שו"ת תעלומות לב חלק ב כב

בודאי או ודאי ממזרים ולא אתו למטמעי בישראל. והאשה נמי היכא שידוע בודאי שאינו מוליד לא תוכל לזנות ולתלות בבעלה. אבל בע"י חולי כנדון הרב תומת ישרים ז"ל וכנ"ד דלא ברירא מלתא אם מוליד אם לא יש לחוש שתזנה ותתלה בבעלה ואתו למטמעי בישראל וכדבעי למימר לקמן הרב יעב"ץ ז"ל. הא לאו מלתא היא כי מלבד מש"ל דזנות דא"א לא שכיח ולא חיישינן לה. עוד זאת שמדברי הרב תם ז"ל שם מובן דפשיט"ל דלדעת המכשירים בע"י חולי הזרע כשר בודאי ומשמע דס"ל שמוליד. (הגם שדבריו צריכים ביאור מהיכן פשיט"ל הכי ומי תלה זה בזה וכמש"ל). ותו דגם בפ"ד וכ"ש בי"ש דכשר בכל גוונא יש במינו ג"כ מאן דמספק"ל אם מוליד או אינו מוליד. וכן מצאתי להרא"ש ז"ל בכלל ל"ג סימן ד' שנשאל במי שהיה סתום פי האמה וסמוך לכיס יש לו נקב. וכתב דאיכא לספוקי אם מוליד או אינו מוליד דאם הגיד חלול ועובר הזרע החוזר ויוצא דרך הנקב אינו מוליד מפני שאינו יורה כחץ. אבל אם אינו חלול אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו הנקב ואע"פ שאינו מזריע בעמק הרחם אפשר שהוא מתחמם וראוי להזריע מידי דהוה אברזא דחביתא. ומ"מ אין קפידא בזה להתירו בקהל דבין מזריע בין אינו מזריע ראוי לבא בקהל. דגרסינן בפרק הערל פ"ד בי"ש כשר ובירושלמי מוכח אע"פ שאינו מוליד ע"כ והתם ודאי בי"ש הוה ואפי"ה התירו לבא בקהל הגם דאם אין הגיד חלול אפשר שהוא יורה כחץ ומוליד ואם הוא חלול אינו מוליד כודאי ולא ברירא לן מלתא. ואפי' אם ידעינן שהגיד אינו חלול אכתי לא ידעינן בבירור שהוא יורה כחץ ומוליד דהא בדרך אפשר אמרה. ובודאי דכגו"ד אם הוליד ודאי דהבן כשר לבא בקהל. דלא אמרינן בפרק הערל גבי ניקב צא וחזר על בניו מאין הם ופרש"י זינתה אשתו דמשמע שהוא ודאי ממזר. אלא משום דברור הדבר דניקב אינו מוליד. אבל כל היכא שיש לתלות בבעל ולומר דאפשר שהוא יורה כחץ. לא מסתבר לומר צא וחזר מאין הם כי הרי אפשר לתלות בבעל. ומ"ש בב"ש סימן ד' סק"ג וז"ל ולא תלינן שנתרפא אלא בידוע שנתרפא עי"ש היינו ודאי היכא שידוע שבלא רפואה אינו מוליד כניקב דכל שלא נסתם ברור הדבר שלא יוליד. אכן היכא שמעיקרא יש לומר דאפשר שיורה כחץ ויוליד כנדון הרא"ש ז"ל נראה דלא חשבינן ליה ממזר ולא אמרינן בכה"ג צא וחזור וכמ"ש התוס' בפרק הערל דע"ה ע"א ד"ה שאין גבי ניטלת ביצה אחת. ואע"פ שהרב שב יעקב ז"ל א"הע סי' ד' גבי ניקב הגיד כתב ואף אי אתרמי דחשיב לילי ויומי ושאר הוכחות דמניה ילדה אשתו אין להכחיש דחז"ל בשום ענין עי"ש כבר השיב יפה הרב קרבן נתנאל בפרק הערל סקי"ג שאינו רואה במה הוא מכחיש דחז"ל הלא לא אמרו אלא ניקב הגיד פסול מפני שהוא שותת ולא תני סתם ניקב פסול כמו דתני גבי ביצים וכו' עיש"ב ועיין בדברי המאירי במס' יבמות בדע"ד ודוק שם ובס' עצי ארזים סי' ה' סקי"ג

וכן ראיתי להרב חתם סופר ז"ל חא"הע סי' י"ב שהביא תשו' הרא"ש ז"ל הלזו וכתב ולכאורה יפלא איך ישא אשה כיון שהוא במציאות שתלד ואז. יהיה הולד ס' ממזר לפי דעת הזה ואיך נתיר לישא אשה היכא דשייך ס' ממזר וכה"ג וכו' אלא ע"כ אם תלד נאמר שהם בודאי כשרים ונאמר שלא היה חלל מן הנקב ואילך ונימא שיורה כחץ והולד כשר את"ד ודבריו האחרונים צדקו יחדיו דודאי הולד כשר ותלינן בבעל דכל היכא שיש לתלות בבעל אוקמינן האשה אחזקת כשרותה ולא אמרינן צא וחזור וכמש"ל. אך קשה מעיקרא מאי קושיא איך נתיר לישא אשה היכא דשייך ס' ממזר אטו מפני חשש הבנים נאסור את האיש לבא בקהל אחרי שהתורה התירתו וכמ"ש הרב תם ז"ל. ואולם כונת פליאתו היתה דכיון דמספקא לן אם יוליד אם לא יוליד יש לחוש שתזנה ותתלה בבעלה כיון דלא מרתתא מבעלה ואי אפשר לברר ומסיק דלהא לא חיישינן כיון דאם תוליד תלינן בבעל והולד כשר. ועיין להרב בית אפרים א"הע סימן ב' וסי' ג' שהאריך בפרט. ועיין למוה"ר ר"ל מגן אברהם ס"ו בתשובתו הבאה בס"ה בני בנימן חא"הע סי' ל"ב דג"ן ע"ב מ"ש בזה ואשתמיטתיה דברי הרב בית אפרים בתשובה הנזכר ועיין להרב חת"ס ז"ל בא"הע סי' י"ד. באופן דכל שיש לתלות בבעל לא חיישינן לזנות. וכ"כ הרב בית אפרים בסי' ג' דלעולם אין לתלות בזנות כל שאפשר לתלות בד"א אף בדרך רחוק ואייתי שם תשובת הריב"ש ז"ל בסימן תמ"ו ותמ"ז שכתב שאין תולין לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפילו על צד הרחוק שאין חושדין בכשרות ולא חששו לזנות דפנויה ואפי' גבי תרומה וכו' עי"ש ומינה אתה למד גם בניטלה העטרה ע"י חולי דאף דדכוותיה בי"א אינו מוליד כשהוא ע"י חולי שפיר י"ל שמוליד ותלינן בבעל ואוקמינן האשה בחזקת כשרותה והבנים כשרים הם

עוד כתב הרב יעב"ץ ז"ל שם וז"ל גם הלשון איגר מדוקדק כלל שאמר וז"ל מהי תיתי לכוף את האב משום דזרעיה הוא בלא יבא שהרי ממזר וכו' ע"כ כמדומה שהיה סבור שהכ"ש מוליד ובניו ממזרים. וזה טעות שאי אפשר לחשוד בו אפי' תינוק שאין לו רק ידיעת בית רבו. כ"ש אדם גדול ורב מובהק אעפ"כ הלשון בהכרח נוטה כך דקאמ' לכוף את האב דזרעיה בלא יבא ומדמ' להו נמי לבני ממזר אלא ע"כ הך תשובה לאו דסמכא היא וכו' עכל"ה. ובעניותי אמינא דאין זו הוכחה של כלום. ומכ"ש שאין בה די להחליט דהך תשובה לאו דסמכא ולומר דתלמיד טועה כתבה ח"ו. כי מ"ש כמתמיה שכדומה שהוא סובר שהכ"ש מוליד. האמת כן הוא. שהרב סובר שיש פ"ד. וכ"ש ע"י חולי דלדעת המתירים הוא מוליד ובניו כשרים והוא מפורש בדבריו שם וכמש"ל. אבל לשון זה שכתב ואפי' אי הוו ממזרים ודאי וכו' כונתו ג"כ ע"י חולי. אך באופן הידוע וברור שאינו מוליד כגון נחתך כל האבר וכיוצא שהוא כשר לבא בקהל לדעת המתירים. והבנים אשר תלד אשתו הם ממזרים ודאי כיון דגברא לא חזי. והם קרוים בניה ולא בניו. כיון דהדבר ידוע ומבורר שאינו מוליד בודאי ולכ"ע הוו ממזרים אך לא מפני חשש זה. שמא תזנה אשתו ותוליד ממזרים אסרינן ליה לבא בקהל. דכוותא דבי"ש דלא חיישינן להאי חששא. י והוכחתו מממזר היא אמתני ותקיפא לדון מינה במכ"ש וכמש"ל באר היטב. ומאי דקשיתיה טובא לישנא דאב וזרעיה לק"מ כי ברור הדבר דאשגרת לישן הוא. אידי דקאי לעיל מיניה בכ"ש המוליד. ודכוותא נמי אשכחן בתלמודא בפ' הערל