שו"ת תעלומות לב חלק ב לה

בזה כיעו"ש ועוד לאלוה מילין בפרט זה לברר מפי סופרים דבמקום עגון ושעת הדחק כנ"ד ראוי לסמוך אפי' ס' יחיד אלא שכבר האריכו בזה שלשה המה מטיבי רבני אזמיר בתשובה הנז' האריכו למעניתם באשר ה' אתם עד שלא הניחו לנו מקום להתגדר בו בפרט שבנ"ד רבים הם אשר אתנו החולקי' המחמירי' הנם מועטים. ע"כ אני אומר שהמתיר בכגון נדון זה יש לו על מה לסמוך וסמוך לבו לא יירא

את זה כתבתי כחותה על הגחלים פסקי פסקי פעם ביום פעם בלילה לפי רוב טירדת הצבור ואל אלהים אשים דברתי כי ינחני במעגלי צדק ולא אכשל בדבר הלכה. הכ"ד החותם פה טראבלס המערב יע"א בשלהי חדש סיון המוכתר בכתר תורה וערבה שנתי וזרחה לכם יראי שמי שמ"ש צדקה ומרפה לפ"ק ושלום על דייני ישראל: דברי המקוה חסדי האל הזן והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט

למודעי אני צריך כי גם אחרי בואי לגומרה של תורה. וכתבתי פסק דין זה כפי אשר הורוני מן השמים. בכל זה לא מלאני לבי להתירו לכתחילה בבת ישראל. ואמרתי להמלך באחד מגדולי המורים שבדורנו. וכתבתי קיצור הדברים מכל אשר הארכנו בתשובות דלעיל. ושלחתי לפני מי שגדול משרשי"א הרב המופלא סבא דמשפטים כמהר"ר חיים מודעי נר"ו ראב"ד בעוב"י אזמיר יע"א. ובהיות נתעכבה תשובתו ימים אחדים. והעלוב השואל היה משכים לפתחי בכל יום ויום. על כן נתוועדנו עם הרבנים דייני מתא הע"י. ואחרי שנשאנו ונתנו בדבר הלכה זו. הם אמרו כי מיראי ההוראה הם להתיר לכתחילה ספק איסור תורה. וחד מניהו רב כהנא מר דיינא הרב כמהר"ח הכהן נר"ו נגמריה סמיך אשר כתב והעלה בידו ואסף וקבץ דעות המחמירים והסכים לאסור איסר. ואם אמנם ראיתי שאין בכל דבריו הכרח לאוסרו ל"בק. ולאו גבורתא היא להחמיר בדבר שאין לו תקנה. ובכגון דא כחא דהתרא עדיף כאשר ביארנו לעיל. וכדאים הם הרמב"ם ודעמיה לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק כ"ש במקום עגון כזה וכמש"ל. מ"מ משכתי ידי מלהטפל בדינו. וגם כי העיז פניו וכתב קובלנא אל השר הגדול המושל יר"ה באמור אליו שאנו מעכבים אותו מלישא אשה והשר שלחו אלי והשבותיו כי זה הוא דבר הנוגע לדתנו הקדושה וכתורה יעשה. ות"ל כי נתקבלו דברי. אחר זה הלך ומצא עדה מישראל והלכו אתו מחוץ לעיר לקדש שם אשה. ובשומעי שלחתי ועכבתי בידו. ובאשר ראה כי כלתה אליו הרעה פה העירה הלך לעוב"י תוניס יע"א ונשא שם אשה והביאה לכאן. ואם אמנם היה מי שלבו נוקפו וחפץ לכופו לגרש לא הסכמתי בדבר שכבר ביארתי לעיל שאין ראוי לכופו לגרש דהוי חומרא דאתי לידי קולא כמבואר בתשובת הרב תם ומהרי"ד ז"ל בספר תמת ישרים. ולדהכי והכי זרחה השמש תורתו של רבי מאיר הרב המופלא שבסנהדרין דרין רב נחמן נר"ו שר המסכ'ים להתירו לכתחילה. והילך לשונו הטהור. ובין הפרקים אשים דברתי להציל את עצמי מהשגותיו. ויהי הקצ'ר אמיץ כי אין הפנאי מסכים להאריך עוד כאשר עם לבבי: סימן ה' תשובת הרב הגדול כמהר"ר נסים ח ים מודעי נר"ו בע"ס מימר חיים ראב"ד בעוב"י אזמיר יע"א

האי מאן דיאיר אורה זו תורה נהירין שמעתתיה בסברה ישרה שלשלת יוחסין ואב בחכמה הרב המובהק אליהו בהי'ר נר"ו יאיר והוי זהיר כיר"א

דברות של חיים המודעי פתיחה גמר בשלמים מרובים ותפילתי על חיכי למען תירום רישיה אכוליה כרכא שקט ובוטח בבנים ובני בנים דשנים ורעננים נס"ו זאת מן המודיעי'ת כי כן באו אלי אותותיו המאירים מחרוץ ומפז יקרים ואורו עיני לרבות את השמחה מידיעת ש"וט שכ"י וכ"י מזה חדש ימים. ולא היה לי שעת הכושר להשתעשע באמרותיו אמרות טהורות כי היתי מוטל על ערש בצנים פחים. ועתה כי ת"ל הניח ה' לי. תכף נטפלתי לדבר מצוה זו וה' ינחנו בדרך אמת להיות מסיע לדבר מצוה

ואשא עיני ואראה כי באת אלי בשאלת חכם ותשובתה בצדה מעט מחזיק את המרובה והיית מאסף כל הנמצא כתוב בספר את אשר ישנו פה עמנו ואת אשר נגע לו האלהים נגע צרעת ממארת בראש הגויה שלו ושאל ברופאים ושמו עליו תחבושת כדי לרפאותו והיה בהסירו את התחבושת מעליו לנקותו והנה עלה אתו ראש העטרה אשר בו הנגע ולא לו חוט מקיף כלל. ועתה שנתרפא מחוליו שאול שאל האיש לישא אשה. ועכ"ב היתה לו משום דהוא כרות שפכה י ועל זה משכימים לפתחו לדעת מה יעשה ישראל המוכה אם מותר לבא בקהל או לא. המני"ר נר"ו עלה בקב'ץ כל מה שדברו הפוסקים ענין זה. וסו"ד העלה דלדעת הרמב"ם ז"ל וסיעתיה רוב הפוסקים כ"ש הנעשה על ידי חולי חשיב בי"ש וכשר לדעת הרא"ש ז"ל ומעט מן הפוסקים ע"י חולי חשוב בי"א ואסור לבא בקהל. ומסיק דכיון דרוב הפוסקים מסכימים להתיר כוותייהו נקטינן את"ד נר'ו ואנה דאמרי ראה דבריך טובים. אבל מה נעשה לזקן זה אבינו רוענו מורנו ורבנו בע"ס חק"ל זלה"ה במה"ב א"הע סי' ז"ך דקל"ג ע"ג שאחר שהביא מחלוקת זה שרטט וכתב דמ"מ בנסתרס ע"י חולי מידי ספק לא נפיק אי כשר לבא בקהל או לא כיעו"ש ואחרי דברו מה אנן יתמי דיתמי מצינן לדבר דבר וחצי דבר להתיר בשופי נגד דעתו. וכ"ש מני"ר הי"ו דאתי מזרעא דרב יוסף צדיקא זצוק"ל וזקניך ויאמרו לך כתיב

(דבר אליהו המחבר ס"ט הלא מראש כבר מלתי אמורה כי היו דברי אשר שלחתי בכתב למע' הרב נר"ו בקיצור נמרץ. וקיצורי גרם לי שחשבני כבן חולק על אביו ורבו הוא הקדוש הגאון מרן זקני זלה"ה. אבל האמת אינו כן. כי לא נכחד ממני דברי קדשו. וכבר פקחתי עיני והבאתי דב"ק בקונטריסי הארוך לעיל בסימן ד' לך נא ראה ותכל תלונותיו מעלי):