שו"ת תעלומות לב חלק ב מ

המעשה דרבנן ומחמת ס' דפלוגתא בשל סופרים הלך אחר המקל וכו' אבל היכא דתרוייהו ס' דפד"ר נינהו אין כאן ס' כלל וכו' ולקמן כתב ג"כ דס' אחד במציאו' בגוף המעשה וס"א בפלוגתא שרי מטעם ס"ס אליבא דכ"ע ע"כ ועוד לו שם בד"ה ע"ג. עד כאן משלי בפרט זה בקיצור האפשרי וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת אכי"ר ז

והנה בעתה נד"מ ס"ה שער אשר וראיתי להרב הגדול מופת דורינו המחבר זלה"ה בח"א חא"הע סימן מ"ז דעביד מר ס"ס כהאי בס' אחד במציאות וס' א' בפלוגתא אלא שפקפק הרב ז"ל מטעם דבאותה פלוגתא שהיא ס' ר"ת ור"י רבו החולקים עליהם ואיפסיקא הלכתא דמיעוט נגד רוב לא חשיב ספק. כמו שהעלה הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל חיו"ד ח"א סימן קכ"ו ועיין מ"ש הרב ז"ל בחא"הע סימן יו"ד ומה שכתבתי בעניותי בספה"ק תעלומות לב ח"א בחיו"ד סימן כ"ו ואכמ"ל. זו בלבד הואיל ואתה לידן אשימה עיני במה שתמה הרב שער אשר ז"ל שם בא"הע סימן מ"ה במה שיצא לידון בדבר חדש דכל זה דאמרינן דמיעוט נגד רוב לא חשיב ספק ולא חזי לאצטרופי לספק אחר למעבד ביה ס"ס. היינו כשהב' הספקות הם מיעוט נגד רוב וחד ס' שקול. אבל אם אחד מהספקות אית ליה רובא להתיר הגם דבס' הב' הוי רובא לאסור שפיר מצרפינן ליה אהדדי והדר הו"ל תרי ספקי שקולים ובכ"הג כ"ע מודו דעבדינן ס"ס ואזלינן לקולא. וכתב שכן בא מפורש בדברי הגאון מז"ה ז"ל בחיו"ד ח"א סימן תכ"ו ומה"ט אמר מר דלא תקשי מההיא דפ"ק דפסחים במגורה מלאה פרות דעבדינן ס"ס ס' טבל וס' מעושרים דהגם דבחד ספקא הוי רובא לחומרא שהוא טבל מ"מ באידך הו"ל רובא להקל שרוב החברים מעשרים וכן כההיא דהרמב"ם באשה שהפילה לבור וכו' ותמה מכח זה למ"ש הרמ"ז בחק"ל יו"ד ח"ב סימן מ"ז שאין זה מוכרח שהוא סותר את עצמו למ"ש בח"א סימן קכ"ו וגם דהדבר מוכרח כן דאלת"ה קשה להסוברים דמיעוט נגד רוב לא חשיב ספק מהאי סוגייא דפ"ק דפסחים וא"הע כיעו"ש ובעניותי אמינא שיש לחלק מההיא דפ"ק דפסחים למ"ש מז"ה הגאון ביו"ד ח"ב סימן מ"ז דבההוא ס"ס וכיוצא בו שהם ב' ספקות חלוקים בההוא קנין כסף אי קונה בגוי דלרוב הפוס' לא קני והמיעוט דסברי דקונה בטלי ברוב ותו לא חזי לאצטרופי להס' האחר אי קנין חליפין קני בגויה אע"ג דהתם רבו הסוברים דקני משום דהאי מיעוטא והאי רובא לא שייכי בהדי הדדי ויש לומר דכל ספק בפני עצמו דינינן ליה ומיעוט נגד רוב לא חשיב ספק. מה שא"כ בההיא דמגורה דפ"ק דפסחים דאע"ג דצד טבל מצוי יותר דספק זה דילמא הכניס' במוץ שלה ס' רחוק הוא מ"מ גם כי תימה דודאי טבל הוא הרי בחבר עסקינן ורוב חברים מעשרים ואת"ל דלא עביד כחזקת חבר לעשר ואינו נזהר בזה אימור משום דעביד כרבי אושעיא ולא טבילי. וכן נמי בהפילה דבר דמטמא דאע"ג דצד האיסור מצוי יותר גם צד ההתר דאימור אכלתיה מצוי יותר חשיבי אהדדי ע"כ חשבינן ליה כס"ס שקול. משא"כ בתרי ספקי דפד"ר וכיוצא שכל ספק עלין בפני עצמו הוא לית לן סמיך האי מיעוטא להאי רובא ולהוי ס"ס שקול. ובההיא דפ"ק דפסחים יש לומר דאפשר דעבד כרבי הושעיא כדי שתהיה אוכלת בהמתו וגם כן עישר אח"ך כדי לאכול אכילת קבע וכיון שאפשר דעביד הא והא עכ"פ חשיב ליה ס"ס ודיק כי קצרתי. וכן נמי בההיא שכתב הרמב"ם בפ"ט מהל' ט"מ הי"א כנגד אותו רוב המפילות איכא רוב המצוי שהחולדה וברדלס אוכלים אותו דגם טמא עצמו והוא מדוקדק יפה בדברי הגאון מז"ה ז"ל שם בסימן קכ"ו. ויען אין הענין הזה נוגע לנ"ד וגם כי אין הפנאי מסכים כעת ע"כ אשים קנצי למילין: הכ"ד הצעיר אליהו חזן ס"ט דיני נשואין

מעשה בא לידינו באשה ששהתה עשר שנים ץ ולא ילדה. ובא בעלה לישא א"א עליה וזאת אומרת פוטרני בגט ולך קח לך אשה כאשר חפצת והוא אומר שקשים לו הגירושין של אשתו ראשונה. על כן אינו רוצה לגרש וחפץ לישא אחרת על כרחה. ויחדיו למשפט יקרבו לדעת הדין עם מי

תשובה הנה זאת חקרנוה כן היא פלוגתא דר"א ורבא בפ' הבע"י ואיפסק' הלכת' כרבא דנושא אדם כמה נשים והוא דיכול למזיינינהו כמבואר בטוש"ע סימן א' וסימן מ"ו שפסקו כן בלתי שום חולק כסברת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש זלה"ה שלשת הרועים אשר בית ישראל נכון עליהם וכן כתב הריב"ש בסי' ר"ח שמסקנת התלמוד היא כרבא ובסימן צ"א כתב ג"כ שהרי"ף והרמב"ם פסקו כרבא וגם הוא ז"ל הסכים כן דהיכא דיכול למקם בסיפוקייהו אינה יכולה לעכב כיעו"ש. והגם שהרב בעל התרומות פסק בפירוש כר"א. הנה היא סברא יחידה וכתב מהרח"ש ז"ל בחא"הע סימן מ"ו דאין המוחזק יכול לומר קי"ל ואם תפסה האשה מוציאין מידה ע"כ הו"ד בכנ"הג א"הע סימן א'. הן אמת שמצאנו לו חבר להרב בעל התרומות הוא הרא"ש ז"ל בכלל ל"ג סימן א' שכתב בפירוש דאף בלא תנאי הדין הוא שכל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה. כיעו"ש. אך מלבד שכבר עמדו גדולי האחרונים ז"ל על דבריו שבתשובה זאת ונלאו לישבם דלא לאשווי חולק על הרי"ף והרמב"ם ואם סותר את דברי עצמו שפסק בפסקיו בפירוש כרבא כיעויין בכנה"ג סימן א' הגה"ט י"ד ובס' יד אהרן א"הע ח"א וח"ב סימן א' הגה"ט ו' ואין צורך לכפול הדברי' עוד זאת שאף אם נניח שדבריו בתשובה סותרים למ"ש בפסקיו. כדבריו בפסקיו נקטינן שהם עיקר כמ"ש הב"י בח"מ סימן קי"ו והכנ"הג בכללי הפוסקים

ואולם לנו לדעת דפשטא דברייתא דמכילתין בפ' הבע"י דתני נשא אשה ושהה עמה עשר שנים יוציא ויתן כתובה משמע דפשיט"ל כר"א דהנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה. דאלת"ה הול"ל. נשא אשה וכו' לא יבטל כדתני במתניתין שם. והוה אתי שפיר ראיתם מאברהם שלא ביטל ונשא אחרת מקץ עשר שנים. ואולי דהברייתא הוי