שו"ת תעלומות לב חלק ב יח

זה אלא בסתם י"א. עכ"פ גברא רבא אמר מלתא ולה תחיכו עלה. כי כונתו רצויה דבאופן זה ששינה הלשון ודאי דעתו לפסוק כסברת הרבים דקיימי בשיטתו של הרמב"ם ז"ל. י וכן ראיתי עתה בס' בני בנימין הנד"מ בח"א סימן ל"ה שכתב כן עי"ש)

גם מ"ש לקמן (בד"י ע"ה) כי מה שתלה מרן הב"י משמעות הירושלמי בהרא"ש כדי להביא גאולה ולא קבעי לאחזיק טיבותא לנפשיה וכו' מיהו הרב"י בהא סליק לפסק הלכה וגלי דעתיה דניח"ל בדעת הרא"ש יותר מדעת הר"מ וכו' ע"כ גם על זה אני תמיה טובא דקסתר דידיה אדידיה. הא כל חיליה דמר דהש"ע ס"ל כהרא"ש היינו משום שהביאו באחרונה שהיא העיקרית לדעתו. והא בב"י איפכא שמעינן ליה שהרי הביא סבר' הרמב"ם באחרונה. וא"כ איך כתב דגם בב"י גלי דעתיה דניח"ל בסברת הרא"ש טפי מסברת הרמב"ם והא ודאי ליתא אף לפי הבנתו וכמש"ל. גם מ"ש שם על משמעות הירושלמי דמדשתיק וקבל את דבריו אודויי אודי וכו' ומייתי למסקנא בפשיטותא וכו' עי"ש אנא דאמרי לשרי לן מר ויפה כיוין הרב המשיג בזה כי אדרבה מהתם מוכח טובא דלא ברירא ליה להרב"י משמעות הירושלמי. מדחזינן בסברת רש"י שהביאה ג"כ הרא"ש ז"ל כתבה בפשיטות בב"י ובש"ע מבלי שיזכיר שם אומרה המולידה והמחזיקה. ורק משמעות הירושלמי תלי ליה בשם אומרה. כמי שאומר הכי ס"ל להרא"ש במשמעות הירושלמי. ולי לא ס"ל או לא ברירא לי. דאלת"ה ומרן ב"י הוה בריר ליה דהכי הוי משמעות הירושלמי הוה מצין לן בב"י מקום כבודו. ומאחר דלכ"ע אין הדבר מפורש ומבורר בירושלמי אלא משמעות דורשים איכא בינייהו. ורבו בו הפירושים והסברות. א"כ הי"ל למרן הב"י לציין המקום ולישא וליתן כדרכו בקדש. ומדשתיק ליה ותלה משמעותיה בהרא"ש שפיר אמינא דליה לא ברירא ליה וכאמור

עוד כתב (בד"ח ע"ב) וז"ל ומ"ש שהעיד בב"ח משם רבינו ירוחם והרמ"ה. הן לא ידעתי זה מעתה באיזה אופן כי לא ראינו דבריהם ואינה ראיה ע"כ פליאה דעת ממני נשגבה ולא אוכל להלום דבריו וכי מפני שהוא לא ראה דבריהם וגם לא רצה ליגע ולמצוא. לה יהא נאמן עלינו הדין הוא העד הרב ב"ח ז"ל המעיד בגודלו מה שראה. ובמלתא דעבידא לגלויי למי שחפץ לראות הדברים כשורשם וליתי ספרי דבי רב ולחזי. וכלשונו ממש שכתב (בד"ט ע"ב) וז"ל וכי אין הרא"ש נאמן עלינו בעדותו והבנתו נאמנה מאד כמי ומי מגדולי המחברים האחרונים ז"ל ע"כ. והכי אמינא ליה על הרב הב"ח שהוא ג"כ עלינו בעדותו שהיא עדות ה' נאמנה. אכל אחרי המחי"ר הראויה לפי כבוד תורתו וצדקתו. כבר מלתי אמורה כי בחפצו לאשוויי שוויי ספר הרמב"ם יחידאה ולסבול ג"כ דוחק בדבריו ולפרשם לפי דרכו כדי שלא יהא בודד בסברא זאת. לא רצה לבקש ולמצוא הכת הגדולה והחכמ' העומד בסברתו של רבינו ז"ל. והא קמן שלפי הנראה גם דברי הב"ח בזה לא ראה אותם במקומם. וסמך אמ"ש הרב הפוס' שלו שהעיד הב"ח על רי"ו והרמ"ה וע"פ עדותו העד מפי עד. השיב וכתב שבס' תמת ישרים סימן קכ"ה משמע איפכא שרי"ו לא ס"ל כהרמב"ם אלה כהרא"ש. ועדות זה של מהרי"א ז"ל קבלו בספ"י וכתב עליה הנפק דמסתברא דבשיטת רבי קאי וסיים דעכ"פ רי"ו אינו מן המנין כיעו"ש והנה עדותו של הרב הפוסק שה"ד הרב יעב"ץ ז"ל במה שהעיד משם הרב"ח. אני יכול להזימה בעדי ראיה בספרו של הב"ח אשר ראינוהו ועמדנו על דבריו המצודקים. ראה שם בא"הע סימן ה' שכתב והכריח מדברי הנמק"י דס"ל כדעת הרמב"ם להכשיר בע"י חולי וכתב שכ"כ הסמ"ג וכ"כ רי"ו ע"ש הרמ"ה ע"כ הרי מבואר נגלה שלא כלל לרי"ו עם הרמ"ה יחד כמובן הפשוט. והנראה מדברי הב"ח שרי"ו הביא ב' הסברו' ולא הכריע ע"כ לא ביאר לנו דעתו של רי"ו בזה וא"כ הוא אדרבא י"ל דבשיטת רבה דרביה הוא הרשב"א ז"ל קאי שמסכים לס' הרמב"ם מפני שהוא גדול הרופאים וכמו שנבאר להלן. וכן בקדש חזיתיה לרי"ו ז"ל (שבא עתה לידי) בנתיב נ"ג ח"ד שהביא ס' רש"י והרמ"ה וכתב שמהירושלמי משמע פרש"י כדרך שכתב מרן הש"ע. וכבר ביארנו שאין בלשון זה הכרעה. ולכן לא ביאר הרב"ח מאי דס"ל לרי"ו רק ס' הרמ"ה שהביאה רי"ו בפשיטות. וזוהי שקשה על מ"ש הרב יעב"ץ ז"ל בשם מהרי"א בסימן קכ"ה דרי"ו ס"ל כהרא"ש (ואהימנותיה דהרב יעב"ץ ז"ל בעדות זה קסמיכנא כי בס' תמת ישרים שבידי חסר סיום התשובה דסי' קכ"ה) וליתא להא כי לא פורש בדבריו אנא נטה דעתו וכדבר האמור. ומה שסיים שם הרב יעב"ץ שמהב"ח אין ראיה דאגב שיטפיה רהיט ליה גמריה ולא דק מר שרי ליה מאריה ע"כ אתו הס"ר כי הם שפת יתר בנוח עליו רוח המליצה לדכא במילין אחד מגדולי האחרונים ז"ל שדבריו ז"ל מכולאים בפז ומבוררים היטב. ואליו שומעין שאמר כהלכה ע"פ סברת רוב כל הפוסקים ז"ל וכמדובר

ורגע אדבר במה שיש לדקדק בדברי הב"ח שם שנראה שרצה לומר שהרא"ש ז"ל סותר עצמו מפסקיו למ"ש בתשובה כלל ל"ג שכתב וההיא דאסתתם גובתא דש"ז ואסיק דפסול איכא למפרק דאסתתם בי"א ע"י מכה ע"כ דמשמע דע"י חולי כשר וע"כ סיים דקי"ל כהרמב"ם ודלא כהרא"ש בפסקיו וכו' עי"ש והרואה יראה דאין כאן סתירה דהרא"ש התם לא נחית לפלוגי בין חולי למכה. וה"ה לחולי לבד לדעתו דחשיב בי"א ופסול. אלא כונתו הוא למעוטי דלא הוה בי"ש כנ"ד. ועי"ש בב"י שהביא תשו' זאת של הרא"ש ובודאי דהכי מפרש לה. או אפשר דכונתו של הרא"ש לומר בי"א ע"י מכה דבכגו"ד לכ"ע פסול ודוק ומ"ש הרב יעבץ ז"ל שם (בדכ"ג ע"ב) וז"ל ועוד גם החסיד לא ראה את ס הב"ח אלא מאחריו ולא ראהו לפניו מ"ש גבי דין ניקב הגיד דאיברא התם חייש הרב בב"ח להחמיר בכרות בי"ש לגמרי כמש"ל ונקוט מהא פלגא דבחולי אף הב"ח ככל חכמי ישראל מודה וכ"ש גם בנכרת בי"א וכו' אי הכי גברא דרחיץ ביה אדייה לגזיזיה וקם תבריה בצדיה וסתריה לסבריה דקחזי ביה תיוהא ע"כ ואני עני לא ידעתי לכוין אמריו. ותימה למר שראה דברי הב"ח לפניו ולאחריו ועמד על תלם איך כתב כן שהרי דברי הב"ח שם מבוארי' בתכלי' הביאור דלא קאמר הכי אלא בדעת הרא"ש ז"ל שהרי בפירוש כתב וז"ל מ"מ לענין פס"ד שוים הם להכשיר בע"י