שו"ת תעלומות לב חלק ב כא

הולד דבהדיא אמרינן ואם נסתם כשר דלדידיה ודאי דאתא להכשיר הולד והיינו פיסול החוזר להכשרו דהיינו להכשיר הולד ואיך כתב לקמן ואי תימא כהרא"ם דאינו חוזר להכשרו וכו' עי"ש וסבור הייתי לומר שיש ט"ס בדבריו אלא שאין הלשון מתישב כלל וכעת דבריו צל"ע

ובמה שכתב הרב איש תם ז ל בסי' כ"ה וז"ל וליכא למימר דאם לא נכוף אותו לגרש נמצא מרבה ממזרים בישראל להנהו רבוותא דס"ל דהוי כ"ש ואינו מוליד. דנהי דלדידהו הוי הזרע בלא יבא אבל לאותם הגדולים המתירים הוי הזרע כשר. וא"כ לדידן הוו ס' ממזרי' ומותרים מדאורייתא ואפי' כי הוו ממזרים ודאי מהי תיתי לכוף את האב משום דזרעיה הוא בלא יבא שהרי ממזר מותר בגיורת עכל"ה. ק"ל במ"ש דלדעת המתירים הוי הזרע כשר. י כי אכתי לא ידענו זה בבירור. ואין ראיה ממה שהתירו אותו לומר שהוא מוליד בודאי כי דכוותא דבי"ש קאמרי והתם לא נפק"מ אם מוליד או אינו מוליד וכמש"ל. והרי בניקב הגיד דודאי אינו מוליד. ואם הוא ע"י חולי אנו מתירים אותו ואם ילדה אשתו קודם שנסתם הנקב אנו אומרים צא וחזור על בניו. והנראה בכונתו הוא על פי מה שכתבנו דהרמב"ם שהיה בקי ברפואות קים ליה באלו הפסולים שיש מהם שאם נעשו ע"י חולי מולידי' וע"כ ס"ל להרב ז"ל דבנחתכה העטרה אם ראינו שהוליד הולד כשר שאנו אומרים זה הוא אחד מהאופנים הפסולים שאם נעשו ע"י חולי מולידים והזרע הוא כשר לבא בקהל

והנה הרב יעב"ץ ז"ל שם בדי"ב השיב על דברי הרב ז"ל בארוכה. והרבה להשיב אפו על דברים אלו ובחרונו יבהלהו. עד שהחליט לומר דהך תשובה לאו דסמכא שמא תלמיד טועה כתבה ע"פ של הר"תם ולא הבין כלל מה שאמר לו רבו וכו' ע"ש. ובעניותי אמינא גברא רבא חזינא ותיובתא לא קחזינא ולשמוע דברים קשים כאלו על ת"ח גדול הדור שלפני פנינו לא בעינא ע"כ ליתובי דעת עליון הרב רבינו תם זלה"ה קאתינא. ראשונה כתב הרב יעב"ץ ז"ל שם וז"ל ולא ידענא מאי קאמר מר. דממזר בגיורת מותר הוא ובניו ניכרים שהם ממזרים ולא אתו למטמעי בישראל. משא"כ בכ"ש בישראלית שהתורה אסרתו יהיה מאיזה טעם שיהיה. אלא שאם הבנים שתלד אשתו אינם בניו לפי ד"ת וממזרים הם. הם עדיו שאסור בישראלית מאחר שאינו מוליד שהוא האסור. פשיטא דצריך לכוף אפי' על ספקא ואצ"ל על ודאו עכ"ד. ואחרי המחילה הראויה לכבוד תורתו איני מבין כלל השגתו. ולפום ריהטא נראה דאחר שהחליט בדעתו כי תשובה זו לאו דסמכא ותלמיד טועה כתבה. ע"כ לא נתן לבו לבב חכמה לעין פורתא ולדקדק מעט בדברי הרב ז"ל המצודקים ומבוארים בתכלית הביאור. לכן אני אפרש כונתו ונועם אמרותיו ותכל תלונותיו ורעם גבורותיו הן הן נוראותיו. והוא שאחר שביאר הרב דלדעת הרמב"ם ודעמיה המכשירים ע"י חולי. בכגון נדון דידיה שניטלה העטרה מחמת חולי אפשר נמי שיוליד אף אי דכוותיה בי"א אינו מוליד בודאי. וכבר ביארנו בעמוד הקודם כי מקום יש בראש לומר כן. וגם הנסיון הוכיח) ואפי' לדעת האוסרים בע"י חולי ולדידהו ודאי אינו מוליד. ובנים אשר יולדו לו מאשתו הם נקראים בניה ולא בניו וחשיבי ממזרים ודאי וצריך לחפש אחריהם לדעת מנין הם. מ"מ לדידן דחזינן דבפלוגתא מתניא. ולדעת המכשירים הם כשרים ודאי. ולדעת האוסרים הם בודאי ממזרים לדידן עכ"פ חשיבי ס' ממזרים ומותרים מדאורייתא שלא אסרה אלא ודאי ולא ספק. והוסיף לומר דאפי' היה דלכ"ע אינו מוליד והבנים אם תוליד אשתו חשיבי ממזרים ודאי. וכגון שנחתך כל האבר וכיוצא בו ע"י חולי דאפי' לדעת המתירים אותו לבא בקהל (דלא פליג רבנן בין ראוי להוליד לאינו מוליד דכוותא דבי"ש דאיכא נמי שאינו מוליד בודאי וכשר וגם הרב יעב"ץ מורה בזה בע"י שמים כמבואר בהילוך תשובתו שם. ודכוותא נמי בעל ידי חולי לדעת המתירים וכמש"ל) מ"מ מודו דהבנים הם ממזרים ודאי כיון דהבעל אינו ראוי להוליד ודאי. דומיא נמי בניקב הגיד לדעת הרא"ם ז"ל שהוא כשר ל"בק והבנים אם יולדו לו הם ממזרים ודאי

מ"מ כתב הרב תם ז"ל דאין בנו כח לאחור אותו ל"בק. מחשש רחוק פן תזנה אשתו ותוליד ממזרים. וכמו בפ"ד וכ"ש בי"ש דמותר לכ"ע אף היכא דבריר לן שלא יוליד. ולא אסרינן ליה מטעם זה כי אין בנו כח לאסור מה שהתירה תורה מחשש רחוק כזה. ודכוותא נמי בעל ידי חולי דלדעת המתירים דין אחד להם. ואדרבא אוקמה האשה אחזקתה חזקת בנות ישראל הכשרות. שלא תזנה תחת אישה ותוליד ממזרים ואם ילדה היכא שברור הדבר שהבעל אינו מוליד בודאי הבנים ההם הם ודאי ממזרים. ואם מספקא לן במינו אם מוליד או אינו מוליד הו"ל ס' ממזרים ומותרים מדאורייתא. והלכה זו מסורה ביד חכמי ישראל לחקור ולדרוש ולדון ולהורות לענין הבנים לכשתלד. אבל האיש עצמו ודאי ופשוט שאין לאוסרו מחשש זה. והרב ז"ל הביא ראיה דעדיפא מינה מממזר אשר כאיש גבורתו לא נופל הוא מכל האדם והתורה התירתו בגיורת. אף שיוליד בודאי וירבה ממזרים. ומאן ספין ומאן רקיע להחמיר ולאסור מה שהתירה התורה. וכ"ש הוא בפ"ד וכ"ש אף אם אינו ראוי להוליד בודאי. שאין לחוש לאוסרו מספק זו שמא תזנה אשתו ותוליד ממזרים. כי זנות דא"א לא שכיח והיא יש לה חזקת כשרות ככל בנות ישראל. וגם אם היא נחשדה כל ישראל מי נחשדו ח"ו. וכ"ש אשה זו שאימת בעלה עליה שיגלה קלונה ברבים אפי' במקום שאין מכירין אותו וכדבעינן למימר לקמן בעה"י. זו היא כונת הרב איש תם ז"ל ברורה ומשופה מכל טוען ומערער בקיצור הראוי לרב שכמותו. מעתה לא ידעתי מאי קמקשה עליו הרב יעב"ץ ז"ל באומרו דכ"ש ופ"ד שאסרתו התורה בישראלית ראוי לאסור ספקא וכ"ש ודאי ע"כ אטו הרב תם ז"ל קאי לדעת האוסרים כי היכי דתקשה ליה. הוא דאמר כי האי תנא הרמב"ם ז"ל וסיעתיה המתירים. וכמו שפירשנו דבריו המבוררים אין בהם נפתל ועקש. ראוים הדברים לפה קדוש שאמרם. וכל מן דין סמוכו לנא

ואל תשיבני דעכ"פ לא דמי לפ"ד וכ"ש בי"ש דהתם יש בו אופנים שמוליד בודאי. ויש במינו שאינו מוליד בודאי. ע"כ לא אסרינן ליה לישא ישראלית מחשש זה דממ"ן הבנים או הם כשרים