שו"ת תעלומות לב חלק ב קנד

כי ודאי כך יפה לנו וזאת חובתנו אפילו באתרא דלאו מאריה דאתרא הוא לבקש צדדים להסכים גם סברתו וכ"ש באתריה דמר. וגם מהר"מ גאלאנטי ז"ל לא כתב כן אלא קודם שנתפשט הש"ע וקבלנו הוראותיו שאחר התפשטות הש"ע נקטינן כוותיה אפי' היכא דפליג אהרמב"ם ז"ל אפילו באתריה ככתוב אצלי באורך במ"א ודברי הרב מהר"י זאבי ז"ל הם נכונים. וראיתי להרב כפי אהרן ז"ל בסימן ג' שהרבה לתמוה איך מרן פסק בסתם הפך סברת הרמב"ם ודעמיה ורצה לפרש דאין כאן סתם ואח"ך י"א. אלא דבתחילה פסק הדין באומר איש פ' וכו' ועדיין לא ביאר אם צ"ל קברתיו. ואח"ך כתב ס' הרמב"ם שצריך לומר קברתיו בשם י"א כדרכו בכמה מקומות עכת"ד. ואין פירושו עולה יפה כי בשאר מקומות כשרוצה לכתוב ס' בשם י"א הוא כותב י"א בלא וי"ו העטף. אבל כשכותב וי"א בוי"ו כמו בדין זה ודאי דאמאי דסליק קאי והוא פשוט

איך שיהיה בנ"ד אף כי ארץ מצרים אתריה דמר הרמב"ם ז"ל נראה פשוט דבנ"ד יש להסכים גם סברתו ז"ל שהרי כתב הר"ן וה"ה והריב"ש שאם הזכיר שמו גם הרמב"ם ז"ל יודה דל"ב קברתיו. ועוד שהגוי מכירו והיה שכנו בחנות ובכה"ג ל"ב קברתיו וכמו שכתבו הפוסקים ז"ל. ועיין להרב דרכי נועם מרבני מצרים בא"הע סי' י"א וסי' נ"ד ולהרב מכתב מאליהו סי' ז' אות א' באורך. ועוד שבנ"ד הוא מל"ת ובכי הא לא הצריכו קברתיו כמ"ש מהרימ"ט סי' כ"ד ול"ג והבני דוד בקונטריס סי' קע"ז. ותו דהגוי אינו יודע שצריך להזכיר מענין קבורה ול"ש אלא כששואלין אותו ואינו יודע כמ"ש המ"ב סי' מ"ד וסי' מ"ה ה"ד הרב שער אשר א"הע סי' ז' ועוד לו בסי' כ"ו. ועור שמת בעיר על מטתו ולא עליו היה מוטל לקוברו כפי החילוק שכתבתי לעיל וגם ליכא למיחש לבדדמי כמ"ש הרא"ם ז"ל ודעמיה. ועלית על כולנה דסוגיין דעלמא אזלא שלא להצריך שיאמר קברתיו וכבר נתפשט התר זה כמ"ש הגאון מז"ה ז"ל בחק"ל מה"ב סי' ת' ועוד לאלוה מלין בענין זה. אך אין הפנאי מסכים ואין הספרים מצויים

פש גבן לבאר ערער חד כי הגוי המל"ת הזכיר בעדותו את אשת המת שנתן סימן שיצאת לת"ר. וידוע מ"ש בירושלמי איזהו מתכוין להעיד כל שמזכירין לו אשה ורבו הסברות בזה כמבואר בספרי הפוס' ז"ל לא עת האסף פה. ברם נראה דבנ"ד אין לחוש לזה דהכא הגוי מאליו ומעצמו הזכיר את האשה ואינו אלא כמספר ספור דברים בעלמא. ותו דהכא לא נחית להעיד על מיתת האיש כי לא היתה השאלה עליו אפי' לאחרים והוא לא ידע שלא ידעו האחרים ממיתתו וככגו"ד ודאי אין לחוש להזכרת שם אשה אפי' אם נתפוס על החומרות בזה כמ"ש הרב מהרח"ש בק"ע ובתשו' סי' מ"ד. ועוד אני אומר טעם כעיקר שבדברים אלו שהזכיר את האשה אדרבא מורה שאינו מכוין להעיד ולהתיר כיון שכבר סיפר לו בעלה שהלכה אחרי מאהביה. וא"כ אין לה שום הפרש אם בעלה חי או מת כיון דבהפקרא ניחא לה ואולי אדרבא מים גנובים ימתקו לה. ומעין לזה כתב הרב ד"ן ז"ל בסי' י"א וז"ל אין הזכרת שם האשה מזיק לעדות גוי אלא באומר דברים שנראה מתוכן שכוונתו להתירה כגון וכו' אבל הכא שאמר שנצטער וכו' אין הזכרת שם האשה מורה דלהתירה נתכוון או לעשות לה שום הנאה וכו' ע"כ וכ"ש בנ"ד וכמש"ל. ובפרט לדעת הסוברים ורבים הם דהירושלמי לא אמר אלא אין מזכירין אשה בפניו אבל אם הגוי הזכיר האשה לית לן בה. וגם יש סוברים דתלמודא דידן פליג אהך דירושלמי ולדידן כבר הוכחנו דבכעין נ"ד לכ"ע אין הזכרה זאת מזקת. ועיין להגאון מז"ה ז"ל בס"ה נדיב לב חא"הע סי' ו' שהאריך בזה ועיין בס' ויקרא אברהם א"הע סי"ג ואכמ"ל

ובהיותי עסוק בהתרת ספק זה נולד לי ספק אחר דכיון שהאשה היא פרוצה ביותר יש לחוש דבכגו"ד ל"מ הגוי מסל"ת כיון דאיכא למימר דלא דייקא ומנסבא. וגם אין לה חומר בסופה כיון דבלא"ה אסורה על בעלה הראשון וכד הוינן בה נראה דלאו מלתא היא. אבע"א סברא דאף אי יצרא אלבשה ועבדא איסורא יען הניחה בעלה אלמנות חיות רבות בשנים. ועתה כי שמעה כי יש תקוה לאחריתה רוצה לשוב בתשובה ולהנשא לאיש בהתר ולא באיסור. יותר יש לומר דדייקא ומנסבא שאם היתה חפצה באיסור למה לה לבקש נישואין. ואבע"א קרא שכבר כתב הנוב"י במ"ק סי' מ"ב דטעמא דע"א דכשר לעדות אשה משום דיודע דמסתמא האשה דייקא קודם דמנסבא וירא לשקר וע"כ מתירין אותה אפילו בו ביום. וסיים דבגוי מסל"ת עדיף מע"א משום דבא"י מסל"ת אין הטעם משום דאיהי דייקא עיש"ב ועיין חת"ס ח"ב א"הע סי' קל"ה. ומה גם דגם משום חומר שהחמרת וכו' איתיה הכא גם כן בבעל ב' וגם שבניה יהיו ממזרים דבמזנה לא חיישא דמתהפכת ומזנה. וכן ראיתי להפ"ת בסימן י"ז סקי"ג שהביא משם תשו' רעק"א ז"ל סי' ק"ל בנדון כה"ג באשה שהלך בעלה למד"הי וזינתה תחתיו ובא ע"א והעיד שמת בעלה ונסתפק דאולי עיקר דייקא משום חומר היינו מה שתצא מבעלה הא'. וכזינתה דאסורה לו י"ל דמשום בעלה הב' ל"מ חומר וכ' שהי"ל ויכוח עם הגאון דליסא והסכים דגם זה מקרי חומר. וגם חתנו הגאון מהרמ"ס בעל חת סא הסכים כן וגם הוא הוכיח כן בראיות ברורות ע"כ והביא גם כן מ"ש הנוב"י בסי' מ"ב דמשום חומר של בעלה הב' דייקא עי"ש. דון מינה ואוקי באתרין

ועוד אני אומר דאין לבדות מלבנו חומרות וכל שלא מצינו לחז"ל בפירוש להחמיר אין ראוי להחמיר. וכן ראיתי להרדב"ז ז"ל בח"ג סימן תקמ"ד שכ' באשה פרוצה שבאה ואמרה מת בעלי ויכול להתברר אי משהינן לה עד שיתברר והשיב דמסתברא דמשהינן לה עד שיתברר כיון שאפשר להתברר. אבל היכא דלא אפשר לברורי מלתא לא מעגינן לה דלא חלקו חכמים בזה בין פרוצות לצנועות עיש"ב. ובפרוצה ביותר ראוי להקל בכל האפשרי וקלקלתה תקנתה. ועיין להרב שבות יעקב ח"ג א"הע סי' ק"י והמ"ב בסי' מ"ד

באופן דלע"ד אתתא דא יצאת מאיסור א"א ע"פ כל מש"ל דהגוי חשיב מסל"ת והו"ל כהזכיר ש"א וש"ע ול"ב בכגו"ד שיאמר קברתיו וגם בעדותו של הגוי באלו הדברים מקושרים יפה דעל