שו"ת תעלומות לב חלק ב לט

שלא יארע תקלה על ידינו אכי"ר כה דברי הדורש שלומו וטובתו מיום הראשון עד יום השביעי: הצעיר נסים חיים משה מודעי

ס"ט

(דבר אליהו המחבר ס"ט אנכי הרואה דגם בזה קיצור דברי הראשונים ששלחתי ליה"ק. דין גרמ"א להרב נר"ו לתמוה עלי בדרך זה. והרואה יראה בתשובתי הארוכה לעיל ססי' ד' כי מת שהבאתי סיוע מהס"ס שעשה הרב הגדול ר"ל מגן אברהם ז"ל בתשובתו שבס' בני בנימין סימן ל"ב, לא היתה כונתי לדמותו לס"ס דידן. אלא להורות דגם בכעין נ"ד יש להתיר בס"ס כיעו"ש ותכל תלונותיו מעלי. ומה שתמה עלי כי האי ס"ס דידן לאו כ"ע מודו ביה כיון דהוי ספק א' במציאות וס' א' בפלוגתא דרבוותא אחרי המחי"ר איני רואה מקום לזה. שכבר ביארנו שם בתשובה הנז' באר היטב דלרובא דרבוותא אפי' ניטלה העטרה ע"י התחבושת הוא מותר לבא בקהל. וכוותייהו נקיטינן כי רובא דאורייתא וראוי לסמוך עליהם במקום עיגון ושעת הדחק כזה דהוי כדיעבד כמש"ל ולרווח' דמלתא אמרנו וענינו כיון דמעיקרא אין הדבר ברור שמחמת התחבושת ניטלה. כיון שהפה שאסר ואמר שעשו לו תחבושת הוא עצמו אם התחבושת גרם נטילתה או מאליה נפלה. ובלעדו אין איש היודע ועד לברר דבר הנעשה בסתר והוא ודאי דנאמן בזה. כי מה לו לשקר והוא אינו בקי בדין. שאם היה בקי והיה רוצה לשקר לא היה מגיד כלל ענין התחבושת והרטיה. אלא בקומו הגיד פרשת העבור ומעשה שהיה. בודאי שיש לנו להאמינו. ואין צורך לברר הדבר בעדים וראיה. כי הוא כודאי נאמן על עצמו בכגון דא כאשר ראינו ומפורש בכל רבני האחרונים שדברו בענין כזה שלא הצריכו בירור וראיה. ובחנם הוצרך הרב נר"ו לסמוך אחזקה דידן לברר הדבר על בוריו ככתוב בדב"ק. כי לדידן הוא נאמן בזה כמאה עדים. וגדולה מזאת כתב הרב מהר"י זיין ז"ל הו"ד בס' זרע אברהם חא"ע סס"י י"ב דאין הרופא נאמן לפוסלו דלפסול אדם לבא בקהל לא סגי עד שיעידו עליו שני עדים כשרים כמ"ש מהריב"ל בח"א סימן י"א ומהרשד"ם א"הע סימן קל"ח וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' אישות ומרן בש"ע א"הע סימן מ"ז ואפי' בשאר איסורין קי"ל דע"א נאמן להתיר ולא לאסור כמ"ש מרן ביו"ד סימן קנ"ז עכת"ד וכ"ש בנ"ד שאין כאן אפי' ע"א המכחישו. ומ"מ לרווחא דמלתא אמרנו לעשות ס"ס זה שמא לא היה מחמת התחבושת ואת"ל מחמת התחבושת אימור הלכה כהמתירים הרבים. וכבר ידוע דכשהס"ס הוא לרווחא דמלת' אפי' בס' דחויה וכיוצא עבדינן וכמ"ש הרב בעי חיי ז"ל בחיו"ד סימן ק"ח. כל זה אני אומר למטוניה דמר ני"ר שיל"א דס"ס בתרי פלוגתא דרבוותא עדיף מס' אחד במציאות וס' אחד בפד"ר

ואולם לדידי חזי דבכעין ס"ס דידן שהס' א' הוא בגוף המעשה שעבר איך היה והס' הב' בפד"ר שפיר דמי למעבדיה ולהתיר בו אפי' איסור תורה. וכאשר ראיתי רבים ושלמים שנשתמשו בס"ס כזה וספרי דבי רב אינם מצוים אצלי כעת י אך מן המעט אשר לפני אציין בזה. הנה כתב הרב חיים ושלום ח"ב סימן א' דטו"ב ע"ב דמהרש"ך התיר בס' א' בגוף הענין וס' ב' בפד"ר. גם הרב בני חיי ז"ל נשתמש בס"ס כזה בכמה מתשובותיו ומכללם בחיו"ד סימן מ' כתב שיש ס"ס ס' היה חוט מקיף ואת"ל לא ס' הלכה כמ"ד דל"ב חוט מקיף והוה עביד ומהני אם לא שביאר שס' זאת היא נגד רובה דרבוותא ונגד פסק מרן שקבלנו הוראותיו וגם שהמנהג. לאסור וכו' כיעו"ש וכיוצא כזה כתב שם בסימן מ"ג ובסימן נ"א הביא משם מהר"י פיג'ון דעביד ס"ס כה"ג ועוד לו בסימן ע"ג וע"ט וקמ"ג ותנ"א וקמ"ב ועיין בפו"כ בגי' קפ"ט ומה שהאריכו בזה הגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' נדיב לב ח"א חיו"ד סימן ע"ה ולהרב תנא דידן נר"ו בספרו מימר חיים חיו"ד סימן ז' ובס' בן אברהם הנד"מ בבית הספק סימן ט'. ועיין להרב בית דוד ז"ל בחיו"ד סימן ב' ובתשובת אהל יוסף סימן ל' ובספר פתח הדביר ח"ג סימן של"א דרנ"א ע"ד האריך הרחיב. הנה ביארנו מהמעט הספרים אשר לפנינו שרבי' מרבני האחרוני' נשתמשו בס"ס כזה ואין פוצה פה לומר שאין לעשות ס"ס כזה. וכן בדין שהרי אפי' בס"ס כתרי פד"ר שרבו הסוברים דלא עבדינן ליה מ"מ עלתה הסכמת רבני האחרונים למחשביה ס"ס גמור וכמו שהאריך הרחיב מז"ה הגאון ז"ל בתשובה שבס' חק"ל מה"ב חיו"ד סימן א' והא ודאי דס' אחד במציאות בגוף המעשה וספק הב' בפלוגתא עדיף טובא מס"ס בתרי פד"ר שרבו הסוברים דשם פד"ר חד הוא ובחד ס' חשיבי. כמ"ש מרן החבי"ב ז"ל בכמה מתשובותיו ובסימן ק"ז בחיו"ד כתב וז"ל ואם ראה תראה לקצת מגדולי האחרונים דנשתמשו בס"ס אפי' בפד"ר ואפי' באיסור' לטעמיהו אזלי דס"ל דתרי פד"ר ס"ס חשיבי בממונא ומשם נמשך להם גם באיסורא אבל לדידן דידעינן דאיכא מערכה לקראת מערכה בממונא. מה כחנו יפה להקל באיסורא. ומגדולי האחרונים ראיתי שאף שהם סוברים דתרי פד"ר חשיבי ס"ס בממונא באיסורא אזלי לחומרא ובתשובה כ"י להרב המובהק מהר"א גאליקו ז"ל ראיתי דאפי' חד ס' מציאות וחד פד"ר לאו ס"ס הוא ואף אם נודה לעשות ס"ס אף באיסורא בפד"ר היינו בס' שקול וכו' ע"כ ועיין לו בס' כנה"ג אה"ע סימן ס"ח הגה"ט כ"ב עיניך הרואות דאף למהר"א גאליקו ז"ל עדיף ליה ס' א' במציאות וס' ב' בפד"ר מס"ס בתרי פד"ר ולדידן דאיפסיק הלכתא דעבדינן ס"ס בתרי פד"ר כ"ש דעבדינן בחד במציאות וחד בפד"ר וכן בקדש חזיתיה להרב המובהק מהר"א בוקארה ז"ל בס"ה בן אברהם הנד"מ בבית הספק סימן ל"ב שהביא דברי הרב בעי חיי ז"ל וכתב וז"ל מבואר דאם ס' אחד במציאות וס' א' בפלוגתא הוי שפיר ס"ס אפי' לד לדעת מהריב"ל ודעמיה דלא נחלקו אלא כשהב' ספקות בפלוגתא ולית מאן דחש לס' מהר"א גאליקו הנז"ל וכו' עי"ש גם ראיתי להרב בית אפרים בא"הע סימן ב' שכתב וז"ל וזה דוקא בשאר ס"ס אבל בספקא דפלוגתא אע"ג דאי איכא חד ספקא בפלוגתא וחד בגוף המעשה משוינן ליה ס"ס היינו דמחמת ס' הגוף