שו"ת תעלומות לב חלק ב קסא

במקום הנתינה ואלו הם. א' שם כתוב באחד עשר ומנהגנו לכתוב אחד חסר בי"ת. ב' ש"כ למנין שאנו מנין ומנהגנו לכתוב למנינא וכו' כדי שיהא כלו לשון תרגום. ג' ש"כ ומנהגנו לכתוב ברת ובכל אלו אין לחוש. ד' השמיט מלת אנתתי וגם בזה כשר כמ"ש מהראנ"ח וכו'. ה' שכ' צאלחא באל"ף לבסוף ומנהגנו בה"א. ו' ש"כ והרי את מתרת לכ"א בב' שיטין ואנו נזהרין לחזור ולכתוב אחר כשאינו שעת הדחק וכאן לא היתה השעה דוחקתו. ז' שלא כתב בכ"מ שאת עומדת

ד' נסח ההרשאה רבו בה הגמגומים וכאן שעיקר סמיכתנו על ההרשאה צריך לדקדק בה בקוצו של יו"ד. א' שיש בה ר"ת ודיבוקים ומחקים וביני שיטי ובנד"ד שיש צורך אל ההרשאה כל אלו פוסלים (דס"ב ודס"ג א'). ב' שפתח בלשון ב"ד וסיים בל' עדים והו"ל מזוייפת מתוכה. ג' שכתב יהודה בגט בה"א ובהרשאה באל"ף ובזה יש לחוש. ד' שכתב שם העד דאוד. חתום דוד. ה' שלא כתבו מקום עמידת השליח. ו' סימני הגט שעשו הם זרקא מקף סגולתא ואינם סימנים מובהקים ובפרט בנד"ד שאין שליח הולכה ו ועל הסימנים אנו סומכים. ז' שחתמו בקיום תמ"ת ולא נמצא לקיים רק חתימה א' ובהצטרפות כל אלו הפקפוקים ודאי דיש לחוש. ואף גם זאת דהאשה לא רצתה לקבלו ובגלילותינו נוהגים שלא יוכל לגרשה עד שיפרע כתובתה וגם חוששין לחרם הקהילות (דס"ג ודס"ד א"ב)

סימן ח' נסח הרשאה לשליח של"ב כשנשלח הגט ע"י הבי דואר וסדר נתינת גט זה (שם)

סימן ט' איש מילידי גאליציא מעיר בראדי ברח על אשתו וה' הזמינו לידינו והכרחנו אותו לגרש ושם האשה גולדא ונכתב שמה גולדא בוא"ו ונסתפק בשם אביה אם יהושע או יושע ומהיות טוב דלג כם אביה. והרב מבראדי כ' שצ"ל גאלדא באל"ף ולדעת מהר"ם חריף הוי שינוי (דס"ה ג') מכתב מההמ"ח לראב"ד דאשכנזים בירושלים נושא ונותן להתיר גט זה (שם ד') הראב"ד דירושלם בהסכמה עלה להתיר ועצה טובה קמ"ל דהאשה תמנה שליח קבלה. ובמקום הנתינה גולדא בוא"ו קרו לה (שם) מכתב מההמ"ח להרב מבראדי וחוה דעתו שעצת הראב"ד בזה לא תצילנו מידי ספק כי בהרשאה שם יכתבו גאלדא באל"ף ובגט כתוב בוא"ו ע"כ הטוב טוב שתקבלנו במקומה (דס"ו א"ב) תשו' הר' מבראדי לההמ"ח להורות נתן שזה הוי שינו גמור ולא יש תקנה כ"א שתלך האשה למקום הכתי' ותקבל גיטה (שם ודס"ז א"ב) תשו' ההמ"ח להרב מבראדי שהשיב ע"כ דבריו וחילק בין הנדונים שהביא לפסול ולבסוף באה האשה וקבלה גטה במקום הכתי' (שם)

סימן י' לעי"ת מצרים בענין שם לייתו שכן נקרא בפי הכל ועולה לס"ת ואין ידוע אם כך נקרא בעת המילה. הנה יותר טוב לכתוב דמיתקרי לייתו לרמוז על העיקרי ועדיף טפי לכתוב לייתו בתי"ו. וגם הורה להשמיט שם האב מחמת ספק שנפל בו (דס"ח כ"ג)

סימן י"א לעי"ת מצרים בענין שם זאקיטו דהכי קרו ליה וכך עולה לס"ת. י יותר טוב לכתוב יצחק דמיתקרי זאקיטו וגם לכתבו מלא באל"ף אחר הזי"ן ובקו"ף כיון שנגזר משם העברי (דס"ח ג"ד). תשובת הרב מעוב"י מצרים נר"ו ע"ע הנז' איך בענין אחד חושבו שם לועז ובענין אחר לא (דס"ט א') תשו' ההמ"ח ע"ז ופי' דבריו שבמכתבו הראשון (שם ב')

סימן י"ב בענין שם פרג' שיש לכתבו חסר בלא אל"ף ושם שסופו ציר"י כמו אכילי יש לכתבו ביו"ד לבסוף ולא חיישינן שיקראו יו"ד חירי"ק (שם ג"ד)

סימן י"ג סדר הגט הנהוג פה נא אמון יע"א נוסח הגט ודקדוק תיבותיו ואותיותיו (מדף ס"ט עד דע"ג א'): דיני עיגונא

סימן א' איש ישראל שאל לסייעת גוים על נסים ועל חפץ ועל דוד ואמ"ל נסים מת והאחרים טובים. אח"כ נענה א' מהם ואמר מאיר המערבי שהיה סנכ'רי ואשתו יצאה לת"ר מת והחנות שלו היתה אצל החנות שלי וכו'. תשובה ה' ספיקי בדבר ואבארם אחד לאחד

א' בענין מסל"ת. זה נקרא מסל"ת שלא שאל לגוי זה ביחוד רק לגוים אחרים וזה נענה אח"כ והסל"ת. והבי"ד מור"ם בסט"ו שאם שאלו לגוי א' ונענה אחר דחשיב מסל"ת ומ"ש עליו הח"מ והט"ז ונשא ונתן בדבריהם ופי' דברי מור"ם (דע"ג אב"ג) ואף גם זאת דלא היתה השאלה על איש זה כ"א על אנשים אחרים והביא סמוכות לחילוק זה מפי ספרים (דע"ד א')

ב' בענין הזכרת שם אביו ועירו. אסף איש טהור בקצ'ר אמיץ סברות הפו' אי בעינן שלשתם יחד או בתרי סגי ולחלק יצא דהא דבעינן שלשתם יחד משום דחיישינן לדדמי. וכאן הוא מדבר על הידוע ובתוך דבריו כלל סימנים מובהקי' והבי"ד מהרשד"ם בשתי תשובות דנראים כסותרים והשוה את החולקים ואף גם זאת באמרו מאיר המערבי הו"ל הזכיר שם עירו (דע"ד בג"ד)

ג' בענין שלא אמר קברתיו גם בזה לחלק יצא דלא בעינן שיאמר קברתיו רק במת בדרך דחיישינן לדדמי אבל במת על מטתו לא. והביא סמוכות שלו מדקדוק לשון הש"ס והפו'. ובתוך פלפולו הבי"ד מרן סי' י"ז סי"ז דפסק בסתם שא"צ להזכיר וקברתיו ואח"כ וי"א שצ"ל וקברתיו ודקדק עליו שהוא היפך הרי"ף והרמב"ם ובסוף יישב דבריו. ובנד"ד שהזכיר שמו גם הרמז"ל יודה (דע"ה)

ד' בענין שהזכיר הגוי שם אשת המת. גם מזה ליכא למיחש שנתכוון להעיד דהא רק סיפור דברים מספר והוא לא ידע שעדין לא ידעו ממיתתו ובפרט דסברא זו היא ס' הירו' ויש סו' דתלמודין פליג אירו' בהא (שם ג')

ה' בענין שהאשה כבר היא פרוצה ולא שייך בה דייקא ומנסבא גם את זאת אסברא ניהלן מקרא ומסברא דאלולי יצרא טבא. אלבישה לחזור בתשו' מי הכריחה ע"ז והלא פת נכרים בסלה. והביא סמוכות גם לזה מסופרים וספרים באופן דהאשה הזאת מותרת בלי ספק. ובהיות כי מילתא דנא איסור ערוה החמורה והוא באחד חד בדר"א. ע"כ תלה הדבר בהסכמת רבני עיר עז לנו ירושלים דדהבא ושלום על ישראל: תמו ונשלמו המפתחות