל המדינה אף אם לא נכתב בכתובה אחת הוי כנכתב דסמי מכאן תנאה הרי חזר הדבר למנהג העיר וכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא. וא"כ אפשר דמה שכתב הרא"ש ואף בלא תנאי הדין כן כונתו דאף אם לא נכתב התנאי הדין כן מפני שכבר נהגו לכותבו וחזר הדין במקום שנהגו שלא לישא שתי נשים שאינו רשאי לישא אחרת. וכל זה איננו שוה לי כי פשט הדברים לא משתמעי כהני ועיין להרב תמת ישרים בסימן פ"ד מה שתירץ ועיין בדברי הרב מהרא"י בתשובת מ"מ ח"מ סימן ב'

והנה הרדב"ז ז"ל בח"א סימן שכ"ז כתב וז"ל ומ"ש חדל להיות ללאה אורח כנשי' אינה טענה כלל דלא יהי אלא ששהתה עשר שנים ולא ילדה דקי"ל דכופין אותו לישא אשה הראויה לבנים אפי"ה מצית אמרה תפטרני בגט ותן כתובתי ואח"ך אם תראה לקיים מצותך קיים לא מפני קיום מצותך אפסיד אני וכ"ש היכא דאיכא שבועה תחילה בכולל עכ"ד והדבר קשה דהא לא אזלא אלא כר"א דאלו לרבא דקי"ל כוותיה לא מציא למימר פוטרני בגט ואח"ך קיים מצותך. וסבור הייתי לומר דקאי באתרא דנהיגי שלא לישא שתי נשים דדינא הכי דכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא. י כמ"ש הרב הנמק"י בשם הריטב"א ולזה סיים וכ"ש היכא שיש שבועה וחילה בכולל דהוי בתנאי מפורש דלא בעיא למתב עם צרה אלא שכבר כתבתי שהרב ז"ל בסימן שע"ד כתב שאין המנהג פשוט במדינה ויש בנ"א שכותבים בפירוש התנאי ויש שאינם רוצים לכתוב ומי שאינו כותב התנאי מוקמי' ליה הדין תורה דמותר לישא ב' נשים כיעו"ש משמע דלא יש מנהג שלא לישא ב' נשים והנר"ל בכונת הרב ז"ל הוא דקאי לפי המנהג שנהגו לפי הנראה מתשובותיו שיש נוהגים לכתוב דקתני התנאי הזה שלא ישא אשה אחרת עליה בלא שבועה כמ"ש בח"ד סימן רכ"א ויש שנוהגים לכותבו בשבועה כמ"ש כאן בסימן שכ"ו