שו"ת תעלומות לב חלק ב כח

דבר גדול דבר הרב ז"ל וקולא גדולה היא להקל גם בתחילתו בי"א כנדון דידיה והם דברים תמוהים מאד כמו שכתבתי לעיל בסימן ג'. מ"מ דעת הרב ז"ל כך היא דאינו נפסל כל שלא בידים ממש על ידי אדם כיעו"ש וידוע כמה רב גובריה ורב חיליה. וא"כ דון מינה במכ"ש להיכא שתחילתו וסופו ע"י חולי כמובן. ובפרט למה שמבואר בשאלה הבאה באריכות בספר שב יעקב סימן ד' שאחר שנתפח הגיד הביאו רופא וחתך החוט וריפא אותו אלא שנשאר הנקב ההוא כיעו"ש ולפי הנראה הוא ממש נדון הרב שבות יעקב ז"ל אלא שבספרו הביא השאלה בקיצור. ועכ"פ אפי' לפי סגנון שאלתו הוי תחילתו בי"א ממש ואפי"ה ס"ל דכל שלא היה בידים ממש ונחלה אח"ך דכשר לבא בקהל וכמדובר

ו' כתב הרב חמדת שלמה בסימן מ"ה (הו"ד בספר פתחי תשובה א"הע סימן ה' סק"ה) בכיוצא מנדון הרב שבות יעקב ז"ל וז"ל אלא שהרופא לא חתך החוט רק בסמים ורפואות נתרפא ונשאר נקב בגיד והעלה להתירו לכתחילה וכתב דגם הרב שב יעקב יודה כל שלא חתך הרופא דהוי רק חולי וכשיטת רוב הפוסקים דעל ידי חולי הוי רק בידי שמים ומותר לבא בקהל עיין שם באורך ק"ו הדברים בנדון דידן שתחילתו חולי גמור שלא נגע בו יד אדם כלל. וגם בסופו לא חתך הרופא לא בסכין ולא בכלי רק על ידי סממני' ורפואו' ניטלה העטרה. דלדעתו ודאי מותר לכתחילה בבת ישראל בלתי שום פקפוק. ובספר פתחי תשובה שם הביא מ"ש בספר בינת אדם שער בית הנשים סי' כ"ה שכתב דכל שנעשה איזה מעשה ועל ידי זה חלה הוי כבי"א ופסול ע"כ ודבריו בזה נכונים בעיני דכיון שתחילתו בי"א ע"י איזה מעשה אפי' נחלה אח"ך לכ"ע נפסל. כי ידוע ומבורר שכל מכה וקשירה או נשיכת כלב וקוץ יוליד איזה חולי. ואם אתה בא להתיר בכעין זה. נמצאו כל המוכים בי"א מותרים. וזה אין הדעת סובלתו ודינו להתיר בתחילתו על ידי חולי גמור והבו דלא לוסיף עלה וכמו שביארתי. והרב המחבר פתחי תשובה שם סיים דאי הוה שמיע ליה להרב בינת אדם דברי הגדולים המתירים הוה מקבל מנייהו. ולדידי אחרי המחי"ר לא שמיע לי. אך עכ"פ בודאי שיש לדון מדבריהם להתיר בשופי בכעין נ"ד

ז' הוא הרב בעל פתחי תשובה ז"ל באה"ע סי' ה' סק"ה דחזינן לדעתיה דס"ל להתיר כס' אותם הגדולים שהביא דבריהם שם וכאמור

ח' עשירי יהיה קדש הרב הגדול תנא ירושלמי כמהר"י אלישר נר"ו ראב"ד בעה"ק ירושלם תוב"א בתשובתו הבאה בס' בני בנימן ח"א סימן ל"א דשק"וט במי שהיה לו נקב בגיד ועשה סניף גדול להתירו מפני שהיה על ידי חולי דהיינו כי בהיותו בן ג' שנים נעשה לו בועה בגיד ועל ידי התרופות נעשה לו הנקב כיעו"ש בד"ן ע"ב הרי דפשיט"ל דאע"ג שהנקב הזה על ידי התרופות מ"מ חשיב ליה ע"י חולי להתירו לדעת המתירים הרבים. והגם דנקיט לזה בפשיטות. ולא נרגש שי"ל דבכגו"ד שנעשה על ידי תרופות חשיב בי"א ולא העלה על דל שפתיו דברי ה' יעב"ץ ז"ל דס"ל בכגון זה דלכ"ע פסול. ולא דברי הרבנים המתירים גם באופן זה. וזוהי שקשה בודאי דלא הו"ל למנקט הכי כהלכה פסוקה בלתי שום חולק וכמ"ש בעניותי בתשובה דלעיל. מ"מ דעתו כן בודאי והדין דין אמת

ט' הוא הקדוש הגאון ראשון לציון כמהר"א אשכנזי נר"ו בתשובתו שבס' בני בנימן סימן ל"ב שהסכים לדברי הרב הפוסק גאון יעקב נר"ו גם בסניף זה. וברוב בקיאותו לא נרגש מזה שעל ידי התרופות נעשה הנקב. ולא חש לספר הרב יעב"ץ ז"ל. משמע שגם הוא נר"ו פשיט"ל טובא דכיון דעיקרו מחמת חולי אף אם מחמת התרופות ניקב או נבצע וכיוצא כשר ל"בק לדעת המתירים דקי"ל כוותיהו

יו"ד הגאון מקרלין ז"ל בתשובת קהלת יעקב סימן ג' (הו"ד בספר פתחי תשובה שם) שהאריך בכיוצא בזה וכגו"ד כתב וז"ל ואף שתחי' מעשה על ידי אדם היה שקשרו בחוט סביב בדוחק י"ל הגם בזה בי"ש מקרי דהא סתמא הכשירו הפוסקי' ז"ל על ידי חולי הגם דכמה חולים נעשים בפשיעת אדם ובפרט לפי מה דילפינן מממזר דהוי בי"א הרי עיקר מעשהו בי"א אבל על ידי חולי אף שתחילת החולי על ידי אדם לא הוי רק כגרמא בעלמה וכו' את"ד כפי מה שהעתיק הר"ב פתחי תשובה שם ואין ספרו מצוי אצלי לעין בתשובתו זאת. כי כל לגבי דידי כבר מלתי אמורה בכגון זה דתחילתו בי"א הוי קולא גדולה לאחשובי אפי' סניף להתירו. עכ"פ תסגי לן דבעין נ"ד לדידהו יש להתיר בלתי שום ספק

י"א הרב מהר"ח מוואלזין ז"ל (הו"ד ג"כ בס' פתחי תשובה שם סק"ז) וז"ל דאם היה נרקב קודם שנחתך אף שנכרת על ידי אדם לא חיישינן ליה דכל שנתמסמס כמאן דליתיה דמי בכל דוכתא עכ"ל ודון מינה לנ"ד אף אם נאמר שעל ידי התחבושת ניטלה העטרה. ודאי שאם לא נתמסמסה קודם לא היתה ניטלת על ידי התחבושת. ושם בספר פתחי תשובה הביא משם הגאון בספר בית מאיר ז"ל דמספקא ליה בזה. מיהו לדידן ודאי לא שבקינן פשיטותיהו דכל הני רבוותא מפני ספקו של הרב בית מאיר. וגם אין ספרו מצוי אצלינו כדי לראות אם יש לו על מה לסמוך. וכ"ש דבכעין נדון דידן שלא נגע בו יד אדם כלל. ואולי כי מאליה נפלה העטרה. ואף אם נאמר כי התחבושת והרטיה גרמו וסיעו בנטילתה. בהא ודאי דלא חשיב אלא גרמא בעלמא. ולא מקרי בי"א

י"ב הרב הגדול מהרי"א דתלמודא כמהר"א הכהן ז"ל בס"ד שלחנו של אברהם בחי' לא"הע סימן ה' שכתב כן בפשיטות משם רש"ל וגם הוא ז"ל העלה לעשות ס"ס גם בחתך הרופא הביצה השמאלית אף שהוא נגד ס' מרן ז"ל כיעו"ש

י"ג הרב החסיד בר פלוגתא של הרב יעב"ץ ז"ל שם באגרת בקורת המתיר בשופי וכפי הנראה שאותו חכם שהסכים עמו הוא הרב מהר"ע חאגי"ג ז"ל כמתבאר מדברי הרב יעב"ץ בקונטריס התאבקות שבספרו שפת אמת

י"ד הגאון מהרם סופר ז"ל בספר חתם סופר ח"ג סימן י"ז אחר שהביא דברי הסמ"ג ורש"ל כתב וז"ל ומ"מ אין התר זה מבואר בלשון הרמב"ם ובלשון ר"ת שבמרדכי פרק הערל משמע כי מה שחותכים הרופאים מחמת חולי אבן