שו"ת תעלומות לב חלק ב יז

אבל בכגון נ"ד כל הראשונים והאחרונים הושוו לדעת אחד שהרמב"ם סובר להכשיר בעל ידי חולי בכל אופן. ודעת שפתיו ברור מללו מפורשים ומבוררים כשמלה. עד שלא יסבלו פירוש אחר כ"וע. וכיון שהרב ז"ל לא כתב בדין זה לשון ויראה לי או הורו רבותיו. משמע שלא חידש דין זה מדעתו ולא שמעה מרבותיו. ובודאי הוציא הדין ההוא מהירושלמי או תוספתא ספרא או ספרי כמ"ש הוא ז"ל בתשובותיו הנדפסות סימן ק"ע

ותמהני טובא על הרב יעב"ץ ז"ל איך להעמיד סברתו לא רצה לראות בדוחק פירושו ולא די שרצה לעיולי פילא בקופא דמחטא. אלא שהפליג והגזים לקרוא טועים להסוברים ואומרים שדעת הרמב"ם להכשיר בכל חולי שיתחדש וכו' כיעו"ש בד"ו רע"ב. והם המדברים הם גדולי הדורות שלפנינו ושלפני פנינו אשר בית ישראל נכון עליהם. ותמיהני אם היה בדורו או בדור רבותיו מי שהיה כחו גדול לומר עליהם כן. וכ"ש מר שנשתבח בענוה וביראת חטא. ובפרט בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל דאינהו ודאי הוו בקיאי טפי. והכי ברירא להו טובא עד דלא אשתמיט לחד מניהו מרבנן קדמאי ובתראי להסתפק בכונתו. ומה נעמו דברי הרשב"ץ ז"ל בח"א סימן פ"ד דמ"ד ע"ג וז"ל והאמת כן הוא שבין וכו' כתב הרמב"ם כן וצא הלחם בו אם תוכל. או מחוק דבר זה מספרו אם אינו ערב עליך. או אמור למפרשי ספרו שפירושך יותר נכון בדבריו מפירושם. ואנא לא חילק ידענא ולא סילק ידענא. דברים הנכתבים בספר ידענא. וטורח אני לישבם על פי היוצא מהתלמוד וכו' ואם עכ"פ תרצה לחלוק על אור השמש שאינו סבת היום בקש תלמיד או חבר שישמע לך שלא תשאר יחידי בדבר זה עכ"ד המצודקים ואוקי באתרין. וברור הוא לעין כל חוזי שפירושו זה הוא פורח באויר ואין לו על מה שיסמוך. ואם הוא ז"ל לא בא לידי מדה זאת למשכוני נפשיה כוליה האי. אלא לפי המונח שהניח שהרמב"ם יחיד הוא בדבריו וגם שדבריו סותרים אלו את לו והם ג"כ הפך ש"ס מפורש (לפי הבנתו). וכבר רבנן בתראי הטיבו אשר דברו שדברי רבינו ז"ל הם מיוסדים על אדני פז כאשר האריכו למעניתם הלא בספרתם וגם ביארנו שדבריו בפי"המ וס"המ אינם סותרים דברי החיבור וכאמור

ומ"ש עוד שם (בד"ז ע"א) להביא ראיה גמורה שחולי ושחין הנולד מאליו אחר שנולד שנידון כבי"א. והוא גמר לה בג"ש מדיני הנגעים דההווה לאדם קודם שיצא לאויר העולם טהורה כדאיתא ברפ"ז דנגעים בקטן שנולד. והבהרת והשחין ההווה מעצמה אחר שנולד נידון כנעשה בי"א ממש וטמא כדאיתא בת"כ ומיתי לה בפ"ו וכו' את"ד ואני בעוניי לא ידעתי מה ענין פ ד אצל נגעים דהתם גזרת הכתוב היא כי יהיה באדם דבעינן שיולד הנגע בשעה שראוי ליטמא כדאיתא בת"כ הובא בהר"ש שם וכשהוא ראוי ליטמא לא מחלקינן תו בין לקה באבן או בעץ או מחמת חולי כי שחין שחין ריבה כמ"ש בת"כ והביאו מרן ז"ל בכ"מ בפ"ה מהלכות טומאת צרעת הל' א'. וכל זה אינו ענין לפ"ד וכ"ש דאיכא למימר דלא קפיד קרא אלא בפצוע על ידי אדם בפועל וכדומה לו בהוכה באבן או בקוץ שהוא גרם לעצמו כמ"ש הלבוש בסימן זה (וכדיהיב טעמא הרב החינוך ודעמיה) דומיא דממזר דהוא בי"א ואתקש ליה כדאיתא בסוגיין דפרק הערל י ועכ"פ האי כדיניה והאי כדיניה. ולא קרב זה אל זה לדון במה מצינו דלא ראי זה כראי זה. ועין להרב ז"ל לקמן (בד"י ע"א) במ"ש להשיב על ראית הרב הפוסק שלו מקדשים שהשיבו כהלכה שאין ענין קדשים ומעשה העבודות לכאן. ודכוותא כמי אמינא ליה הכא להעלות מרפא וארוכה לראיתו הגמורה והערוכה

תו חזיתיה בתשובת המשקל (שם בד"ח ע"ב) דאיתי לן מר דברי הרב הפוסק שכתב דגם על ידי חולי רוב הפוסקים לפסול זולת הרמב"ם וכת דיליה שמתירין והב"ח כתב להלכה כהרמב"ם והרב המשיב גאון יעקב ז"ל הודה לו בחדא באמור אליו כי זה אמת גמור שרוב הפוסקים דעתם לפסול. ופליג עליה בחדא במ"ש שיש כת מסייעת ועומדת בדעת הרמב"ם. כי לא ידע כת מחזקת בדעת הר"מ ז"ל בזה כי לדעתו יחיד הוא בדבר. אין עוד מלבדו שהסכים לדעתו חוץ מהרב כ"ח שהכריע כמותו וכו' עיש"ב והוא תימה רבתי איך עצר כח עוד הפעם לומר בפה מלה שהרמב"ם הוא יחיד בדעה זו. והכת הגדולה והחזקה המחזקת בסברתו הביא קצתם בסירוגין. ודחאם אחד אחד. בחפצו להחזיק ס' הרא"ש היחידאה באמת וכמו שביארנו ונבאר בע"הי

והנה מ"ש שהש"ע שהביאו לכבודו של הרמב"ם ז"ל. הביא באחרונה דעת הרא"ש ש בכל מקום היא העיקרית ומשמע דהכי ס"ל למסקנא ע"כ. כבר מלתנו אמורה לעיל והארכנו בכל הצורך בענין זה. ושם ביארנו דאדרבא נראה שדעתו ז"ל לפסוק כהרמב"ם. ועכ"פ ברור הדבר שמרן הש"ע לא כיוין להכריע בדין זה. כי עד כדון לא חזינא כלל זה שכתב שכיון שהביאו באחרונה משמע דהכי ס"ל. ואם אמרו כן בעלי הכללים בי"א וי"א דהלכה כי"א בתרא. הרי מצינו בסתם הי"א דהלכה כסתם שהיא הראשונה. וכללים אלו אינם מוסכמים ורבו בהם המחלוקות והסברות (וכבר כתוב אצלנו בזה בקונט' הכללים ואכ"מ) וכ"ש היכא דמרן ז"ל שינה לשונו ולא כתב סתם וי"א או י"א וי"א. מדשינה לשונו יש לנו לומר בודאי שדעתו לפסוק כהרמב"ם שהוא מאריה דארעא דישראל ורוב פסקיו הם כסברתו. וכבר ראינו סוברים דכשכותב מרן ז"ל. ס"ל שכונתו לפסוק כי"א ולא כי"ח שהוא בי והיו מפני ששינה לשונו. וכמ"ש הרב קול אליהו ז"ל בח"א דצ"ג וכ"כ הרב מהר"ם סוזין ז"ל בתשוב' הבאה בס' חק"ל מה"ב חח"מ סימן ד' והגאון מז"ה הגדיל ז"ל שם כתב שאין טעם לחלק בהכי ועיין להרב פני יצחק נר"ו בסימן כ"ב ולהרב ישמח לב נר"ו בחח"מ סימן ה'. מ"מ בשינוי כנ"ד נר"ל דכ"ע יודו עכ"פ שלא כיוין להכריע. ובפרט שבב"י הביא ס' הרמב"ם ז"ל באחרונה. כי מכל אלין כתבתי לעיל שדעת מרן הב"י ז"ל לא נתבאר והדרן לכללין לפסוק כהרמב"ם שקבלנו הוראותיו בא"י וארצות המערב. ושם הבאתי דברי הרב חת"ס ז"ל בח"ג סימן טו"ב שכתב שהש"ע שהביאו בדעה ראשונה ש"מ שנראה לו שיטתם עיקר עי"ש ואף שאין מזה הכרעה ברורה כי לא נאמר כלל