שו"ת תעלומות לב חלק ב כז

שהלכה כמותם במקום שמצינו גדולתם

א' ראשון לנשיאים הוא הקדוש הרב רבינו עובדיה מברטנורא ז"ל ראש רבני עה"ק ירושלם תוב"א. ראשון לציון הנה הנהו כותב בפ"ח דמסכת יבמות מ"ב אחר שביאר הפיסולים שבי"א בין שנמעך בין שנכרת וכו' סיים וז"ל אבל מחמ' חולי הכל כשר ע"כ והאי הכל דקאמ' מר לאתויי אתא בודאי כל אותם הפיסולים שנעשו בי"א דסליק מיניה שאם נעשו אותם המעשים מחמת חולי בכל. אופן כשר. ודוק מינה דהכי ס"ל להרב ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל כדרכו בקדש להיות נגרר אחריו וכמו שכתב הרב יעב"ץ ז"ל שכחו כח הרמב"ם ז"ל הבאנו דבריו בסי' דלעיל. וידוע שדרך הרב ז"ל הוא לפסוק הלכה כמנהגו של הרמב"ם בפירוש המשניות שפוסק הלכה למעשה. וגם הרב ברטנורא ז"ל כך מנהגו הטוב וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל בשם הגדולים מע"ס אות פ' וכמש"ל

ב' שני בקדש הוא הסמ"ג בלאוין קי"ט שכתב וז"ל כל פיסול בענין זה כשלא היה בי"ש אלא בי"א על ידי פשיעתו כגון שכרתו אדם או הכהו קוץ אבל אם נולד כך או על ידי חולי אירע לו כשר לבא בקהל עכ"ד מסגנון ויתור דבריו אלו הבין הרב חתם סופר ז"ל בח"ג סימן טו"ב וסי' י"ט דדוקא בפשיעה על ידי אדם אבל אם אירע חולי בו וכרתו הרופא לרפאותו חשיב בי"ש וכשר ע"כ והן אמת שבדין זה שרוצה להוציא מדברי הסמ"ג יש תשובה שאינו מוכרח כ"כ במשמעות לשון הסמ"ג והדוחה המבקש תואנות ותשובות יכול לדחות בנקל דהסמ"ג פרושי קמפרש איך הכהו קוץ נקרא בי"א כיון דממילא הוי. ולא גרע מעל ידי חולי. ומפרש ואזיל שגם זה נקרא בי"א כיון דהוי בפשיעתו. כי מעשיו גרמו לו שהלך לשם במקום הקוצים ולא נזהר. בעצמו. או עשה ענין שלא כהוגן עד שהוכה ע"י הקוץ וכדומה. וכמו שביאר הרב הלבוש ז"ל בסימן זה. ואלת"ה נימא דלדעתו אם כרתו אדם באונס או נפל עליו קוץ או אבן והוכה בפתע פתאום במקום המשתמר בהיותו שליו בביתו ורענן בהיכלו. שיהא כשר כיון שלא היה בפשיעה ולא ע"י גרמא שלו. ועד כדון לא שמענו חידוש זה ולא אמרו אדם מעולם ועין מ"ש הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל נה"ע סי' ז' די"ב ע"א. אלא שהוא מפרש טעם האיסור בהווה שהוא בפשיעה או קרוב לו ותו לא פליגי רבנן י וללמוד מדבריו אלו שאם עיקרו על ידי חולי דאפי' כרתו הרופא אחר כך שיהיה כשר מנין לן: ואולם גברא רבא אמר מלתא ופשיטא ליה טובא עד שכתב בסימן טו"ב וז"ל מלשון הסמ"ג ודאי משמע כן ע"כ ולא תחיכו עלה כי יש לתת טעם לדבר. דעכ"פ בכל אופן שכרתו אדם או הכהו קוץ וכדומה. יקרא בי"א. אפי' אנסו אדם וכרתי או נפל עליו קוץ או אבן פתאום אפי"ה י"ל דחשיב בי"א ע"י פשיעתו. כיון דמעשיו גרמו להתיחד עם אדם אנס במקום שאין רואים להצילו. או לישב תחת קיר נטוי או מקום שאינו משומר יפה עד שנפל עליו אבן או קוץ והכהו וכמו שביאר הלבוש במלות קצרות ודוק ותשכח שדבריו בזה מסולאים בפז. ומינה נשמע בחולי שהוא לא פשע ולא גרם בדבר. ואע"פ שסתם חולי גרם לו איזה מקרה רע. ובפרט החולים בחולי הזה באותו פרק באותו מקום. שמעשיו הרעים גורמים לו כידוע ומפורסם. מ"מ עיקר החולי ממילה קאתי ובי"ש מקרי. ואנן בתר התחלתו אזלינן וכיון דתחילתו על ידי חולי דהוי כבי"ש גם אח"ך הוכרח הרופא לכרות כדי לרפאותו אכתי בי"ש חשיבא. כמו דפשיט"ל להרב חת"ס ז"ל בדעת הסמ"ג וכאמור י (ועין להרב שבות יעקב ח"ג סימן ק"ז ומה שכתבנו על דבריו בסימן ג' לעילא

ג' יבא השלישי ויכריע מומחיה ופקיע הוא הגאון רש"ל ז"ל בס' יש"ש בפ"ח דיבמות פסקא ט' שכתב בפירוש שאפי' הוכרח הרופא לכרות מחמת חולי כשר והכריח הדבר מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב או כרתן ומפרש דהיינו אפי' כרתן הרופא כיעו"ש. והאף אמנם שאין הכרחו מדברי הרמב"ם הכרח גמור. וכמ"ש גם הרב חתם סופר ז"ל בסימן טו"ב מ"מ רב גובריה אמרה. ואין ג"כ הכרח מדברי הרמב"ם הפך סברתו. ועין עוד לקמן בזה

ד' הנני מוסיף עליהם עוד שלשה המה מטיבי מהר"ר גם בן יחיא ומהר"י דונדון ומהר"י אבאיוב זלה"ה בתשובותם הבאה בס' תומת ישרים בחי' כ"ב נ"ג וקכ"ה ורי"א כי הגם שהעמיד מהרי"א ז"ל בסימן נ"ב ששמע מפי הבע"ד גם מפי הרופא הישראלי שעל ידי תחבושת וחתך סכין נחתך הגיד למעלה מהעטרה הרבה וכו' כיעו"ש בכל זאת לא הוסיף על השמועה דכגו"ד אפי' לדעת הרמב"ם וסיעתיה המתירים על ידי חולי. בכ"הג שנחתך על ידי אדם בסכין מודים לאסור ובטלה מחלוקת אלא הוא מתעצם לאסור מפני סברת האוסרים בע"י חולי. מפני שהוא איסורא דאורייתא וראוי להחמיר. משמע דפשיט"ל טובא דהאי התעסקות הרופא בתחבושת וחתך סכין ל"מ ול"מ לדעת המתירים כל שעיקרו מחמת חולי וע"כ גם הוא היה חושש לס' המתירים כדי שלא יהיה נש מעושה כיעו"ש. וגם הרבנים מהר"ר תם ומהרי"ד ז"ל בסימן נ"ג ורי"א אחרי שראו דבריו אלו ומה שהעיד בגודלו הרב מהרי"א ז"ל שהיה על ידי חתך סכין. בכל זאת לא חזרו מסברתם הראשונה וככחם אז כחם עתה שאין לכופו להוציא דהוי חומרא דאתי לידי קולא. ולא אשתמיט. חד מניהו להעלות סברא זאת מנגיעת יד אדם על דל שפתותיהם. משמע ברור דפשיט"ל נמי דלדעת המתירים על ידי חולי ס"ה נמי אם אח"ך נתעסק הרופא וחתך בסכין לרפאותו. ולא נכחד ממני מה שהרבה להשיב בזה הרב יעבץ ז"ל (עין באגרת בקורת שלו די"א ע"ב ודכ"ג ע"א). והרואה יראה שלא צדק גם בזה במחי' כתר. ומ"מ יקום דבר ע"פ ג' עדים נאמנים ה"ה הרב החסיד בעל דבביה דהרב יעב"ץ ז"ל. והרב חתם סופר בח"ג סימן י"ז והרב חסיד שבכהונה ז"ל בס' שלחנו של אברהם בחי' על הש"ע א"הע סימן ה' שהבינו כן בפשיטות. ופשטן של דברים הכי משמע בודאי לכל רואי השמש

ה' גדולה מזאת כתב הרב שבות יעקב סימן ק"ז וז"ל וא"כ בכ"ש לא נעשה הדבר בי"א בידים רק ע"י קשירת החוט נולד החולי ונתנפח הגיד ועל ידי כן נפל הנקב הזה תוך הגיד וכן כל חולי ע"פ הרוב בא על ידי מקרה רע והוי כבי"ש ואינו נפסל כל שלא בידים ממש ע"כ. ועם