שו"ת תעלומות לב חלק ב טז

על כן על כל דברי האגרת הזאת בקורת תהיה מאתי הצעיר באלפי ישראל. וחיברתי קונטריסי הקטן הזה וקראתיו בשם מבקרת קדמוניות זאת אומרת לבקר דברי האגרת הארוכה והרחבה בלשון מדברת גדולות נורא תהלות. וזאת חובתי ואעשנה להליץ בעד גדולי רבנינו זלה"ה אשר הוכו באגרת הרב ז"ל מכות רבות ונאמנות. ואם אמנם ידעתי כי אין מילה בלשוני להתחרות עם בעל הלשון ראש המדברים בכל מקום. ואני כבד פה וכבד לשון. ויודע אני מעוט ערכי וקוצר השגתי. נגד יקר תפארת גדולתו. אכן אין עצה וגבורה בדבר שפתים. ורוח היא באנוש ונשמת שדי תבינהו להשיב אמרים אמת לקיים דברי חכמים כדרבונות אשר לבם פתוח כפתחו של אולם. והאמת יורה דרכו האחת אהובה לפני כל חכם לב. וכננס ע"ג הענקים הגדולים הנני אוחז מכסה כבודם ומשיב כהלכה תשובה נצחת והיא כפורחת ואת כל ונוכחת

והנה בעיקר נדונו לא לנו לדבר כזה. כי אין ענין מחלוקתו של ר"ת ודעמיה בניטלה ביצה אחת לנדון שלנו וכבר הארכנו יותר מדי בדבר הנוגע לנדון שלנו אף כי אין דרכי בכך ותמיד אני אוהב הקיצור. אך ההכרח אלצנו הפעם להדמות במקצת אל האדם הגדול בענקים הרב יעב"ץ ז"ל באריכות לשונו שהפריז על המדה בענין זה) רק נטיל קצרות ולא ארוכות במה שהשיב הרב ז"ל בעיקר מחלוקת הרמב"ם ודעמיה ז"ל עם הרא"ש וסיעתיה ז"ל בנסתרס ע"י חולי. שכבר ביארנו באר היטב שרוב ככל הפוסקים קיימי בשיטת הר"מ במז"ל דכל ע"י חולי כשר ל"בק. והם אמרו דכוותייהו נקטינן כי הרא"ש ז"ל יחיד הוא בדבר. ואין הלכה כיחיד במקום רבים. וכל לעומת זה יצא טע'ון הגאון יעב"ץ ז"ל ובכחו הגדול שוויה להרמב"ם יחיד בדבר זה. זוהי עיקר מטרין ועליה אנו באים לדון ולהורות כי במחי' כת"ר לא צדק בזה כלל. ובמה שהרחיב הדבור בפירוש הירושלמי ובס' רש"י ז"ל והאריך לבאר דס"ל דע"י חולי חשיב בי"א ופסול כהוראת הרא"ש והוכפלו דבריו בהמשך תשובתו שם לא אטפל בזה כי הוא יגיעת בשר. אחרי שכבר נפתח ונסתם בגדולים ורוב האחרונים הסכימו כל בתר איפכא דאדרבא משמעות הירושלמי הוא להכשיר כס' הרמב"ם ז"ל כן הסכימו גם כן כסברת רש"י ז"ל כאשר ציינתי דבריהם לעיל למקומותם בארש'ותם הלא בספרתם (ועתה בא לידי ס' בשמים ראש ושם בסי' ש"מ האריך הרב המגיה בעל כסא דהרסנא עיש"ב) ובכלל דבריהם דבריו. וכוותיהו מסתברא כי רבים הם בחכמה ובמנין. ומה בצע להאריך בדבר שאין לו הכרע ברור והדוחה לא ישיב ידו מלדחות כרצונו ומי ישיבנו. ומי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו. ואנן בתר רובא אזלינן ועליהו סמכינן

ואבא היום למה שחידש מדעתו הרב ז"ל בענין זה. ורואה אני שיש להשיב תשובה נצחת ומלאכתנו מלאכת שמים היא ואין מחניפין בה. ותיתי לי דאפי' לגברא רבא דכוותיה לא מחניפנא ליה. כי רבים לוחמים עליו ומסתבר טעמייהו ראשית אמריו רצה להכריח מדברי רבינו הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ומס' המצות דס"ל דגם ע"י חולי חשיב בי"א ופסול הפך מ"ש בפירוש בחיבורו הגדול. (ומכח זה רצה להסכים גם דברי החיבור לדבריו שבפי' המשנה וס"המ לפי הבנתו בהם כי היכי דלא להוו סתרן אהדדי) וכבר כתבנו בעניותנו לעיל כי דברי רבינו בפי"המ וס"המ צדקו יחדו עם מ"ש בחיבור משנה תורה ואין בהם נפתל ועקש. ומדבריו בפי"המ וס"המ אין ראיה לסתור כלל. דרבינו ז"ל קאי התם בכללות הדינים. ולכלל חולי הנולד באדם אחרי הולדו לא בא לבאר שם. יען לא נתברר במשנתנו. ורק בחיבורו העשוי לפסק הלכה באר היטב כל פרטי וסעיפי הדינים. וחידש גם כן שבכל אלו הפרטים אם אירעו ע"י חולי שהוא כשר לבא בקהל. ואולי הוציא דין זה מהירושלמי או ממקום אחר וכמש"ל. ועכ"פ ודאי שטוב לנו לסבול איזה דוחק בדברי פירוש המשנה וס"המ ולהסכימם עם דבריו שבידו החזקה שבא לפסוק הלכה למעשה ולא לפרש כדרכו בפי"הע. ודבריו בחיבורו באו מפורשים ומבוארים להתיר בע"י חולי כמתבאר יפה מלשונו הזך והברור

אך הרב ז"ל שם (באגרת בקורת ד"ו ע"ב) רצה להעמיס בפירוש דברי הרמב"ם בידו החזקה דהאי חולי דקאמר התם הינו שבא לעולם עם מכת שחין וחולי שנולד בו ממעי אמו. ואי לאו דמסתפי הוה מוסיף ויו א' בלשון הרמב"ם וכצ"ל או שנולד ובהם שחין וכו'. אלא שבלא"ה שפיר משמע כן שאין כונת הרמב"ם ז"ל אלא על חולי ושחין מבטן אמו אבל חולי המתחדש אחר צאתו מרח' אמו גם הרמב"ם יודה דפסול את"ד בקיצור. ושם האריך הרבה וכפל הדברי' בהילוך תשובתו כיעו"ש. וגם על זה פקחנו עינינו בעניותנו לעיל ומתוך דברינו שם יתבאר שלא ניתן ליאמר פירוש דחוק כזה ומלבד זה כל רבני הפוסקים הבאים אחריו כולם פה אחד הבינו הדברים כפשטם דכונת הרמב"ם ז"ל להתיר בעל ידי חולי בכל אופן אפי' אירע בו חולי אחר שנולד ונתגדל. ולא אשטמיט חד מנייהו אפי' להסתפק בכוונתו. ואף הרא"ש וסיעתיה זל"הה לא חלקו אלא באם אירע בו חולי (אחר שנולד) ונסתרס. דאלו בבטן אמו ודאי דמודה הוא ז"ל דכשר דבי"ש מקרי כפשטה דשמעתתא בפרק הערל דהרי הוא פצוע מעיקרו ובי"ש. וא"כ כל לגבי דידן ששמענו מפי המרובים שסוברים כן בדעת הר"מ במז"ל בפשיטות. ולא עלה אפי' במחשבת אחד מהם לפרש פירוש רחוק ודחוק כזה בדברי רבינו ז"ל אשר כל דבריו מיוסדים על אדני פז בלשון צח וברור. מאן ציית לה' יעב"ץ ז"ל בדבר חדש שיצא לדון ולחדש מדעתו. מה שלא שיערוהו ראשונים כמלאכים ואת אחרונים אשר לבם פתוח כפתחו של אולם. וצא ולמד מ"ש הרב נחלה ליהושע ז"ל בדכ"ג ע"ד וז"ל קשה מאד להעלותו על הלב שאנו מבינים דברי הרמב"ם ז"ל יותר מהרשב"א והה"מ ז"ל ע"כ והרדב"ז ז"ל בלשונות הרמב"ם סימן ל"א כתב כל מקום שאני רואה מחלוקת בדברי הרב ז"ל אני סומך על דברי המ"ע שהיה אדם גדול ובקי וכו' עי"ש ואף הגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל יו"ד ח"ג ד"מ ע"ב שכתב שאם הרא"ש כתב בדעת הרמב"ם כמו שכתבנו לא חשחין אנחנא לגלויי דעתין אף אם הרשב"א והה"מ חלוקי וכו' עי"ש היינו משום דהרא"ש ז"ל שהוא א' מעמודי ההוראה כתב לפרש דברי הרמב"ם ז"ל באופן אחרי