שו"ת תעלומות לב חלק ב כו

המני"ח ז"ל בתשו' הלק"ט ח"א סימן קפ"ב דבא"י ועראביסטאן אין לומר קי"ל נגד הרמב"ם ומרן ועל ראשם פרש"י ע"כ מלבד שיש לומר שכל זה הוא אם פירש"י הוא מבואר ומפורש. ולא כשיש מחלוקת בכוונתו. עוד זאת דהינו דוקא אם אינו חולק בפירושו על ספר הרמב"ם ומרן שהם פוסקים וקבלנו הוראתם. ועין להרב צדק ומשפט ט"ו בסימן ל"ד ד"י ע"ד ולהרב נר מצוה ח"ב אות יו"ד ובספר כפי אהרן חאה"ע ריש סימן י"א

עוד כתב הרב יעב"ץ ז"ל שם דמהר"עב ז"ל אין ראיה של כלום כי אין כחו אלא כח הרמב"ם שמעתיק דבריו ממנו וכו' ע"כ ואחרי המחי"ר עד כדון לא שמענו כזאת על רב גדול ומופלא בדורו. ואם דרכו של הר"ל ז"ל ג"כ לפרש ולא לפסק הלכה. למה יגרע כחו לפי ערך חכמתו מפירוש רש"י ז"ל שגם הוא מודה שדרכו לפרש. י ובכל זאת נתעצם מאד והרחיב פה לשון נגד מי שרצה לומר שאין דרכו לפסוק הלכה כמש"ל. ובפרט אני אומר על הרב ז"ל בדין זה שיצא לידון בדבר חדש שלא נתבאר במשנה. וגם הרמב"ם ז"ל לא ביארו בפירושו למשנה ובפירוש כתב כפוסק הלכה למעשה דעל ידי חולי הכל שרי. ועיין הרדב"ז ז"ל בח"ד סימן ק"ח (ובדפוס חדש סי' אלף ק"פ) שהביא ראיה לדינו מפירוש הרב ז"ל וכתב עליו וז"ל והאיש הזה היה מפורסם בחכמה וראש לכל רבני ירושלים והוא היה תלמיד אשכנזים וראה את כל דברי הראשונים כי היה אחרון וכו' עיין שם ובכן ודאי כי סברתו מצטרפת לסברת גדולי הפוסקים המתירים בנדון כזה

אחרי ימים רבים הגיע לידי ספר זרע אברהם וראיתי להרב ז"ל בחא"הע סימן י"א בדל"ח ע"ג שכתב שאין לעשות שום מעשה אפי' מחמת חולי לדעת הרמב"ם ז"ל מאחר דאיכא כמה אוסרים וכו' כיעו"ש והרואה יראה שהרב ז"ל להיות דעתו נוטה שבנדון דידיה גם הרמב"ם יודה דחשיב בי"א כמ"ש שם בדל"ז ע"ג דע"כ לא נחלקו הרמב"ם ורש"י והרא"ש זלה"ה אלא בחולי שחין וכיוצא שהחולי עצמו גורם לבטל א' מג' דברים אלו אבל כשהוא על ידי אדם שהרופא משקה לו סם וכו' בהא ודאי לא פליגי וכ"ע מודו דבי"א מקרי ואסור לבא בקהל והביא ראיה מפ"ח שרצים וכו' כיעו"ש ודבריו בזה הם מכוונים למ"ש הרב יעב"ץ ז"ל וכבר לקמן (בסי' שאח"ז) עמדנו על דבריו קחנו משם ואין צורך לכפול הדברי' וע"כ הרב זרע אברהם ז"ל בהשענו על זה לא עמד יפה על מנין המתירים הרבים דקיימי בשיטתו של הרמב"ם. וכיון שראה כת האוסרים רש"י והרא"ש והטור והרבנים מטראנה זלה"ה חשב שרבים הם החולקים על הרמב"ם ורובה דאורייתא מאחר שמרן ז"ל לא הכריע במחלוקת זה כמ"ש הרב ז"ל שם בדל"ז ע"ג ע"כ כתב שאין לעשות מעשה כדברי הרמב"ם אבל פשוט הדבר שאם לפניו היה גלוי כי רבים. ועצומים הם העומדי' בשיטתו של הרמב"ם והחולקי' עליו הם מעוטא דמעוטא ודאי שגם הרב ז"ל היה מתיר בשופי וכמש"ל באורך

ועתה בא לידי ס"ה בית אפרים וחזינא לגאון המחבר ז"ל בחאה"ע סימן ב' שכתב וז"ל בענין פ"ד מחמת חולי אי דמי לבי"ש הנה הרמב"ם והרמב"ן וכן דעת הסמ"ג ורבינו ירוחם בשם הרמ"ה וכן נראה מדברי הרשב"א ומדברי הנ"י ד על ידי חולי בי"ש מקרי וכ"כ הרע"ב בפירוש המשנה אך הרא"ש כתב וכו' והב"ח מסיק להלכה דכבי"ש הוי וכן משמע הסכמת הב"ש וכן בפר"ח יו"ד סימן ל"ו כתב דלדינא עיקר כהרמב"ם וכו' ולקמן כתב שכן דעת הריטב"א והחינוך דעל ידי חולי בי"ש מקרי ואסיק דעיקר לדינא דעל ידי חולי הוי בי"ש שכן דעת רוב הפוסקים ולזה הסכימו האחרונים ומסיק שם להלכה ולמעשה להתירו לכתחילה לישא ישראלית משום דהוי כדיעבד כיון דאין לו תקנה עיש"ב ועוד לו בשאר תשובותיו ואין לי פנאי לחזור עליהם ועוד הגיע לידי אחרי זמן רב ספר בשמים ראש וראיתי שם בסימן ש"מ להרב המגיה בכסא דהרסנא שהאריך הרחיב בענין זה וכבר מלתי אמורה כי אין הפנאי מסכים להרחיב עוד הדבור בזה ולישא וליתן במה שפלפל בחכמה. ולעיקר דינא לחלק יצא על הרב יעב"ץ ז"ל בשווייה להרמב"ם יחיד בדבר הזה וכתב שם בד"ק ע"א (בדפוס קראקא) דאדרבה ס' הרא"ש היא יחידית נגד רוב הפוסקים הרמב"ם והרמ"ה והרמב"ן והר"א ממ"ץ והסמ"ג וא"ז עי"ש שהאריך: סימן ד' ברין כ"ש על ידי חולי וניטלה העטרה על ידי תחבושת ורטיה

מעתה אחרי אשר חפץ ה' בנו. והן הראנו את כל אלה. ובחמלת ה' עלינו הנה הואלנו לברר וללבן הסניף דלעיל כמשפטו ודינו. עד שלא נשאר בו עוד לדעתנו שום ספק. ומי שרוצא להתיר בעל ידי חולי אפי' לכתחילה. היכא שאין לו תקנה דכדי עבד דמי. יש לו סמוכים מן התורה רבים ועצומים אשר בית ישראל נכון עליהם. וכדאים הם לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק. וכ"ש במקום עלבון ועגון כזה

אך בכל אלה לא עלתה ארוכה ומרפא לנפש האיש המוכה ומעונה דנ"ד. אשר נוספה נחלתו ומחלתו אנושה כי יש בו ספק שמא מחמת התחבושת ניטלה העטרה. ואכתי יש מקום לערער דבכגון דא גם להרמב"ם וסיעתיה חשיב בי"א. ויש למערער אילן גדול לסמוך עליו הוא הרב יעב"ץ ז"ל באגרת בקורת שלו. אשר האריך הרחיב בפרט זה. והפריז על המדה גם בזה. ופשיט ליה דאף אם עיקרו מחמה חולי כל שנגע בו יד אדם. לכ"ע חשיב בי"א ופסול לבא בקהל. ואני בעוניי מידי עוברי על דבריו ראה ראיתי שלא צדק גם בזה. והרבה תשובות יש לי להשיב כהלכה גם בפרט זה. ובינותי בספרים וראיתי שרבו כמו רבו המתירים גם באופן זה י גם כי גבה טורא בין נדון דידיה לנ"ד ואולי בכעין נ"ד גם הרב ז"ל לא מגזים לאסור ככל מה שכתב באותו נדון. וכמו שנבאר להלן בס"ד. על כן ראיתי חובה לעצמי לברר גם סניף זה באר היטב מפי סופרים. ומפי ספרים. בצדק ומשפט ומשרים. ותחילת דבר אשימה עיני לאסוף ולקבץ סברות המתירים. י אשר דבריהם ברורים ומבוארים. ואחרי כן אסורה נא ואראה ויעמדו דברי הרב ז"ל בזה אחת לאחת ע"פ סדר קונטריסו. ואלו שמותם למקומותם בארש'ותם