שו"ת תעלומות לב חלק ב קנג

הו"ל כהזכיר שלשתם. ובפרט שנתן עוד סימנים שאשתו יצאה לת"ר ושיצאה מעירה ללכת אצלו וחזרה שהם אומדנות מוכיחות שעל בעלה של זאת הוא מדבר. ולא אמרינן בכל הני שנתחלף לו כמ"ש מהרש"ו בתשו' הנאספות סי' ד' בנדון קרוב לזה. ושם בסימן י"א הובאה תשו' הרבנים כמהר"ב הלוי ומהרי"ך וכתבו דשם אומנות הרבה מרבני האחרונים סומכים עליו. וכ"ש בנ"ד דאיכא אתרמי טובא ולעיל מזה כתבו כשיש ג' אתרמי כל הנביאים פה אחד מסכימים דלא חיישינן למידי וציינו להפ"מ ח"א סי' ט"ו וח"ב סי' ח' והד"ן סימן ל"ב ומ"ט וס"ד. וכ"ש היכא דאיכא ד' וה' ע"כ וכ"כ הרב שער אשר בסי' ך' בשם הפ"מ ח"א סי' צ"ח דמפשט פשיט"ל דהגם שבאו דברי הגוי ע"י שאלה ואפשר דמשקר. מ"מ כיון שבאנו לכ"כ אתרמי לא חיישינן ומסתמא אמרינן דקושטא קאמר ע"כ. דון מינה לנ"ד שאין לחוש דאתרמי אחר שהיה שמו כך המערבי ואומנותו בכך ושאשתו יצאה לת"ר ושיצאה מעירה ללכת אליו וחזרה שהם חמשה אתרמי. ובכגו"ד לכ"ע לא חיישינן תו למידי וחשבינן ליה כאלו הזכיר כולהו תלתא דבעו רבנן

מעתה הבא נבוא לבאר אם בכעין נ"ד שהוכחנו דאמירת הגוי חשיב מסל"ת גמור. וגם חשבינן ליה כאלו הזכיר שמו וש"א וש"ע אם גם בכה"ג בעינן שיאמר קברתיו. כי הנה הסברה הישרה נותנת דלא בעינן קברתיו אלא במגיד שמצאו מת מונח על שפת הים או מת או הרוג ע"פ השדה. כי דרך העולם אפי' הגוים לגמול חסד עם המת ולקוברו ואז כשהוא מגיד על מיתתו. יש לומר אם כנים הדברים ואינו משקר ואינו אומר בדדמי הי"ל להגיד ג"כ שקברו שכן ראוי להיות. אבל במת בעיר שבודאי שקברוהו הקוברים הידועים ומוכנים לזה אין סברה להצריך שיאמר קברתיו. כיון שהוא אינו קובר מתים ולהודיע שקברוהו בעיר שמת שם הוא דבר שלא ניתן ליאמר כי מי לא ידע זאת ובאמרו מת ודאי סגי. וכן נ"ל מהנהו עובדי דשלהי מס' יבמות במעשה בישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו. הבט ימין וראה כמה פעמים חזר לומר שהיה בדרך והלך עמו בדרך ומת בדרך דמשמע דתלמודא לא לחנם הביא כל אריכות לשונו זה אלא להורות דדווקא בכה"ג בעינן קברתיו. וכן משמע במעשה דקולר שהיו מהלכים לאנטוכייא ובששים בנ"א שהיו מהלכים בדרך ביתר דבכל הנהו משמע שבדרך הליכתם מתו ולא הגיעו למחוז חפצם ולא פירש שמתו בדרך כי לא רצו להאריך. וילמד סתום מן המפורש מעובדא קמייתא וכן בההיא דפונדקית שמת אצלה בפונדק. בכל אלה שהוא מת שאין לו קוברים ועליהם מוטל לקברם ראו להצריך שיגיד שקברו. ואם לא אמר יש לחוש שמשקר או באומדנא קאמר ובדדמי כיון דאיתרע האי גברא שלא הגיד שעשה המוטל עליו ל"מ. אבל במת בעיר במקום שיש לו קוברים קבועים אין סברה שיצטרך להגיד מה שלא עשה ולא היה חייב לעשותו

וראיתי בתשו' הרא"ם ז"ל בח"א סי' ל"ו שכתב מעין זה וז"ל. דהרמב"ם לא מצריך קברתיו אלא היכא דשייך אומדנא דדעתא כגון מלחמה ומפולת וטביעה במשל"ס ובהליכה בדרך נמי דשייך אומדנא דלפעמים הולכי שיירות כשקרה לאחד מהם שום מקרה והחברה בקשוהו ולא מצאוהו חושבים באומדנא דדעתא ודאי מת או נהרג. אבל כל שאין לחוש לזה כגון במת על מטתו וכיוצא א"ץ לקברתיו. והביא כמה ראיות מדברי הרמב"ם ז"ל ותמה על הטור איך נעלם ממנו כל זה עד שכתב ואיני יודע וכו' וה"ד הי"א בהג"הט רכ"ז וכתב שכל האחרונים הסכימו לדבריו וציין אמבוהא דספרי ובהג"הט רכ"ז הביא מהר"א אלפאנדארי בס' אליה רבה ב"ת סימן ג' דדוקא מת בדרך או נהרג אז יש לחוש לבדדמי אבל באומר מת פ' או נהרג בעיר פ' א"ץ לקברתיו וכתב הי"א שהוא מעין חילוק הרא"ם. וה"ה ז"ל בפי"ג מהל"ג הכ"ה כתב שמה שמצריך רבינו שיאמר קברתיו היינו מפני שלא הזכיר שמו. ומרן ז"ל בכ"מ תמה עליו וכתב שהר"ן והריב"ש כתבו כדברי המ"מ וכ"כ בב"י. והביא שם מ"ש הרשב"א מי יקל ראשו להקל בדבר ערוה נגד אבות העולם שהם הרי"ף והרמב"ם והרז"ה. וגם הריב"ש בסי' שע"ג כתב שראוי לחוש לדבריהם כמ"ש הרשב"א ומי לא יחוש אחריו וכו' הלא הם עמודי ההוראה וגאוני עולם. וה' תמת ישרים בסימן ע"ד וקל"ד וקל"ו כתב משם מהר"ר איסרלאן ז"ל והר"י מטראנה שראוי להחמיר כדעת הרמב"ם כשלא הזכיר שמו. וגם הטור שכתב ואינו יודע וכו' כתב הרשד"ם בסי' פ' שלא לחלוק על הרמב"ם כתב אלא שלא ידע הטעם. ועיין בי"א הג"הט רכ"ו מה שציין ובתשו' מרן א"הע דיני מסל"ת סי' ח'

ואחר כל הכבוד הזה קשה מאד על מרן ז"ל שבש"ע סימן י"ז סי"ז פסק בסתם שא"ץ קברתיו אפילו שלא הזכיר שמו ואינו מכירו. וס' הרי"ף והרמב"ם ודעמייהו בי"א ולפי הכלל המסור בידינו שהוא תופס תמיד כס' ב' עמודי ההוראה הי"ל לפסוק בסתם שהיא העיקרית כסברת הרי"ף והרמב"ם. וכ"ש בדין זה שאף החולקים עליהם לא עצרו כח לפסוק הלכה נגד סברתם. ונראה לי שדעת מרן בזה לפסוק כסברת המקילים בסתם לפי שהוא בעגונא דאתתא והקלו בה חכמים. וכמ"ש הרב"א ז"ל בסי' ל"ב בשם הרדב"ז שכתב דנהגו בכל הדורות הללו להקל משום תקנת עגונות עי"ש. וכן ראיתי למהר"י סמוט ז"ל בתשובה הבאה בתשובות מרן א"הע בדיני מל"ת סימן ב' שאחר שהביא דברי הר"ן והרשב"א כתב שאין ראוי להחמיר משום דבעגונא הקלו ועוד טעמי' אחרים נכונים ואמתיים ועיין ג"כ למרן ז"ל שם בסי' ח'. ונראה דע"ז סמך ופסק בסתם להקל כדעת החולקים ולכבוד הרי"ף והרמב"ם פסק סברתם בשם י"א וכ"כ מהר"א זאבי ז"ל בס' זרע אברהם א"הע סימן ד' דנקטינן דל"ב קברתיו מאחר שראינו בש"ע שסתם דלא בעינן קברתיו ואחר הסתם כתב י"א ודאי דהלכה כסתם ע"כ. וכ"כ בס"סי ו' ומה שתמה עליו הי"א בהג"הט רל"ב דמרן ז"ל חייש לס' הרמב"ם בתשו' דסי' י"א מפני שהיה לצפת והוא מאריה דאתרא. והביא מ"ש מהר"מ גאלאנטי ז"ל בתשו' סי' ס"ה ה"ד הכנ"הג בהג"הט קנ"א דנקטינן כהרמב"ם שהוא מאריה דאתרא ע"כ. נראה לי דאין הוכחה מתשו' מרן בסי' י"א דמהדר להסכים גם דעת הרמב"ם ז"ל בנ"ד.