שו"ת תעלומות לב חלק ב לב

קיימי כוותיה ומרן ז"ל לא הכריע בדבר. ולפי הכלל המסור בידינו שעל פיו יסד מרן ז"ל הוראותיו בש"ע דהינו שהוא פוסק ע"פ שלשה עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש זלה"ה. הנה בנ"ד שהרי"ף לא גילה דעתו בפירוש והרא"ש והרמב"ם חלוקים בסברתם נקטינן כסברת הרמב"ם שהוא מאריה דאתרין וגם כי רוב הפוסקים פסקו כמותו. וגדולה מזאת כתב מהר"מ גאלאנטי ז"ל בסי' ן' ה"ד הכנ"הג א"ח בכללי הפוסקים אות כ"ו. וגם רוב רבני אשכנז ז"ל ג"כ תפסו בזה סברת הרמב"ם להלכה ולמעשה כמו שהוכחנו לעיל. וגם לענין נטילת העטרה שיש חשש שהיתה מחמת התחבושת שבזה לא נתבאר בפירוש דעת הרמב"ם ז"ל. גם על זה פקחנו עינינו לעיל בסימן ד' והוכחנו שרוב הפוסקים המדברים בזה ס"ל דלדעת הרמב"ם ודעמיה כל שעיקרו מחמת חולי אפי' נחתך אח"ך על ידי רופא כשר לבא בקהל. וגדולה מזאת יש מי שסובר דאפי' אם תחילתו בי"א כל שנחלה אח"ך ע"י משמוש הרופא דכשר. וא"כ הרי אתה דן ק"ו לנ"ד דעיקרו חולי גמור ולא נגע בו יד אדם כלל. אלא שעשו לו תחבושת ורטיה לרפאות את חליו. ואין הדבר ברור שהתחבושת והרטיה גרמו נטילת העטרה. ואולי דמאליה נפלה. דלדעתם ודאי שהוא כשר לבא בקהל בלתי שום פקפוק

ולרווחא דמלתא ניקום ונעבד ס"ס. ס' הלכה כהסוברים דכל שעיקרו מחמת חולי אפי' סופו בי"א ע"י חתך סכין וכיוצא דכשר. ואתמ"ל דאסור שמא בע"י תחבושת ורטיה מודו דמותר י ואתמ"ל דאין חילוק בין תחבושת לחתך סכין אימור מאליה נפלה ולא מחמת התחבושת י והו"ל נמי מתהפך שפיר ס' מחמת התחבושת או מאליה. ואתמ"ל מחמת התחבושת שמא הלכה כהסוברים שבכגון זה הוא מותר. ולא נכחד ממני ס' מהריב"ל ז"ל בכמה מתשובותיו שחשש לס' המרדכי בפרק החולץ בשם רבינו בסוך ז"ל להחמיר אפי' בס"ס ומכללם בתשובתו דסימן צ"א הבאתי דבריו לעיל בסימן ג') אשר בקושי התיר בס"ס היכא שכבר הוא נשוי ואם נכוף אותו להוציא הו"ל גט מעושה והוי חומרא דאתי לידי קולא כיעו"ש אך כבר האריך בזה מהרימ"ט ז"ל בתשובותיו והעלה להקל בס"ס אפי' בפלוגתא דרבוותא ועין לו בח"א סימן קט"ז וכן הסכים בתראה שלים הפר"ח בקונטריס הספקות להתיר אפי' בס"ס שאינה מתהפך והרמ"ז גאון ירושלים ח"ד בדרא ז"ל בתשובתו הבאה בס' חק"ל מה"ב חיו"ד סימן א' גליה לדרעיה והן הראנו נפלאו' מתורתו בהתר ס"ס אפי' בפלוגתא דרבוותא ושם אסף איש טהור כל סברות הפוסקים ראשונים ואחרונים לא הניח פינה וזוית בענין זה. ומז"ה הגדול זלה"ה בחק"ל יו"ד ח"א סימן פ"ט העלה להתיר בס"ס גם פיסולי קהל כיעו"ש ואם התירו פיסולי קהל המולידים בס"ס כ"ש שיש להתיר בפ"ד וכ"ש שאינו מוליד וגם מוה"ר הגדול ז"ל מגן אברהם נר"ו בתשובתו הבאה בס' בני בנימין א"הע סימן ל"ב עביד ס"ס להתיר בכעין נ"ד. ובנ"ד הוי ס' אחד בגוף המעשה וס' אחד בפד"ר י ונראה ודאי דעדיף טובא מס"ס בתרי פלוגתא דרבוותא שיש סוברים דהוי שם אחד ואכמ"ל

ובהיות נ"ד איסור לאו גרידא קיל טפי ויש לנו להקל וכמ"ש הרב זקן אהרן ז"ל בתשוב' סימן זק"ן וז"ל ואם באיסור ערוה החמורה כן כ"ש באיסור לאו גרידא ע"כ והגם דבמסכת יבמות דפ"ב אמרינן מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת כבר הבאתי בספרי הקטן תעלומות לב ח"א א"הע סי' ט"ו דרבים ושלמים חילקו בין לאו לכרת ועין למז"ה הגדול ז"ל בחק"ל מה"ב א"הע סימן ך' דקי"ח ע"ג שהביא ס' הרדב"ז בח"ג סימן תקמ"א שחולק בין איסור א"א ליבום ועין עוד לו שם בסימן כ"ו. וכבר ידוע מחלקותם של ראשונים ואת אחרונים ז"ל אי ספקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן ורבו הסוברים דהוי מדרבנן ומכללם רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' ט"מ דחומר הספקות של תורה הם מדבריהם דמדאורייתא כל ספקא רחמנא שריה אלא החכמים הם שהחמירו. ואפי' לדעת הסוברים דהוי דאוריית' מ"מ הוי איסור קליש ולא באיסור דאורייתא ממש וכמ"ש הרב עץ החיים בלשונותיו בד"ח ע"ב וכן כתב מהראנ"ח ז"ל בח"א סימן א' וסימן ס"ח דאע"ג דס' איסור תורה הולכים להחמיר קיל מאיסור ודאי ומידי ספק לא נפיק ע"כ ועין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סימן קי"ט שהאריך ואכמ"ל. עכ"פ שם ביאר ע"פ דברי מהראנ"ח ז"ל בסימן א' דנ"מ אי יש מחלוקת אי חשיב ס"ס או לא דלמ"ד דאיסורו מדבריהם תפסינן להקל ולמ"ד נמי דהוי מד"ת עכ"פ קיל איסוריה דאיסורו מכח ספק ע"כ ומאחר שביארנו דרבו הסוברים דאפי' באיסור דאורייתא ובפיסולי קהל עבדינן ס"ס להתיר. ואפי' אם יש מי שחולק למעבד ס"ס כהאי דנ"ד. מ"מ לדעת הרמב"ם שקבלנו הוראותיו שחומר הספקות הוא מדרבנן תפסינן להקל וכמש"ל

וכן בקדש חזיתיה להרב גט פשוט בסימן קכ"ט סקי"ג שסיים וז"ל אמנם המעין יראה דסוגיא דעלמא נזלא להתיר בס"ס בפלוגתא דרבוותא אף באיסורא דאורייתא וגם באיסור א"א להתירה לעלמא כמו שיראה המעין בתשובות האחרונים ז"ל ועין פ"ט ח"ב סימן נ"א דצ"ד ע"ב כ"ש דיש לנו לסמוך ולהתיר בענין זה מטעם ס"ס ע"כ והכי ס"ל למהרש"ך ח"א סימן ח י וסי' קצ"ח דיש להתיר בס"ס אפי' בדאוריית' ושם התיר בס' אחד בגוף הענין וס' שני במחלוקת הפוסקים הו"ד בספר חיים ושלום ח"ב סימן א' והרב ז"ל הביא כל להקת הפוסקים דס"ל דבעגונא יש להתיר בס"ס אפי' שאינו מתהפך כיעו"ש וכבר מלתנו אמורה דעיגון האיש קשה יותר מעגונה דאתתא. וכן הדין ודאי שיש להקל בעגון האיש יותר כיון דאין חשש לפגוע באיסור ערוה החמורה ולא חשש להרבות ממזרים ח"ו כמו שיש לחוש בהתר עגונא. ועין להרב משפט צדק ח"ב סימן ע"ח שכ' דע"כ לא פליגי רבוותא אלא דוקא כשהאיסור הוא מוסכם ואנו באים להתירו מכח ס"ס אבל אם האיסור אינו מוסכם דבהא פליגי אי אסור או מותר שרינן בס"ס ואפי' לכתחילה ע"כ ועין ג"כ להרב בעי חיי ז"ל בחיו"ד סימן רי"ו שכתב וז"ל וכיון דחשבינן ליה ס"ס אזלינן לקולא אפי' בדאורייתא ואפי' באיסור ערוה ואיסור ע"ז ע"כ ובכן נר"ל ברור שיש להתיר בשופי בס"ס שעשינו וכנז"ל. גם אין לחוש בזה ולומר דאלו הב' ספקות חשיבי משם אחד דהינו אם נטילת