שו"ת תעלומות לב חלק ב יט

חולי בניקב מיהו להרמב"ם ודעמיה אפי' בכרות ע"י חולי נמי כשר כדלעיל ע"כ והוא ודאי לסברתיה אזיל שכתב לעיל להלכה כדעת הרמב"ם ודעמיה. וחילוק זה של הר"א ממיץ ז"ל לא נתחדש לו מעתה. שהרי לעיל כתב ולקמן יתבאר דהר"א ממיץ מחלק בדינים אלו כיעו"ש וא"כ בחינם כתב בדרך זה על הרב המשיג ז"ל אשר ראה והבין כל הכתוב בב"ח ועמד עליהם ככל הצורך וכל דבריו בזה צדקו יחדיו

גם מ"ש עוד שם (בד"ט ע"א) שגם התוס' קיימי בשיטת רש"י ולקמן האריך בזה. כבר הבאתי לעיל דברי הרב תוספת יו"ט בהגהותיו לא"הע סי' ה' שהכריח דרבותינו בעלי התוס' בשיטת הרמב"ם קיימי. וכן הכריח הרב חתם סופר בח"ג סימן י"ט וכסברת הרב הפוסק שלו ז"ל (ועתה בא לידי ס' בשמים ראש ושם בהגהת כסא דהרסנא בסי' ש"מ האריך בדברי התוס' עי"ש) וא"כ אין דבריו של אחד במקום שלשה. עוד כתב (בדי"א ע"ב) ע"ד הרב מהר"ר תם ז"ל בתשו' תומת ישרים שכתב בשם הרשב"א שראוי לסמוך על דברי הרמב"ם בענינים אלו כיון שהוא מגדולי הרופאים ע"כ והשיב לזה כי הוא מלת' דתמיהא טובא אימור דשמעת ליה לחומרא לענין פיסול ביצה אחת וכו' אבל לקולא כה"ג דפ"ד על ידי חולי דיהיב ליה הרמב"ם דין פ"ד בי"ש דכשר מי שמעת ליה. מי איכא מאן דסליק אדעתיה דפ"ד בי"ש מוליד הא ודאי לא. הגע עצמך שחסרו אברי הזרע לגמרי בי"ש בגוונא דלאו בר אולידי ואפ"ה כשר. ואי הכי מאי רבותיה דהרמב"ם משום דמגדולי הרופאים הוה לפסוק כמותו בע"י חולי להכשיר כמו בי"ש דהא לאו משום דקי"ל דמוליד קמכשר ליה אלא משום דס"ל דחשיב בי"ש וכשר אע"ג דלא קמוליד דמי לא עסיקנן נמי בחולי ושחין שהמסן או כרתן לגמרי באופן שא"א לומר שיוליד ועכ"ז כשר לדברי הרמב"ם וכמו בי"ש שאין חילוק כלל עכל"ה הנה הבאתי רוב דבריו בזה מפני שהם מלאים רוח חכמה ודעת כראוי לרב שכמותו

ואולם אנכי הרואה שאין הרב תם וישר ז"ל יחיד בדברים אלו. כי בן ראיתי להרב זקן אהרן ז"ל בסי' זק"ן שכתב וז"ל ודעת הרשב"א ג"כ כדעת הרמב"ם אלא שכתב שהרמב"ם היה בקי ברפואות וראוי לסמוך עליו נראה שדעתו שמה שהוא בי"ש מוליד דאל"כ מה טעם לרפואות ע"כ וגם עליו יפול התימה כמו שתמה הרב יעבץ על הרב תם ז"ל כי לא אמרה הרשב"א אלא לענין ניטלה ביצה אחת דכיון שהיה בקי ברפואות קי"ל דניטלה בי"א אינו מוליד ופסול. ומנ"ל לגמור מינה להקל בפ"ד מחמת חולי שאפשר ג"כ שבודאי לא יוליד ואפי"ה מכשיר הרמב"ם כיון דלא מחלק בהכי וס"ל דחשיב בי"ש וכשר בין מוליד בין אינו מוליד דכוותא דפ"ד בי"ש דכשר בכל ענין. ואיך יתכן לומר שדעת הרמב"ם דמה שהוא בי"ש מוליד לדון מינה גם בעל ידי חולי. ולא תליא הא בהא כמובן כמ"ש הרב יעבץ. וביותר יגדל התימה על הרב זקן אהרן דלעיל באותה תשובה כתב וז"ל דבכרות בי"ש לא נתנו שיעור ואם נחתך כל הגיד פשיטא שאינו מוליד והראיה וכו' עי"ש והם דברים ברורים ואיך יאמר בתר הכי דמדתלה הרשב"א בבקיאות ברפואות משמע דס"ל שמה שהוא בי"ש מוליד. ודבר זה א"א לאומרו ולהכחיש את המוחש וע"ע באגר' בקורת בדי"ח ע"א

וראיתי להגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל א"הע סימן ז' שהביא דברי הרב זקן אהרן ז"ל הללו ותמה עליו כי אף שכיוצא בזה כתבו הרמב"ן והריטב"א והנמק"י בפרק הערל כתבו כן לענין ניטלה ביצה אחת דהרמב"ם היה בקי ברפואות ובודאי קי"ל דניטלה ע"י אדם אינו מוליד והוי כסריס אדם גמור הפך עדות התוספות אבל בניטל על ידי חולי דהוי כבי"ש אע"ג שאינו מוליד מידי דהוי לס"ח ע"כ ודבריו מכוונים למ"ש הרב יעב"ץ ז"ל ע"ד הרב אהלי תם ז"ל אלא שלא הזכיר את שניהם. עכ"פ הרי מצינו חבר להרב תם הוא הרב זקן אהרן. וכיוצא בזה כתב הרב תוספת יום טוב בהגהותיו לא"הע סימן ה' והו"ד ג"כ בספר שבות יעקב ח"ג סימן ק"ז בעיקר מחלוקת זה בעל ידי חולי כתב וז"ל ובפרט שדין זה הוא מהלכות הרופאים והרמב"ם היה רופא מומחה ע"כ הרי שלשה המה מטיבי כתבו כן בפשיטות. ובכן חובה עלינו לפרש כונתם אפי' בדרך רחוקה ולקבלם בספ"י

והנראה לע"ד בכונתם הוא. כי כמו שמצאנו ראינו בפ"ד וכ"ש בי"ש שהותר מכללו אף אם נחתך כל האבר דבודאי אינו ראוי להוליד. משום דלא אסרה תורה אלא פצוע בי"א. וכיון דבי"ש יש אופנים שמוליד ויש במינם שמתרפאין. תו לא מחלקינן בין ראוי להוליד לאינו ראוי להוליד. כי אין עיקר איסורו משום הולדה דהא עקר מעיקרו מותר לבא בקהל. ואפי' בשתה כוס עיקרין לרפואה יש מתירין לבא בקהל. (וכמו שנבאר להלן בס"ד). כן נמי בע"י חולי דלדעת הרמב"ם ודעמיה חשיב כי"ש וכשר. ס"ל שיש בו אופנים שמוליד. אע"ג דדכוותיה בי"א אינו באפשרות שיוליד. וכגון בניטלה העטרה כולה ע"י אדם ולא נשאר חוט מקיף כלל. דודאי אינו מוליד. אבל אם ניטלה על ידי חולי וכנ"ד אימור דקי' ליה להרמב"ם בחכמ' הרפוא' דמולי' (וכמתבא' כן מדברי הרב תמת ישרים בסימן נ"א והרב זקן אהרן בסימן זק"ן וכנז"ל וכן הוה עובדא בנ"ד שילדה בנים ולא נחשדה עם שום אדם כלל ובכגו"ד ליכא למימר צא וחזר על בניו כמתבאר בספרי הפוסקים ז"ל ואכמ"ל) וכיון שהוא היה הבקי שברופאי' נקיטינן כוותיה בזה. ובחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו דהינו שחסר ממנו כח ההולדה לגמרי וכן אם נחתך כל האבר על ידי חולי שברור הדבר שלא יוליד. חזר הדין כפצוע וכרות בי"ש דכיון שיש במינם שמולידין ומתרפאין. גם אם יהיה האופן שלא יוליד בודאי לא נאסר ל"בק. כי לא נתנו דבריהם לשיעורין ולא חילקו בו בין מוליד לאינו מוליד. וכן נמי בע"י חולי לא מחלקי' תו בין ראוי להוליד לאינו ראוי. וכל שהוא על ידי חולי כשר. כיון שיש במינו שמוליד. דומה בדומה לבי"ש. משא כ בנעשה בי"א שאין במינו מוליד. ויש לדקדק כן מסוגיין דפרק הערל דע"ה ע"ב דלא אסרה תורה אלא פצוע בי"א דוקא. וסובר רבינו שכל שאינו בי"א. אלא על ידי חולי או רעמים וברד בי"ש חשיב וכשר. כי הן אמת שממרת ר"י בשם שמואל הוא פ"ד בי"ש כשר דמשמע דאתא למעוטי כל שאינו בידי שמים ממש. (הגם דגם בזה י"ל דחולי נמי מקרי בי"ש כרעמים וברד) אבל הא אתא רבה דהיינו דקרינן פצוע דמשמע