שו"ת תעלומות לב חלק ב כה

מה שכתבתי בדעת הראב"ד בדרך פשוט. ועין בס' שואל ומשיב מהדורא תליתאה הנד"ע ח"א סימן קכ"ג שהביא גם הוא ז"ל דברי הראב"ד ותמה עליו והנרלע"ד כתבתי והבוחר יבחר. אחר זמן רב נד"מ ס"ה שערי רחמים וראיתי לרב רחומאי מאי הרב המופלא המחבר ט"ו בחא"הע סימן ד' שה"ד הראב"ד ז"ל ורצה לישב דבריו כדרך שכתב הרב חת"ס ז"ל בפירוש דברי הראב"ד ז"ל עיש"ב וכבר מלתי אמורה אין צורך לכפול הדברים

ואגב אורחין חזיתיה להרב חת"ס ז"ל שם בסימן י"ד הביא משם הרב שפתי חכמים ז"ל שכתב על מה שפירש רש"י ז"ל (בפרשת כי תצא) ע"פ לא יבא ממזר לא ישא ישראלית ולא פירש כן בפ"ד וכ"ש הקודם דהינו מפני שאם נשא בהיתר אין כופין להוציא ע"כ והרב ז"ל שם הביא משם הצדה לדרך שכ"כ בשם ס' קדמון ודחה דבריו. והוא ז"ל כתב לישב דברי רש"י ז"ל ע"פ דברי הראב"ד הנז' והאריך בזה כיעו"ש ואין פירושו מחוור בעיני כי הם דברי דוחק כאשר יראה הרואה. והנר"ל בדרך פשט הוא כי ידוע דפ"ד וכ"ש בי"ש מותרים בישראלית וכן בעל ידי חולי לדעת הסוברים שרש"י ז"ל הוא מכת המתירים. ובפרק הערל תנא נאמר כאן לא יבא פ"ד ונאמר להלן לא יבא ממזר מה להלן בי"א אף כאן בי"א. אף נמצא שאין איסורו של פ"ד וכ"ש אלא דכוותיה דממזר שהוא בי"א ע"כ פרש"י גבי ממזר לא ישא ישראלית ומינה נשמע לפ"ד וכ"ש בי"א דכוותיה שאסור בישראלית וכיון שיש במינו שהוא כשר לבא בקהל ע"כ פירש צבי ממזר שאין בו צד היתר ודוק כי נכון

עוד חז'ון למוה"ר הרב יעב"ץ ז"ל (בדי"ב ע"ב) שהביא דברי מהר"י דונדון ז"ל בתשובה שבספר תמת ישרים סימן רי"ו שהשיב יפה על דברי מהר"י אבאיוב ז"ל בסימן קכ"ה שכתב דנישואין בלא ביאה ליכא איסורא כלל ועיקר האיסור תלוי בביאה וכו' ע"כ והשיב לזה דלא היא כי ידוע שחיבי לאוין כפ"ד וכדומה שאחר קידושין וביאה לוקה פשיטא דבכל יום בעמוד וגרש קאי דין תורה אף בשעה שאינו בעל עובר שאם אינו עובר למה ילקוהו ויסרוהו עד שיגרש כדאיתא בת"כ וכו' אמאי יגרש יפרישוהו אלא ודאי הנושא בעברה וקדש ובעל בכל יום עובר הוא יעו"ש ופשיט ותני הרב יעב"ץ ז"ל שם להלכה פסוקה דלכ"ע בקיום לבד אינו עובר אפי' שנשא באיסור והיכא דלא עבד איסורא (וכגון שנשא בהתר ואחר כך נפצע) פשיטא דאיכא למימר דלא קנסינן ליה וכ"כ לעיל בתשובה ראשונה (בד"ז ע"א) עי"ש. וכבר עמדתי בזה בעניותי בספרי הקטן תעלומות לב ח"א חא"הע סימן ל"ו והעליתי דאפי' כנסה בהתר ואחר כך נפצע נראים בזה דברי מהר"י דונדון ז"ל דכופין לגרש ככל חייבי לאוין ובקיום לבד עובר אאיסורא דאורייתא אע"ג דלא לקי משום דלא עביד מעשה וכמו דפשיט ליה להגאון מז"ה זלה"ה בחק"ל וה"ע סימן ח'. ועתה ראיתי לבעל ה"ג בהל' מיאון שכתב וז"ל ול"מ דמעיקרא פ"ד וכ"ש הוא אלא אפי' אי נסיב אתתא ואית ליה בני בכשרותיה ולבסוף הו"ל פ"ד או כ"ש מפקינן לה מניה מ"ט דכממזר שויה רחמנא ע"כ ועין ג"כ בתשו' הרמב"ם ז"ל בספר פאר הדור סימן קמ"ו. ודין הוא לכופה להוציא ולא סגי ליה בהפרשה. כיון שאסור לבא על אשתו הישראלית וביאתו פסולה מדאורייתא. א"כ יש לחוש שתזנה אשתו וירבה ממזרים בישראל. וכמש"ל וכל זה הוא בפצוע בי"א דאסור בישראלית לכ"ע אז ודאי דאפי' כנסה בהתר חייב להוציאה וכופין אותו על זה בכל חייבי אלאוין. והפרשה נמי לא מהני דאיכא למיחש לזנות דא"א היכא דלא שכיח לה היתרא. אבל בעל ידי חולי שרבו המתירים אפי' מי שלבו נוקפו שלא להתירו לכתחילה בישראלית. מ"מ ודאי דלכ"ע אין כופין אותו להוציא כשנשאה בהתר משום דהוי חומרא דאתי לידי קולא וכמו שביארנו לעיל אין צורך לכפול הדברים

ומה שהאריך עוד הרב ז"ל מענין לענין באותו ענין וכפל הדברים פעמים רבות. אין לנו צורך להשיב עוד כי די והותר במה שכתבנו בסניף זה. זולת זה במה שהשיב את שכנגדו החלוק עליו ול'ו יעיר כל חמתו בסוף תשובתו בדכ"ד ע"ב וז"ל אך אשר שלח רסן לשונו באמור על רש"י שהוא פרשן ולא כתב דבריו להלכה. רע עלי המעשה כי צא דבר נכונה במשיח ה' מאוה"ג רש"י ז"ל דעביד לתורה שלא תשתכח לישראל וכל דבריו קבלת אמת ואם באמת רש"י אינו פסקן ברוב המקומות וכו' אבל כפירוש הענין והשמועה וכ"ש בביאור המילות והוראתם מי כמהו מורה וכו' עכת"ד. ואנכי הרואה כי בחנם החריד עליו כל החרדה הזאת באמור אליו כי לא דבר בכונה וחלילה נגע בכבוד מאוה"ג רש"י ז"ל. כי מי הוא זה אשר עינים לו ולא יראה גודל חכמתו בקיאותו ושלמותו של רש"י ז"ל ראש המפרשים בכל מקום. אבל באמת אמרו שהוא עצמו לא כיוין בפירושו לפסק הלכה אלא לפרש דוקא. וכבר הבאתי לעיל דברי מרן הב"י ז"ל בא"ח סימן יו"ד שכתב כן בפירוש וכבוד רש"י ז"ל במקומו מונח עטרה בראש כל אדם

האמנם ראיתי עתה להרב חשק שלמה בסימן כ"ה בכללי הקי"ל סיו"ד שהביא דברי מרן הללו ומ"ש בא"ח סימן י"ד והכריח שלא בכל מקום אמרו כן כיעו"ש וכיוין בזה למ"ש הרב יעב"ץ ז"ל כאן. אך הרדב"ז ז"ל בח"א סימן ק"ט כתב יש בידינו כלל גדול שרש"י ז"ל מפרש הוא ולא פסקן ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק והרב מופ"הד חיד"א ז"ל בס' שה"ג מע' ש' הביא דבריו אלו וסיעו ממה שמצא כתוב בס' כ"י ישן ונתן טעם מפסיק לזה שאין זה חסרון ח"ו בכבודו של רש"י ז"ל כיון שהוא עצמו לא כיוין להלכה ולמעשה. וראיתו מכרעת ממ"ש בפרק יש נוחלין דאמר רבי יוחנן לא תעביד עובדא עד דאמינא לכו הלכה למעשה י ויפה השיב ע"פ זה על דברי הרב מעדני מלך בהל' ציצית סס"ה עי"ש כי דבריו מסולאים בפז. מה גם בנ"ד שלא נתבאר יפה סברתו של רש"י ז"ל ואדרבא רבו הסוברים שרש"י סובר כדעת הרמב"ם ודעמיה. ומביאים ראיות מפירושיו וביאוריו וכמש"ל. ואף אם יש חולקים הסוברים דס"ל כהרא"ש ונראה שגם מרן ז"ל מכללם. אהני לן עכ"פ לומר דכיון שיש מחלוקת בכונתו ואין בירור יפה בדבריו. וגם מרן ז"ל אולי לדעתיה דהרא"ש קאמר וליה לא ברירא ליה. א"כ אין למנות סברתו לא עם המתירים ולא עם כת האוסרים כיון שאין הכרע ברור בדעתו. ומ"ש הרב