שו"ת תעלומות לב חלק ב קנז

להכריע (שם) הבי"ד היעב"ץ הנז' שלמד ג"ש וק"ו ממסרס אחר מסרס לאסור ביאה בקהל בניטלה ביצה אחת וההמ"ח הקשה עליו ומכללא איתמר דבמקום סכנה מותר לסרס כדי לרפאת (שם ג') עוד הבי"ד האג"ב בד"ד שכתב משם הרמב"ם דגם מסרס אחר מסורס בי"ש דלוקה וההמ"ח תמה עליו דמנין לו ואדרבא מהש"ס משמע להיפך (שם ד') עוד הביא מ"ש שם בדי"א כי היתה הכחשה בעיקר השאלה או לא סיימוה קמיה דרת"ם. וההמ"ח הוכיח דהרת"ם הביא כל דברי השאלה המוכיחים דנעשה בי"א (די"ד א')

סיומא דפסקא חזר וכלל כל מה שפרט בסימן ג' ובסי' ד'. ועוד נכנס בס"ס ס' על נפילת הרטיה אם מאליה או ע"י התחבושת. וספק בפלוגתא דרבוותא והאריך הרחיב לברר חילוקי ס"ס וגם ענין תרי ספיקי משם א' וענין ספיקא דאורייתא לחומרא אי הוי מדאורייתא או מדרבנן (שם ב' ג' ד') הביא מחלוקת הפו' בענין ס' פ"ד אי הוי כמו ס' ממזר דמותר מדאורייתא ופלפל בדבר זה. גם יצא לחלק דזה דאמרו ספיקו מותר הוא בספק המציאות כגון ס' נתקדשה וכו' אך בכאן הוא ס' הדין אם הלכה כהרא"ש או כהרמב"ם. ושוב הביא דספק הדין הוא יותר קיל מספק המציאות (דט"ו ב"ג) הוסיף להתיר בנד"ד מכח דבהטלת מ"ר מקלח וע"כ בודאי יורה כחץ ואף אם האבר קטן לא איכפת דיכולה להתעבר וגם מטעם דאין לו תקנה דגיורת בזמן הזה לא שכיחא (שם ד')

סימן ה תשובה ששלח הרב כמהרר"ח מודעי לההמ"ח ע"ע הנז'. ובתוכה רצוף אהבה השגות מההמ"ח על דברי כמהרח"ם (דט"ז וי"ז) הבי"ד הפתה"ד ח"ג בהשמטות שכ"ה שהביא מהחק"ל דבני חו"ל קבלו דעת מרן להחמיר אבל לא להקל ודחה דבריו. וההמ"ח פי' דברי החק"ל וישב דבריו (שם י"ז אב"ג) חזר ההמ"ח לפלפל בענין ס"ס הנז' כיד ה' הטובה עליו (די"ח אב"ג): הלכות נישואין

סימן א' שאלה אשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה ובעלה רוצה לישא עליה ולא לגרשה והיא רוצה להתגרש. והשיב יען דמקומותינו לא נהגו לישא ב' נשים וגם ליכא אומדנא דמוכח שיכול למיקם בסיפוקייהו בדבר ההוה והוא אחד משלשה אלה. אומנות. מ"ומ. קרקע. בודאי הדין עם האשה ותחילה הביא ג' עמודי הוראה פסקו כרבא דיכול לישא על אשתו. ואף דהרא"ש בכלל ל"ג סימן א' כתב כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה. כדבריו בפסקיו נקטי' (דח"י ד') אף הוא ראה ברייתא דיוציא ויתן כתובה דמוכחא כהרא"ש בכלליו. ואסף כל הפו' המפרשים דברי הרא"ש שלא לחלוק עם פסקיו. והביא גם פי' הרב בעי חיי א"הע סי' א' ופקפק על פירושו (די"ט א"ב) הבי"ד הרדב"ז בח"א סימן שכ"ז דכתב לא יהא אלא שהתה יו"ד שנים דכופין להוציא והקשה עליו. ולבסוף פי' דהרדב"ז איירי במקום שיש מנהג ודלא כהקול אליהו שכתב על הרדב"ז להיפך. גם הקשה על הקול אליהו שם שכן דעת הריב"ש (שם ב"ג) הבי"ד הרא"ש ופסקו מרן שטוב לעשות תקנה בחרמות שלא לישא א"א. ופי' דבריו דגם מנהג לחוד מהני וגם הקשה דעיקר הדין במקורו בהרא"ש הוא רק שלא לישא בעיר אחרת. ומרן איך סתם ופי' כונתו (כ' א') הקשה עמ"ש ויקרא אברהם א"הע סימן א' דפה העירה אין מנהג ברור בזה (שם ג') נוסח ההסכמה שעשה הרב המחבר וסייעת מרחמוהי ב"ד רבא שאין רשות לישא א"א אא"כ שהתה יו"ד שנים ולא רצתה להתגרש (שם ד')

סימן ב' הוספה על התקנה הקדומה מ"ש התקנ"ח שאיש נכרי מעיר אחרת בין ת"ח בין ע"ה אין לו רשות לישא פה העירה טראבלס כ"א עד שיתישב שם ב' שנים (דכ"א א') נטה קו לפלפל על מה שנוהגין שמי שמביא ראיה שאשתו מתה הגם שיש לו בנים ממנה בעיר אחרת מתירין לו לישא והלא קי"ל כראב"י דלא ישא במדינה זו וילך וישא במדינה אחרת. ודקדק על הב"י דהניח ס' הרא"ש והרי"ף שהשמיטו דין דאדם גדול ששמו ידוע ופסק כהרמב"ם. ורצה להביא סמך למנהג דבז"הז כותבין כינוי משפחות וגם נתקרבו המדינות ע"י ספינות האש ודילוג רב ולא נחה דעתו בזה (שם ב')

סימן ג' שאלה איש ובנו ונשותיהם הדרים בקבע בבית אחת אם יש חשש איסור. והשיב דליחוד לא חיישינן דאשתו משמרתו וכ"ש דבעלה משמרה. והביא מ"ש החקי חיים דקל"ב שתמה על החק"ל שהביא עצות מרחוק להא דבעלה משמרה והיא הלכה ברורה מש"ס וש"ע וההמ"ח דחה כל ראיותיו (שם ג"ד) גם הביא קושית הטור על הרמב"ם שכתב לא תתיחד אשה א' אפי' עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחת מהם ומ"ש בזה המפרשים ופלפל בדבריהם. ולבסוף העלה דבודאי בנד"ד מותר ובפרט שהבתים משולשים ולשמש בפני אדם לא חיישינן דבודאי נזהרים (דכ"ב א)

סימן ד' שאלה אח שבא להעיד על אחיו שמת להתיר אשתו לשוק והאיש הזה העיד עליו ערל א' שאכל נו"ט והוא מכחישו. תחילה נכנס לדון בהכשר עדותו מצד שהוא אחיו של מת והביא מחלוקת הפו' אי נאמן לחלוץ ומכללא הביא תשובת רבני אינדרני הובאה בחק"ל מ"ב סי' כ"ח דחילקו בין יבום לחליצה. וההמ"ח הקשה על חילוקם ולכל הדברות בהניח בנים ורק להתירה לשוק ודאי נאמן (דכ"ב אב"ג) ואם בענין פיסולו מחמת עדות הערל. הנה גם ישראל אחד אינו נאמן לפוסלו וכ"ש כשהוא מכחישו ורצה לפוסלו ממ"ש החק"ל יו"ד ח"א סי' קצ"ב דלפסול שוחט סגי בע"א ואח"כ חזר בו דזה דוקא בעד כשר. כי ע"כ הדין ברור דמותרת לשוק (שם ב"ג) הביא מ"ש הרב מימר חיים א"הע סי' מ"ג שתמה על תשו' הובאה בישרי לב א"הע אות ע' שהתירו עגונה ע"פי עדות ישראל משרת לגוי והמימר חיים תמה עליהם מכח האומדנא דודאי אוכל נו"ט ומחלל שבת וההמ"ח דחה כל תמיהותיו (שם)

סימן ה' הביא מ"ש הב"י סי' ל"ו מ"כ שאלת וכו' אין האשה עושה שליח וכו' ובמסקנא וכו' ולענין גט יתבאר וכו' ומה שתמהו המפ' על הב"י בזה וגם ההמ"ח פלפל בדבריו (דכ"ג)

סימן ו' שאלה מי שמת והניח ב' נשים וב' אחים בשני מקומות וחלצו שניהם בזו אחר