שו"ת תעלומות לב חלק ב קס

סימן ב' שאלה איש נשוי עם אשה יותר יותר מיו"ד שנים ולא ילדה וכתוב בכתובה אינו יכול ל לישא עליה אא"כ שהתה יו"ד שנים ולא ילדה והיא טוענת שישא עליה והוא משיב הגם שיכול למיקם עכ"ז לא ניח"ל בשתי צרות. ועוד בה דכ"ז דאגידא ביה לא יהבי ליה לפי כבודו. תשובה הנה מפאת השבועה שבכתובה כבר עברו יו"ד שנים י ואף מ"ש הגו"ר שמנהג ב"ד שבמצרים להודיע לאשה שבעלה רוצה לישא ה"ד בטוענת מחל לי התנאי וכו' ומצד חרם רגמ"ה לא פשטה בכל הארצות (שם ד') ומה שאסור לגרש אשתו א' היינו אם מצא נאה הימנה וכיוצא אבל בשביל פ"ור אדרבא הב"ד כופין אותו גרש ואף דזה יכיל למיקם אינו רוצה להכניס מריבה לתוך ביתו. וגם לא יהבו ליה אחריתי (דל"ז א') והנה ב"ד רבא דירושלם ת"ו עושים דרך בקשה שיפייסה עד כדי כפל כתובתה אם הוא אמיד בניכסי מ"מ יותר מהכפל לא שמענו (שם ב') נחזור לענין אם אינה רוצה להתגרש אם זורק לה גיטה בע"כ. הנה הגם שהדין דין אמת עכ"ז כבר נתפשט המנהג שאין מגרשין בע"כ. וי"א שחרם רגמ"ה בזה פשטה בכל הארצות ע"כ יניח כתובתה בב"ד והוא פטור ממזונותיה עד שתתרצה (שם ב"ג)

סימן ג' שאלה איש חשקה נפשו בנערה מנוערת מוכרת בירא והנערה כדי למצוץ דמיו הבטיחתו לינשא לו. ויהי כי חזקו עליה דבריו אמ"ל משטה הייתי בך ויעש בערמה בהיותו שוט'ה אצלה קרא לשני עוברי ארח לשתות עמו ובתוך כך תפס יד הנערה בשחקו עמה מתחת להשלחן וקדשה בטבעת והעדים לא ראו נתינת הטבעת והנערה לא הבינה דבריו כי חשבה שלאתננה נתנו לה וכשהבינה שלשם קידושין נתנו לה תכף השליכתו בפניו (דל"ז ד' ודל"ח א"ב) תשו' ד' ספיקי בדבר. א' שהעדים לא ראו הנתינה וידוע מ"ש הרשב"א דעידי ראיה בעינן ואף דהרשב"א איירי בעומדים אחורי הגדר אין סברה לו' שלא ראו אותם המקדש והמתקדשת. ואף דמהרשב"ץ משמע דאף דלא ראו הנתינה מהני הרואה יראה שהוא כ"כ בדעת הרשב"א ועמו הס"ר. ואף כשנרצה להחמיר היינו בששניהם כוינו לשם קדושין משא"כ בנד"ד (שם ג')

ספק ב' שאומרת שלא הבינה ולא קבלתו רק לשם מתנה והראיה כשידעה השליכתו בפניו. הנה אע"פי שמרן פסק שבלשון המורגל לא מהימנא נוכל לחלק בין גרושה שכבר שמעה אלו הדברים לבתולה שלא נתפתחו עיניה ועוד כשנותנת אמתלא לדבריה שאני. כי מ"ש מרן הוא כשנותנת דעתה לשמוע דבריו אבל בכאן ששאלה ממנו אתננה ע"כ כשנתנו לה חשבה שלשם מתנה. עוד נוכל לחלק כי מ"ש מרן הוא כשנותן לה בפני עדים ואמ"ל קודם הנתינה בלשון המורגל לא כן בנד"ד שהיה במחשך מעשיהם (דל"ח ד')

ספק ג' שאמ"ל הרי את מקודשת לי כדמ"וי ולא אמר בזה הנה גם זה מידי פלוגתא לא נפקא ואף לסוברים דמלת בזה אינו מעכב ה"ד כשנותנו לה בפני עדים דלא גרע מעשוקים באותו ענין. אבל כשהוא מכסה הדבר אפשר דבדיבור מקדשה ואף דראינו טבעת יוצאה מתחילת אימור מקול"ז נתנו לה (דל"ט א') ואת רב'ע שלפי דברי המקדש שנתן לה הטבעת ואמ"ל ויש לפרש דבריו שנתן ואח"כ אמר. והסברא נותנת כך שהיה ירא שלא תקבל ממנו אם יאמר לה לשון הקידושין מקודם (שם ב') וחמ'ש את אר'ש פסול העדים. כי ידוע כל הנכנס בשער הטומאה הזה הוא חשוד על העריות אך אין כח בידינו לפוסלם כל שלא העידו עליהם ב' עדים כשרים. ואין אנו צריכים לכל זה כי כבר יש בידינו ד' ספיקי אשר יש בהם די והותר להתירה לשוק (שם ג"ד) הסכמת הר"הג כמהרש"ס סלאנט נר"ו על ההיתר הזה (שם)

סימן ד' שאלה ראובן שמת והניח אלמנה ובת שנוטלת ע"ן כשהאלמנה נזונת מהנכסי' ולא נטלה כתו' אם תטול הבת ע"ן מכל הנכסים או יפרישו תחי' שיעור הכתו' והנשאר יתעשר. וכשהדין נותן להפריש הכתו' תחי' אם מתה האלמנה אחר שנשאת הבת ולא נשבעה שהיתומים יורשים כתו'. אם תחזור הבת ליטול ע"ן בכתו'. תשובה הנה ודאי אלמנה ובת אלמנה קודמת ואף אם בנכסים יותר מכתו' בודאי אין הבת נוטלת רק מהנותר על הכתו' דלא גרע משאר ב"ח. והבי"ד הגו"ר בזה ודקדק עליו וכ"כ הרדב"ז בפי'. ולצד שמתה האלמנה ודאי שחוזרת הבת ליטול ע"ן בכתו' (תשלום התשו' חסר וחע"ד) (ד"מ א"ב)

סימן ה' נוסח ההסכמה שעשה עט"ר הרב תנא דבי אליהו נר"ו וסיעת מרחמוהי יצ"ו בעוב"י טראבלס ע"ע סופרי סת"ם איך יתנהגו במלאכתם מלאכת שמים (שם)

סימן ו' קונטריס שמות הגיטין אנשים ונשים מלוקט מפי סופרים ומפי ספרים. ושו"ט על כל שם ושם (שם עד דנ"ט)

סימן ז' גט שנשלח ע"י בי דואר מערי המערב ליד מוה"ר המחבר נר"ו והשיג כמה השגות על הרב המסדר בנוסח הגט וההרשאה וזה סדרם

א' פלפל בעיקר שליחות ע"י בי דואר והבי"ד ר"ח גאון שפוסל ע"י גוי והרא"ש הכשיר דגוי מעשה קוף בעלמא עביד. וכתב הב"י שגם השליח יכול למנות שליח אחר של"ב בפני ב"ד ומזה הנהיגו רבני האחרונים בגט ע"י בי דואר בשליח עושה שליח (ד"ס ע"א) חזר לדקדק דברי ר"ח גאון רישא לסיפא ופירש דבריו דגם הוא יודה במינה דכתבו לישראל ולא פסיל אלא באומר לגוי לו' לישראל. אבל הרא"ש לא פי' כן בדברי רח"ג גם הביא דברי הד"מ סי' זה שכתב וע"ל סימן זה שכתבתי די"ח וסוברים דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב. וההמ"ח נר"ו הגיה שצ"ל סי' ק"ך והיא ס' המרדכי וחזר להקשו' דהמרדכי מיירי במצוה להם לכתוב. גם הביא דברי מהרשד"ם א"הע סי' פ"ג והקשה עליו. גם הבי"ד הרב דברי אמת קונט' י"א סי' כ"ט ודקדק עליו ואף אם נחלוק את השוים רבו הסוברים דמצי משוי שליח של"ב. וכן דעת הרמז"ל ומרן וכבר נעשו מעשים על ידי הקדושים אשר באר"ץ זיע"א. ועוד דשליחות ע"י בי דואר קיל טפי מע"י גוי (שם ודס"א א')

ב' בענין שהבעל מינה את השליח הראשון של"ב ולא עשו ב' שלוחים כנהוג הנה בדיעבד וש"הד די בשליח א' אף דלכתחי' צריך ב' שלוחים (שם ב')

ג' בענין כמה חליף חסיר ויתיר בגט שצריך לכתוב