שו"ת תעלומות לב חלק ב כ

שנפצע אחר שנולד. ומשמע שנפצע בי"א וכפירוש ר"ח הו"ד בערוך ערך פצע. ולהכי אייתי נמי סייעת' ממאי דתני במתניתא נאמר לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בי"א אף כאן בי"א. דמשמע דכל שאינו בי"א ממש כשר. ואולי מהכא יליף לה הר"מ במז"ל דע"י חולי שאינו בי"א כשר. ויש לישא וליתן עוד בזה ועיין להרב חתם סופר ח"ג סימן י"ד ובאגרת בקורת ד"ט ע"א. ואינו מן הצורך כעת. כי כבר רבו המורים מקום לדין זה ונאמן עלינו הדיין רבינו משה ז"ל כי משנתו קב ונקי וכל שלא כתב וירא' לי מוכרח שהוציא דין זה מש"ס בבלי או ירושלמי וכיוצא וכמש"ל. ועיקר מטרין עתה הוא להודיע כי ע"י חולי יש במינו מי שמתרפא ומוליד ובכן שפיר יש לדמותו לרפואות ולסמוך בזה על גדול הרופאים הרמב"ם ז"ל וכמ"ש הרשב"א ז"ל. זה נר"ל להליץ בעדם. ואם כני'ם אנו בזה בחנם החריד כל החרדה הזאת על הרב איש תם ז"ל הרב יעב"ץ והרבה עליו דברים אשר לא כן. וכבר הוכחנו כי רבים אשר אתו בזה שכתבו ממש כדבריו. ובעניותי אמינא שיש בדבריהם טעם זקנים. וצא ולמד מ"ש הרב יעב"ץ ז"ל באגרתו שם בד"ד ע"ב וז"ל משא"כ הסריס על ידי חולי דהוה קים ליה לרש"י דלית ליה אסוותא אפי' נעשה וכו' כיעו"ש. ואם כן כתב הוא ז"ל על דש"י שעם כל כבודו וגודלו דרב גובריה ורב חיליה לאורייתא. ולא נתברר לנו כחו וגבורתו בחכמת הרפואה. כ"ש אנו שנאמ' על הרמב"ם ז"ל המפורסם ברוב ידיעתו ברפואות דאיהו קים ליה דהפצוע ע"י חולי אית ליה אסוותא ומוליד. ואף אם יש במינם מי שאינו מוליד בודאי הו לו מחלקינן ביה ודיינינן ליה כפ"ד בי"ש וכמש"ל

והנה נראה דה"ה בניקב על ידי חולי אפי' שלא נסתם דהוא כשר ל"בק לדעת הרמב"ם ודעמיה ז"ל שהרי הרמב"ם בפט"ז מהל' א"ב אחר שכלל כל הפיסולים כתב שאם הוא על ידי חולי כשר. וניקב ג"כ בכלל הפסולים היה. ואע"ג שהטור ז"ל בא"הע סימן ד' סתם כדעת הרא"ש ז"ל שאם ניקב על ידי חולי או לקוי שהוא פסול. כבר כתב הרב ב"ח ז"ל שם דלדעת הרמב"ם ודעמיה דעל ידי חולי חשיב בי"ש אף כאן כשר ואינו פסול אלא על ידי מכה עי"ש וכ"כ בפרישה שם סקכ"ב. והרב"ח ז"ל שם הוסיף לומר. דגם הר"א ממיץ ז"ל שכתב דבניקב הולד הוא דפסול וגברא כשר הינו אם ניקב ע"י חולי. אבל בי"א גם הרא"ם מודה דגם הוא פסול עי"ש. ומ"מ ודאי דאף אם האיש מותר לבא בקהל אם ניקב על ידי חולי. מ"מ אם ילדה אשתו ודאי ובניה ממזרים דהא פשיטא לן דניקב איני מוליד. דאין סברא לומר דפני שהיה הנקב על ידי חולי שאפשר שיוליד. דהא דומיא דבי"ש הוא ובכג"וד בי"ש אינו מוליד ואפ"ה כשר ל"בק דלא אכפ"ל בין מוליד לאינו מוליד וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה בכל ל"ג והובאה בב"י שם. ודכוותא במי בעל ידי חולי אלא שאם נסתם חוזר להכשרו דהיינו להכשיר הולד. ולדעת הרמ"ה ז"ל ה"ד רי"ו שאם ניקב למעלה מהעטרה דפסול אפי' נסתם הנקב ועין בב"ש סק"ח. אם ילדה אשתו בניה ממזרים והנה ראיתי בס"ה בני בנימין הנד"מ בח"א סימן ל"א תשובה שלמה מהאי תנא דידן הרב המופלא שבסנהדרין גאון יעקב נר"ו שנשאל בניקב הגיד ונסתם אם בניו כשרים ונרגש מסברת הרמ"ה ז"ל דס"ל דלא מהני סתימה למעלה מהעטרה. ונדחק לומר דלא כתב הרמ"ה אלא דוקא בניקב בי"א אבל היכא שניקב על ידי חולי דלדידיה הוי בי"ש וכשר ל"בק גם הבן הנולד הוי כשר ל"בק עכת"ד ואח"י המחי"ר ממעכ"ת הם דברי תימה דמי תלה זה בזה. דהדבר פשוט דכשהוא בי"ש דכשר הוא אפי' ברירא לן שאינו מוליד וכמ"ש הרא"ש בתשו' הנז' ודכוותא גבי חולי לדעת הרמב"ם והרמ"ה דהוא כשר היינו אפי' אינו מוליד בודאי וכגון בניקב ולא נסתם כלל דהוא כשר והולד פסול. וכמ"ש הרא"ם ז"ל לדע' הרב"ח דהולד פסול והוא כשר מפני שהיה על ידי חולי. וכן נמי לדעת הרמ"ה דס"ל דלמעלה מהעטרה ל"מ סתימה והו"ל כלה נסתם והולד פסול והוא כשר אם היה על ידי חולי. וכבר נראה שהרגיש מזה מוה"ר ר"ל נר"ו בתשובתו שם בסי' ל"ב וכתב לישב דל"א אלא היכא שנולד ממעי אמו וכו' אבל כיון שחלו בה ידי רופא בקי ומומחה כההיא דר"ת אפשר שיוליד וכו' עי"ש ולדידי קשה הדבר לאומרו לדעת הרמ"ה שאם היה על ידי חולי מהני סתימה. שאם סתימת הרופא הבקי ומומחה היה מועיל בעל ידי חולי למה לא יועיל גם בניקב בי"א. וכפי"ז קשה לי טובא הס"ס שעשה ס' הלכה כהרמ"ה ואתמ"ל הלכה כוותיה דילמא בניקב על ידי חולי מכשיר ע"כ ובעניותי אמינא שלא יכנס בסוג ספק כיון דאף אי חשבינן ליה כבי"ש הינו להכש' גברא ולא להתיר הולד וכמדובר

ומה שנסתיע הרב הגדול יש"א ברכה נר"ו שם בתשובת הרב חתם סופר חא"הע סימן ט"ז וכתב שעשה ס"ס כעין הס"ס שלו אחרי המחי"ר לא כן הדבר כי הרב חת"ס קאי עלה להכשר גברא להתיר האיש לבא בקהל ולא לענין הולד כיעו"ש וא"כ לא דמי כלל למה דקאי מני"ר נר"ו להתיר הולד. אלא שאני תמיה טובא על הרב חת"ס ז"ל שם דאיתי לן מר מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בעל ידי חולי וכתב שדעת הרא"ש הפוסל בעל ידי חולי הוי יחידאה ואפי' לדעת הרא"ש הא נסתם לפנינו וזהו פיסול החוזר להכשרו ודעת הר"א ממיץ דאינו מועיל אלא להכשיר זרעו ולא אותו הא חלקו עליו רוב הפוסקים והוי ס"ס לקולא ס' הלכה כהפוסקים דעל ידי חולי כשר ואתמ"ל כהרא"ש דילמא הלכה כרוב הפוס' דחוזר להכשרו ואתמ"ל כהרא"ם דאינו חוזר להכשרו דילמא הינו בניקב בי"א ולא על ידי חולי את"ד. וק"ל על דבריו דבנדון דידיה דאתי להכשיר את האיש עצמו לבא בקהל ה' אדרבא ס' הר"א ממיץ מצטרף להתירו ולהקל בו דמר הוא דאמר דניקב הגיד הולד הוא דפסול והוי ודאי ממזר אבל האיש כשר לבא בקהל כמ"ש הטור משמו בסימן ה' והוא ז"ל ג"כ לעיל בסימן י"ד. וא"כ הכי הו"לל ס' הלכה כהרמב"ם דמכשיר בעל ידי חולי ואתמ"ל הלכה כהרא"ש דילמה הלכה כהרא"ם דניקב לא הוי ב"ש וכשר ותו דהרי כסתם לפנינו. ותו קשה במ"ש שדעת הר"א ממיץ דאינו מועיל (כלומר הסתימה) אלא להכשיר זרעו ולא אותו ע"כ הם דברים תמוהים מאד. כי דעת הר"א ממיץ מבואר דס"ל להכשיר אותו אפי' בלא סתימה והוא מפרש פסול דאמרינן כש"ס על הולד דוקא. ואם נסתם מכשיר גם את