שו"ת תעלומות לב חלק ב לח

משמע הכי מפשט דברי הגאון אבינו הזקן ז"ל התנא דידן בעידן שעתא בחו"ל היה יתיב ועליהם יסוב מלתו ומכל המקומו' שהבאתי מתבאר דס"ל דבחו"ל אם מרן ז"ל מקל נגד רבים יש כח ביד הדין להחמיר נגד דעתו ז"ל ועיין מה שהאריך הוא ז"ל בחק"ל א"ח סימן צ"ו

והנה הרב פתח הדביר ז"ל לא ראה דברי מז"ה הגאון ז"ל במה"ב ח"מ סימן ב' וסי' ד' ע"כ האריך הרחיב בזה. אבל תימה בעיני על האי תנא דידן הרב המופלא רב נחמ"ן אשר ראה דבריו שם כמו שציינם בתשובתו זאת לעיל. איך סמך על דברי הרב פת"הד ז"ל בזה ומכח זה רצה לישב מ"ש מרן החק"ל ז"ל בכ"ש על ידי חולי דמידי ס' לא נפיק משום דלשיטתיה אזיל דבחו"ל לא קבלו הוראותיו להקל כיעו"ש ואחרי המחי"ר אין זה מן הישוב שכבר הוכחתי שלא אמרה הגאון ז"ל אלא כשמרן ז"ל מקל נגד רבים דבכה"ג בחו"ל יכול הדין להורות ולהכריע כס' הרבים דפליגי עליה דמרן כי רובה דאורייתא. אבל אם מרן ז"ל מקל וכוותיה קיימי רבים ואפי' בס' שקול מודה הגאון ז"ל דאפי' בחו"ל נקטינן כוותיה. וא"כ בנסתרס ע"י חולי דרובא דרבוותא ס"ל להקל והרמב"ם ז"ל בראשם אפי' לפי דעתו אם מרן ז"ל היה מגלה דעתו להקל ודאי דגם בחו"ל לא היו רשאים להחמיר הפך דעתו ורבים אשר אתו. ואי ק"ל איך כתב מז"ה הגדול ז"ל דמידי ספק לא נפיק. כבר הארכתי בזה בתשו' דלעיל סימן ג' קחנו משם)

עוד בה דבמקום עגון גם הוא יודה דתפסינן מרן ז"ל גם להקל. דהרי הגאון מהריט"א ז"ל בספר שמחת יו"ט סימן י"א וי"ב ובספר כרך משה גלאנטי ז"ל בסימן ג"ל כתב דבמקום איסור ערוה אפי' בא"י דקבילו עלייהו ס' מרן בין להקל בין להחמיר מחמרינן דלא כמרן ז"ל יעו"ש ומוה"ר בעל חק"ל ז"ל בא"הע סימן פ"ד פסק להקל באיסור ערוה כסברת מרן. וע"כ ה"ט דהיה עיגון בדבר ולכן התיר כס' מרן אע"ג דבאיסור ערוה שוה א"י לחו"ל להחמיר נגד מרן ז"ל. וכמו שכן ראיתי לגדול אדונינו עצמו שם במה"ב ח"מ דק"פ ע"ד שהביא דבריו ז"ל שם בסימן י"ד שכתב דבאיסור ערוה וקידושין ויבום נוהגים ככל החומרות של הפוסקים והקשה על דבריו שמכל דברי האחרונים נראה דגם באיסור ערוה קבלו הוראותיו גם להקל. ושוב עינו ראה שם בסימן ע"א שכתב דבאיסור ערוה אנו מחמירים ככל הסברות כל שהוא לכתחילה וליכא עיגון בדבר עי"ש דון מינה דבאיסור ערוה. ג"כ גם אם נאמר דבשאר מקומות אין דרכם להקל כס' מרן ז"ל במקום עיגון כזה ראוי לתפוס כס' מרן להקל אליבא דכ"ע. ועדיפא מינה כתב מרן החק"ל ז"ל שם דבאיסור ערוה אף שקבלנו הוראות מרן יש ביד המורה אם רואה שרוב הפוסקים בחכמה ומנין אוסרים להחמיר. אך בשאר איסורים שאינם ערוה אין ביד הדיין להחמיר נגד הרמב"ם והש"ע ז"ל יעו"ש דון מינה לנ"ד שאיני איסור ערוה דאין בידינו להחמיר נגד דעת הרמב"ם ומרן ז"ל. וזה ברור גם אם היו רוב הפוסקים עומדים לנגדו כ"ש עתה שרוב הפוסקים קיימי כוותיה דאין בידינו להחמיר כנגדם וכנז"ל ודוק

עוד ראיתי בדב"ק כתוב לאמור דיש להסתפק בזה שמא מחמת התחבושת ניטלה העטרה ובכגו"ד חשיב כבי"א ופסול לדעת הזקן אהרן והרב יעב"ץ ז"ל. וכנגדם רבים ונכבדים ס"ל דגם זה חשיב בי"ש ואפי' חתכן הרופא בידו. והתיר גם בזה מכח ס"ס. ס' אי הלכה כמ"ד דכל שעיקרו מחמת חולי אפי' בכה"ג שרי ושמעינן זה עביד ס"ס להתיר הרה"ג ר"ל נר"ו בתשובה שבס' בני בנימן ח"א סי' ל"ב דג"ן ע"ג את"ד נר"ו וכשאני לעצמי לא דמו הנך ספק להספקות של הרב הנז' נר"ו דספקות שלי תרוייהו הוו בפלוגתא דרבוותא. י אי הלכה כהר"א ממיץ ז"ל דס"ל דנקב לאו בכלל כ"ש הוא ואת"ל דהלכה כהסוברים דנקב נמי בכלל ס' אי הלכה כמ"ד דעל ידי חולי הוי בי"ש וכשר יעו"ש. וס"ס בתרי פלוגתא דרבוותא עביד ומהני. משא"כ הנך ספק דנ"ד דהוו ס' אחד במציאות דהיינו שמא מאליה ניטלה העטרה או מחמת התחבושת ואת"ל מחמת התחבושת שמא הלכה כהמתירים דבפלוגתא מתניא וס"ס כזה לאו כ"ע מודו להתיר על ידו דבמחלוקת הוא שנוי בין אשלי רברבי ראבי"ה והת"הד ז"ל. והאחרונים לא הושוו בזה יש מי שהודה לדברי ראבי"ה ויש מהם שנגררו אחרי דברי התה"ד ז"ל וכבר הארכתי בזה אל מקום אחר לא עת האסף פה

ברם חזינא דאם כנים הדברים שלא נחתכה העטרה על ידי רופא כי אם דנדבקה הרטיה בעטרה. וכשבא לאחוז בכנפי הרטיה להסירה מעליו ניטלה עמו העטרה. אין כאן שום ספק. דדוקא אם נחתכה בי"א על ידי תער ואיזמל או על ידי סם האוכל את הבשר בהא איכא לאסתפוקי שמא הבשר היה בריא ונחתך על ידי אדם. אבל על ידי תחבושת שאין בו סם האוכל את הבשר החי. אי אפשר בעולם להנטל העטרה מן הגוייה אם לא דכבר היתה נרקבת משורשה. נוחה לינתק במה שנדבק בה הרטיה. ודבר זה הוא ידוע ומפורסם כי החולי הזה שם הוא חולי הצרפתים. וחולי זה רח"ל הוא המק בשרו והוא עומד על רגליו. י וכמה וכמה מהם נופל מבשרו תחלי תחלי. וכזה רגיל להיות כשבא להם חולי זה בחוטם שנופל ממנו ראש החוטם ולהיות שגם הוא מראשי אברים אינו מעלה ארוכה ונשאר חוטמו קטוע. ודבר זה ידוע שלא נחתך לא ע"י איזמל ולא בתער ולא על ידי סם. אלא הרי הוא כבגד יאכלהו עש וכצמר יאכלם סם. וא"כ ה"ן הדבר כן שלא נחתך לא על ידי איזמל ולא בתער ולא בסם. הדבר ברור שלא ניטלה העטרה ממנו אלי מחמת שביתה לקוייה ועומדת ליפול מעצמה. ובהתדבקה אל הרטיה ניטלה עמו. ואלולי שניטלה משם על ידי הרטיה אפשר היה שהחולי יתפשט על כל האבר והיה נלקה כולו. ובענין כזה הדבר ברור שלא ניטלה אלא על ידי חולי וכזה כ"ע מודו דחשיב בי"ש. וכבר הרחבנו הדבור דאין לנו להחמיר נגד דעת הרמב"ם ומרן ושאר רוב הפוסקים. וחזי דעלך סמיכנה לברר הדבר על בוריו כאשר יאות לאיש על העדה כמוהו היום. ולא לסמוך על ידי קול הברה בעלמא ובהתברר הבר שהוא כן. אף ידי תכון עמו להיות סניף בדבר זה להציל את האיש מכבלי העגון. ואל שדי יהיה בעזרתנו