שו"ת תעלומות לב חלק ב לו

אבל להיות עגמה נפשי מראות כי יש בזה עיגון רב וחובה עלינו לפנות עצמנו מכל עסקינו ולימודינו כדי לתור ולחפש איזה מקום התר יותר מעיגונא דאתתא כי האיש צערו מרובה יותר משל אשה. וגם שהוא מצווה על פ"ור. משא"כ האשה כידוע. (דבר אליהו ס"ט דברים אלו שכתב הרב נר"ו אחרי המחי"ר נראים כשגגה היוצאת מלפני השליט כי ידוע שכ"ש שלא נשאר לו חוט מקיף אינו ראוי להוליד. וכיון שאינו מוליד אפי' שבת ליכא גביה וכמ"ש הגאון נוב"י ז"ל במה"ק א"הע סימן ו'. ואולי כונת הרב נר"ו דכיון שהוא על ידי חולי אפשר שר נמי שיוליד וכמ"ש לעיל שכן נראה מדברי התומת ישרים. וגם יש ראיה לזה שמי רגליו מקלחים וכמש"ל ועכ"פ אף יהיה ברור שאינו מוליד ראוי לחפש אחר צדדי התר כי היכי שלא יהיה כל ימיו בהרהור עברה וכמ"ש הנוב"י ז"ל וגם כי שם סתר כל צדדי התר שכתבו הרבנים המתירים בנ"ד י בכל זאת חתר למצוא לו התר בטעם דקליש טובא והתירו כאשר יראה הרואה)

על כן דחקתי עצמי לבקש לו מנוח וראיתי דהנה מקום אתנו להתיר גם לדעת מוה"ר חק"ל זלה"ה וכך היא חובתנו. י דהנה כבר ידוע דאנו בני ספרד מסורת בידינו דאית לן למזל בתר פסקי מרן הש"ע. וכל הספרים מלאים מזה אין צורך לפורטם. ובדין זה הגם דמרן ז"ל לא ביאר דעתו כמ"ש מני"ר נר"ו ואהובנו הרב המו' יש"א ברכה נר"ו בתשו' שבס' בני בנימין סימן ל'. מ"מ סתמו כפירושו דכיון דכתב דלהרמב"ם ז"ל בי"ש מקרי בודאי שכך דעתו נוטה דמרן ז"ל רוב הוראותיו הם ע"פ הרמב"ם ז"ל דמהך טעמא הוא מה שקבלו הראשונים לדון ע"פ מר"ן ז"ל כיון שמקודם קבלו כל המקומות לדון ע"פ הרמב"ם ז"ל כמ"ש מרן מלכא ז"ל בס' חק"ל מה"ב ח"מ סימן ג' דקע"ג ע"א. ועוד דהן לו יהי דבש"ע לא גילה דעתו הרי בב"י כבר גילה דעתו דס"ל כד גת הרמב"ם שבתחילה כתב והביא דעת הרא"ש ז"ל ושכת' שכן משמע מפירש"י ואח"ך כתב אבל הרמב"ם ז"ל וכו' וכיון שהביא דברי הרמב"ם באחרונה הדבר ברור שכן דעתו כידוע

(דבר אליהו ס"ט אתו הס"ר דאין זו הכרעה דהרי חזינן בדין זה תרתי דסתרן כי בש"ע כתב דברי הרא"ש באחרונה ותו דלא נאמר כלל זה אלא בי"א וי"א קי"ל כי"א בתרא וכבר הארכתי לעיל בתשובה ובכללי הפוס' שלי ואכמ"ל

) ותו דכד הוינן בה גם בש"ע גילה דעתו דבמ"ש דלהרמב"ם חשיב בי"ש ולהרא"ש לא חשיב כונתו לומר דבמקומות שנהגו לפסוק כהרמב"ם ז"ל כמו א"י וערי המערב יש להם להתיר כהרמב"ם ז"ל ולבני אשכנז שלא קבלו עליהם ס' הרמב"ם יש להם להחמיר כדעת הרא"ש ז"ל. ועיין ביד מלאכי בכללי הרא"ש סימן ל"ו. ועדיפא מינה כתב הרב י"מ בכללי הש"ע סימן ג' משם הכנה"ג אה"ע סי' קי"ט דאף בשני פסקי דינים דסתרי אהדדי בש"ע אמרינן דבמקום אחד סתם כהרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי אבתריה. ומה שפסק במקום אחר כהחולקים על הרמב"ם הוא לשאר מקומות שלא קבלו עליהם לדון כהרמב"ם ז"ל יעו"ש וא"כ כ"ש הכא דהביא ב' הסברות ולא הכריע די"ל דכונתו דהפוסקים כהרמב"ם דהיינו בני א"י ומערב יתפסו כדעתו. ואותם שלא נהגו לפסוק כוותיה. ומה גם דהמדקדק בדברי מרן ז"ל יבין לאשורו דאם כונת מרן היתה לפסוק כהרא"ש. למה כתב דהרא"ש כתב דכן משמע בירושלמי דנראה מזה דהרא"ש הוא דכתב כן ולדידיה אין ראייתו מכרעת כמו שרבים קמים עליו ודחו ראייתו. ועיין בחק"ל מה"ב סימן כ"ט דקמ"ב ע"ב ובס' בני בנימין סי' ל"א ד"ן ע"ב והול"ל וכן משמע בירושלמי ותו לא דגם אם היה כותב כן היינו מבינים דהרא"ש ז"ל הוא המביא ראיה מן הירושלמי. ועוד דגם את"ל דאין ברירה בדעת מרן ז"ל איך פסק. יש לנו לפסוק כס' הרמב"ם ז"ל וכמ"ש מרן מלכא בחק"ל שם דקע"ו ע"ג. והיא סברה אמתני ותקיפא דקבלת ס' הרמב"ם בערי המערב וא"י קדמה לקבלת ס' מרן ז"ל. ולא שבקו ס' הרמב"ם אלא מחמת הכרעת מרן דעינו ראה סברות רבות ובאיזה מקומות הכריע דלא כוותיה אבל במקום שלא פירש דעתו דלא כוותיה חזר הדין לקבלה הראשונ' לפסוק כהרמב"ם ובמקומה עומדת

והואיל וכן יש לנו להתיר בשופי לנו בני ספרד בנעשה כרו"ש מחמת חולי. כדעת הרמב"ם ז"ל ולפי האמור גם דעת מרן הש"ע כן. וכ"ש דהאיכא רובא דמנכר מהפוסקים ז"ל דס"ל כס' הרמב"ם ודאי דהכי נקטינן. וכי תאמר בלבבך מה יושיענו זה דעדין לא נושענו מדברי מוה"ר חק"ל ז"ל שכתב דמידי ספקא לא נפקא. דבודאי כל זה גלוי וידוע לפניו ואפי"ה כתב כן. ומי יעצור כח לחלוק עליו אחרי דמימיו אנו שותים והוא רשאי ולא אנו. לזאת אשיב שזה ממה שיקל תירוצו דהנה מוה"ר ז"ל הגם שראה וידע כל זה מ"מ כתב דמידי ספק לא נפיק. דאיהו לטעמיה אזיל שכתב שם במה"ב סימן ב' דבני חו"ל דתפסינן דגל הקי"ל בד"מ אפי' נגד מרן ז"ל לא קבלנו הוראות מרן אלא להחמיר ולא להקל. אמנם בא"י ועראביסטאן ודמשק וסביבותיהם דתפסו הוראות מרן ז"ל בד"מ ולא תפסו דגל הקי"ל לדידהו קבלו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר יע"ש וכן הביא מר בריה הרב ראשון לציון ח"ד בדרא ז"ל בס' נדיב לב ח"מ סימן ס"ג. ועל כן בהך ענינא דסימן ז"ך דעסיק ביה דנשאל ממתא אדריאנו יע"א דתפסי דגל הקי"ל דלדידהו לא קבלו הוראות מרן אלא להחמיר ולא להקל. יפה השיב להם דהגם דלדעת הרמב"ם ז"ל נסתרס ע"י חולי חשיב בי"ש וכשר. מ"מ מידי ספק לא נפיק כיון דשאר הפוסקים מחמירים אבל באתריה דמר שהוא מערי המערב שמתחילה קבלו עליהם ס' הרמב"ם לגמרי בין להקל בין להחמיר וכמ"ש גאון עוזנו ז"ל שם במה"ב דק"ע ובתר הכי קבילו עלייהו הוראות מרן ז"ל גם הוא יורה יורה דכוותיה דהרמב"ם פסקינן וליכא תו ספיקא. וגדולה מזאת אני אומר דאפי' אם היה תהיה נדון זה באחת מערי חו"ל דתפסי דגל הקי"ל מן הראוי הוא לתפוס כס' הרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל להכשיר. דמלבד שכבר בא חכם אחי וראש הרב המופלא בס' פתח הדביר ח"ג בהשמטות דשפ"ה והוכיח במשור מפי סופרים ומפי ספרים דגם בחו"ל קבלת הוראות מרן ז"ל היא בין להקל בין להחמיר דלא כמ"ש מורנו ה' חק"ל זלה"ה: