שו"ת תעלומות לב חלק ב ל

כדי שלא יבאו לעשות בי"א כיוצא בו כדכתיב ובארצכ' לא תעשו ולא הוי פיסולו מטעם שאינו מוליד. וכ"כ הרב זקן אהרן בסימן קנ"ז. ולטעמיהו הוה אמינא דכשר. כיון שכבר הוא מסורס מעיקרו. אלא שאין זה מספיק להתירו על ידי דדרשינן טעמא דקרא. וכמ"ש הגאון מז"ה הגדול זלה"ה בס' חק"ל א"הע סימן ז' בכיוצא בזה. מ"מ אין ראיה ג"כ לאסור מדין מסרס אחר מסרס. כי מחמת הסירוס האחרון לא בא הכתוב אלא לחייב את המסרס וגזרת הכתוב היא כמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל בחי' למכילתין. ולענין איסורו לבא בקהל לא משתעי קרא ודאי לחודיה קאי. וכן כתב הרב בית אפרים ז"ל בחא"הע סימן ב' וסימן ג'

ובפרט היכא שהמסרס האחרון לא בא לסרס אלא לרפאות כדי שלא יתפשט הנגע בכל גופו. ואולי לית ביה אפי' איסורא דמסרס אחר מסרס. כי אין זה מסרס אלא מרפא. ואף אי אית ביה איסורא דמסרס. אין להחליט משום זה שאסור לישא ישראלית. תדע שכן הוא ואין אנו דנים בזה במה מצינו. שהרי לרפואה התירו במקום שיש סכנה לשתות כוס של עיקרין כי אין לך דבר שעומד בפני פק"ן כמ"ש הריטב"א בחי' למכילתין ובפ' הבא ע"י (ועיין בתוס' פ"ח שרצים דק"י ד"ה ק"ל והרא"ש והר"ן והרשב"א והמאירי בסוגיין ואכמ"ל) ועיין להרב זרע אברהם ז"ל בסימן א' לא"הע שהאריך וכגו"ד כתב שם דע"כ לא אסרו בגמ' אלא ברפואה שאין בה סכנה ע"כ ולא מצאתי משמעות בגמ' לומר דחולי הירקון אין בו סכנה. אבל מבואר בסוגין שתרופה זו אינה ודאית ויש רפואו' אחרו' יותר בדוקו' וכל היכא דאיכא תקנה בהתרא. שפיר קמותיב מי שרי למעבד איסורא. עכ"פ הדין דין אמת דבמקום סכנה וזאת היא תרופתו דיהבינן ליה ועין אדמ"ק סימן כ"ג ה"ד הברכ"י בסימן ה' סקי"ב. ומזה אני תמיה על הרב שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ג סי' מ"ד שאסר להשקות כוס עיקרין לקטן אפי' בחולי שיש בו סכנה דאף לפקו"ן כל שיש השחתת עולם אסור עיש"ב ונעלם ממנו דברי הריטב"א ז"ל בסוגיין וכן יש להוכיח מדברי הראשונים בחידושם למכילתין. ודבר ברור הוא דמותר. דסתמא שמעינן אין לך דבר שעומד בפני פקו"ן. ואם נדחה שבת אחד השקול ככל התורה כולה במקום שיש סכנה והזריז הרי הוא משובח ומצוה קעביד כמבואר בש"ע א"ח סימן שכ"ח ושפ"ט. כ"ש שידחה איסור לאו זה. וראיתו מאותו חסיד אינה מכרחת. י דהכא ודאי לא מקרי זה השחתת עולם. דלא נברא העולם בשביל זה. ולא תשחת הארץ אם לא יוליד. ויכול להתקיים על ידי אחרים. ואעיקרא קטן זה מי יודע אם איננו סריס מעיקרו. וגם אם ראוי להוליד הלא החולי הוא מסוכן והרי הולך למות. הלזה יקרא השחתת עולם אתמהא. ואפי' בגדול כבר ביארנו דבמקום סכנה מותר. ומ"מ לענין התרו לבא בקהל אחר ששתה ונסתרס אין התרו ברור ומלכים מדינים זה עם זה כמבואר בספרי רבני האחרונים ז"ל הו"ד בברכ"י א"הע סי' ה' אות ז' (ועיין בפתחי תשובה סימן זה סק"ט) ובחק"ל א"הע סימן ז'. ולדעת האוסרים אותו לבא בקהל דיינינן ליה האי בדיניה והאי בדיניה דאיסור סירוס איסור בפני עצמו הוא. ובמקום סכנה הותר מכללו. ולא תלי זה בזה וכן כתב בפירוש הרב חתם סופר ז"ל בח"ג סימן י"ז לא דמי כלל למסרס אחר מסרס שהוא איסור בפני עצמו עי"ש והוא היה מתכוין לדחות דברי הרב יעב"ץ ז"ל הגם שלא הזכירו כאן בפירוש. ועין עוד לו שם בסי' י"ט

ומה שהוסיף עוד הרב יעבץ ז"ל שם בד"ד ע"א וז"ל שהוסיף הר"מ ז"ל לבאר שאפי' נותק וכו' אחר שכבר נכרתו באיזה אופן שיהיה בי"א אי בי"ש הרי זה לוקה משום מסרס וכו' עי"ש ואנכי לא ידעתי אנא מצא שהוסי' רבינו משה מדעתו שאפילו המסרס את המסורס בי"ש לוקה. וזה לא נתבאר בדברי רבינו. ואדרבא אפשר לומר דפטור ומותר. שהרי בש"ס שם אמרינן להביא נותק אחר כורת דהינו שבא אחד וכרת הגיד ובא אחר ונתקה והיינו מסרס אחר מסרס וכמו שביאר רבינו הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ז מהלכו' א"ב הל' י"א בפירוש וא"כ אדרבא תדיק מינה שאם כבר היה מסורס בי"ש שיהא פטור ואם דקדק כן עמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ואע"פ שלא סירס האחרון אלא מסורס. ורצה לדייק כן שאפי' מסורס בי ש אחרי המחי"ר אין דיוק. דהרמב"ם קאי אמאי דסליק מניה שפירש שהראשון כבר סירסו לגמרי. וא"כ נמצא שהאחרון לא סירס אלא המסורס על ידי הראשון ולא שכיוין לומר שהוא הדין אם סירס המסורס בי"ש. שאם כונתו היתה בזה לאשמועינן חידוש זה שלא נתבאר בש"ס הי"ל לבארו יותר י אבל האמת יורה דרכו שלא כיוין לזה וכמש"ל. וראיתי להרב חתם סופר ז"ל בחא"הע סימן י"ז שכתב וז"ל ועוד התם נמי אפשר דוקא כששניהם נעשו בי"א אבל אם ההתחלה היה בי"ש לא מחייב המנתק אחר כך וכן משמ' לשון הש"ס וכן יש להבין מלשון הרמב"ם פט"ז מהל' א"ב הל' י"א ע"כ והדבר ברור שאין הכרח ברו"ר מדברי הרמב"ם ז"ל לא לסברת הרב יעב"ץ ז"ל לחייב את המסרס להמסורס בי"ש. ולא לפוטרו כדס"ל להרב חת"ס ז"ל. עכ"פ ודאי שאין זה ענין לענין התרו לבא בקהל וכמו שסיים שם הרב חתם סופר ז"ל וכדבר האמור. ועין בתשובת בשמים ראש בדברי הרב כסא דהרסנא בסימן שם

ועוד הוסיף הרב ז"ל והאריך בזה בראיות וסברו'. ואם אמרתי להשיב על כל דבריו שבאו כפולים ומכופלים בהמשך תשובותיו במשקל ובגדר תקצר היריעה מהכיל ברוב דברים חוששני מחטאת פן תפלוט הקולמוס איזה דבור נגד כבודו כי רב הוא. כי יחם לבבי בראותי איך הכה בשבט עברתו גדולים וטובים בחכמה ובמנין. על כן אמרתי אשים קנצי למילין. זולת במה שכתב על דברי הרבנים בעלי תשובה שבס' אהלי תם ז"ל. שנסתיע מהם הרב החסיד בר פלוגתיה בנדונו. וההוא אמר על פי סברתם. דאע"פ שחתך הרופא אח"ך ס"ל בדעת הרמב"ם ודעמיה דכל שעיקרו על ידי חולי כשר י ועל זה שפך כאש חמתו שם (בדי"א ע"ב) וכתב כי שם היתה הכחשה בעיקר השאלה כי לפי תשובת הרת"ם ורעהו לא ניטל הגיד רק על ידי חולי בלבד וכו' ואף הרי"א לא השיב ולא דן רק ע"פ הנחת השאלה באופן הנזכר. ואף על גב דלפי"ד מעשה כי הוה בסופו על ידי אדם הוה כנראה מתשובת הרי"א שם. אלא שהכחישוהו או דלא סיימוה קמיה דהר"ר תם וכו' עיש"ב ואני תמי' על שלמות חכמתו