שו"ת תעלומות לב חלק ב קנב

כ"כ מוכרח או שמא מי שהעביר הלשון מלשון ישמעאל לל"הק לא דקדק יפה. סו"ד שמיראי ההוראה אני ואיני סומך בהדיא להתיר ע"כ הרי שהרב ז"ל לבו נוקפו ואינו סומך להתיר. וכ"כ בהדיא שם בסימן ר"מ וז"ל אלא שמעשה אחד שעליו כתבתי אמרתי שכיון שניכרים דברי המעיד על איזה פ' אומר נקיטינן דהוי כאלו אמר כן בפירוש והוא בנ"ד כיוצא בזה שאמר את אליהו. נראה בלי ספק שהיה מדבר על אליהו הידוע וכו' אלא שעדיין לבי נקפי כי במעשה שאמרתי היה טעם זה וטעמים אחרים. אבל בטעם זה לא ימלאני לבי להתיר וכו' עי"ש ותשו' זאת גם כן הביאה הכנ"הג בהגהב"י שי"א. ותמה עליו הי"א במ"ק הגהב"י תל"ה דתרתי תשובות הרשד"ם הללו סתרי אהדדי ואיך הביא שתיהם הכנ"הג ולא הרגיש בדבר והצ"ע עי"ש. ולפי הנראה דלאו סתראי נינהו דבשתיהן כתב שלבו נוקפו ואינו סומך על זה לבד. ובסימן ר"מ ביאר שאף שבתשו' אחרת התיר היינו מפני שהיו בה טעמים אחרים ובודאי שלא על תשובתו שבסימן מ"ג כיוין שהרי התם לא התיר. י ואולי כונתו על תשובתו בסי' ג"ן ועוד לו בסי' נ"ז ועיין דרכי נועם סי' ס"ג וס"ד וזוהי שקשה על הכנ"הג בהגב"י שי"א שלא ביאר דגם שם בסי' מ"ג כתב רשד"ם שלבו נוקפו וכמש"ל ואולי הבינו שמ"ש שם שלבו נוקפו לא על סברא זאת ויש לדחוק ולפרש כן. אך מי הכריחנו לחלוק את השוים ולומר פירוש דחוק בדבריו כדי שיהיו דבריו סותרים אלו את אלו

וחזינא לגאון יעקב מהריק"ש ז"ל בהגהותיו דנ"ח ע"ב שכתב במדבר על הידוע לו ולשומעים א"ץ להזכיר ש"א. רשד"ם ח"מ סי' שפ"ב ולא הזכיר התשובות שבא"הע הנ"ל. וכתב הי"א שם דמשמע דס"ל דבסוף ימיו סמך בפשיטות על טעם זה לבד

ועוד הביא שם מ"ש הפמ"א ח"א סימן ל"ו וכו' שאם היה רואה רשד"ם מ"ש מרן מוריק"א בתשו' דק"ז היה מתיר בפה מלא. ותמה הי"א באות תל"ה ממ"ש מהרח"ש הו"ד בפ"מ ח"א סימן פ"ד בדעת מרן ז"ל דלא סמכינן על טעם זה לבד עי"ש ואין ספריהם מצויים אצלי. ואנכי הרואה שאין מדברי מרן בתשו' דק"ז ראיה ברורה לסמוך על טעם זה. וראיתי להגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל מה"ב חא"הע סימן ו' שהאריך בענין זה והעלה דבעינן שיהא ידוע וניכר לשניהם ואז מהני האי טעמא דמדבר על הידוע וישב בזה תשובות הרשד"ם הנראות כסותרות. והביא דברי מהריק"ש בהגהותיו ומ"ש בתשו' סי' קי"ט דמתשו' הרשד"ם סי' שפ"ב בח"מ גמר לה דבעינן ניכר לשניהם. וכתב שם דבנ"ד אין חולק בדבר דכיון ששאל היהודי מי הוא והשיב אידין אוגלו בודאי שהיה הנהרג ידוע וניכר בין הגוי ליהודי וכו' וכ"ש דאיכא נמי שמו וש"א וכו' עיש"ב. וכן ראיתי להרב שער אשר בא"הע סי' י"א שהביא כל האמור בענין ומ"ש הרב כהונת עולם סימן ן' דליכא מאן דפליג אמהרימ"ט שלא נאמרו דבריו אלא דוקא היכא דהשומע יודע שהאיש המבוקש הוא נודע וניכר להגוי ושגם הגוי יודע שהאיש הוא ניכר וידוע אצלו. ובכה"ג גם הריב"ל ומהרי"ט ומהרשד"ם יודו דשפיר ממלא מקום שלשתם והביא דברי הד"ן והמטה יוסף סימן ט' וי"א ודעמייהו ומינה דן לנ"ד שהבחור מתתיה היה איש רמוז וניכר ביניהם והיה אהובם ומכירם של הגוים דמהני במקום ש"א וש"ע לרובא דרובא דרבוותא. וסיים דגם אם נרצה לחוש לסברת מהרח"ש והפ"מ וש"פ שלא סמכו להתיר אלא בצירוף שיגיד בעיר הנהרג למלאת ש"ע. אפי"ה כיון דהכא באו דברי המגיד לאיש הידוע שהיה מעיר הנהרג ובמדבר על הידוע אתאן לאידך דמהרשד"ם סי' ג"ן דשפיר ממלא מקום ש"ע דל"ד בעינן שיגיד בעיר הנהרג וכדברי הפמ"א ח"א סי' קי"ג וח"ב סימן ק"ז והכה"ש סימן ג' וח' שכתבו כיון שדבר בלשון הידוע לאיש מעיר הנהרג שפיר הו"ל כשמו וש"ע לכ"ע ושכ"כ המ"מ ח"א סי' מ"ו והתורת חסד סימן ס' עכת"ד. ועיין למהר"א ברודו בתשו' שבס' דרכי נועם סי' ס"ב וס"ד ומ"ש ע"ד הרב המחבר בסי' ס"ה ויש לי אריכות דברים בזה ואכמ"ל

אמור מעתה בנ"ד שלא אמר יהודי א' שאומנותו כך מת אלא כך היה דבריו כמדבר על איש ידוע מאיר המערבי. שהוא ידוע שהיה מערבי וגם מדבר כן לאיש יהודי מערבי הניכר בלשונו כי ממערב הפנימי הוא ג"כ שנראה כאומ"ל מערבי כמוך. וגם הוא מתושבי נ"א שכבר כתב הרב שער אשר ז"ל משם כמה פוסקים שכיון שמגיד לאיש מאותה העיר הוא ממלא מקום ש"ע. וגם מבאר בתו"ד שהיה מכירו ושכנו בחנות ונראה שהיתה אהבה ביניהם עד שהגיד לו שאשתו יצאת לת"ר. וא"כ הרי יש לנו שמו וגם ש"ע לס' זאת שמדבר עם איש מתושבי העיר הזאת וגם אומרו מערבי לסימנא בעלמא ודאי לכ"ע מהני כמ"ש מהר"ש הלוי בתשו' הנאספות בדי"ד ע"ב. וידוע ששם מערבי במדינות אלו הוא ליחסם על המדינה שיצאו משם כמו אשכנזי לכל הבאים מערי אשכנז. וא"כ הו"ל כמו שם יחוסו כמ"ש הרא"ם ח"א סי' ע"ו ועיין למהראנ"ח בתשו' הנאספות בדט"ו ע"ג ובס' זרע אברהם א"הע סי' ח'. עוד זאת שהזכיר שם אומנותו והרבה מהאחרוני' סומכים עליו כמ"ש מהר"ב הלוי ומהרי"ך בתשו' הנאספות סי' י"א ולדעת הפ"מ ח"ב סי' ק"ל מהני במקום ש"א. ולא החמיר הריב"ל ז"ל בח"ג סי' ח' אלא מפני שלא הזכיר לא שמו ולא שם עירו וע"כ הצריך חיפוש כיעו"ש. וגם כי קניית שוורים אינו סימן לאומנות דדילמא אתרמי לאחר לקנות שוורים משא"כ באומנות מיוחדת כנ"ד ובחנות קבועה כמו שאמר הגוי. ועיין להפמ"א ח"א סי' ק"ז ולהפ"מ א"ה סי' מ"ג ובח"ב סי' ק"ל וה"ד הי"א בקג"הט ש"ג וש"ה

וראיתי להרב הגדול מופ"הד ז"ל בספר שער אשר א"הע סי' ד' שהאריך בפרט זה וסו"ד כתב לנ"ד דהוזכר שמו והגדת הגוי היה לאיש משאלוניקי ובלשון ידוע דחשיב כש"ע ודאי דשם אומנותו ממלא מקום ש"א וכהסכמת המורים דמייתי הי"א וגם המ"מ הדר ביה בההיא דסי' מ"ז ע"כ. והוא ממש כנ"ד שהזכיר שמו ודבר בלשון ידוע ולאיש מנ"א וגם הזכיר אומנות ונ"ד עדיף טפי שהיא אומנות קבועה ובחנות פתוחה ולא דמי לקונה שוורים דמהריב"ל ז"ל וגם שאמר שהוא מערבי דהו"ל לפחות כיחוסו כמש"ל נראה ודאי דלכ"ע